באופן כללי, השימוש ביין שמור ונעבד (היתר מכירה) לפני מועד הביעור תלוי במנהג המקום ובדעות הפוסקים. בעיה"ק ת"ו נהגו להחמיר ולא להשתמש ביינות אלו אף קודם למועד הביעור, אך בשעת הצורך מותר לתת למי שמקיל כדעת החזו"א. לאחר מועד הביעור (פסח שנה השמינית), היין נאסר בשתיה ושימוש, ומותר לשפוך אותו. בדיעבד, אם נעשה קידוש או הבדלה ביין כזה אחרי זמן הביעור, ייתכן ויצא ידי חובה, כפי ששמענו ממרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, בהסתמך על דעות מסוימות. יין שהיה בבעלות היקב בזמן הביעור ובוער כדין, ניתן להקל ולהשתמש בו בשעת הדחק, אך יין שהיה בבעלות סוחרים בזמן הביעור אסור באכילה.
