הבא: סימן פ"ה בענין אוצר בי"ד – פתיחה <<
שביעית סימן פ"ד
עוד בענין פירות נכרים שלא בוערו
בדבר השאלה של פירות נכרים שהיו ביד אדם שאינו נוהג בהם קדושה, וכעת קיבלם מי שנוהג בהם קדושה.הנה בענין זה הגם שמרן רבינו זצוק"ל היה מורה שיש בהם קדושת שביעית הרי ס"ל למרן רבינו הגריש"א דלא נאסרו הפירות אם לא בוערו בזמנם, אף לאדם הנוהג קדושה בפירות נכרים, שהרי מה שלא ביערם בעל הפירות, היה לו על מי לסמוך, שהרי הוא נוהג כשיטה הסוברת שאין בהם קדושה. ולכן אם התארח מי שנוהג קדושה אצל מי שאינו נוהג קדושה בפירות נכרים ונתן לו תוצרת לאחר זמן הביעור, לא נאסרו הפירות אך חייב אותו אדם לבערם מיד כשיקבלם ממנו (ויצטרך לזכות ממנו ולחזור ולהפקירם). אמנם הוסיף מרן רבינו הגרי"ש זצוק"ל דהיות והאורח מקבל ממנו פירות בשיעור פחות מג' סעודות, הרי פחות משיעור זה אינו חייב בביעור, וכן יש צד שבעל הבית נתן לו את הפירות לאכלם ולא לזכות בהם, וממילא לא נעשו שלו והרי הם כמין הפקר, ומשום כך אין האורח צריך להפקירם, וכשם שהלוקח מהנכרי פחות ממזון ג' סעודות אינו חייב לבער, כן המקבל מישראל שאינו נוהג בהם קדושה, אם הוא פחות ממזון ג' סעודות אינו חייב לבער. אמנם למעשה ההוראה של מרן רבינו היתה לבער.
ובהאי דינא שלא נאסרו הפירות הרי שיטת הר"ש הזקן היא שאין ביעור בפירות נכרים, ויש לצרף דברי ספר החרדים שבשוגג אין הפירות נאסרים, ולכן כשהיה מרן רבינו נשאל בזה היה מצרף כל הנ"ל לומר שאע"פ שחייב ביעור אין תוצרת נכרי נאסרת גם בחלוף מועד הביעור.וכבר הבאנו לעיל דפעמים היה מרן רבינו זצוק"ל מחלק ואומר דלמי שנוהג מעיקר הדין כהחזו"א אין עצה ותבונה והתוצרת נאסרת, אולם כשהיה משיב לשואלים היה סבור שיש מקום לצרף כל הנ"ל שלא לאסור את הפירות אולם להורות ולבער מיד את הפירות.