הבא: סימן פ"ב בדבר שימוש והפסד ביין שמור ונעבד לפני ואחרי הביעור <<
שביעית סימן פ"א
פירות שביעית שלא הופקרו בזמן הביעור
במה ששאלת אודות פירות שביעית שלא נתקיים בהם מצוות ביעור מה דינם.
כידוע נחלקו הפוסקים בדין פירות שביעית שלא נתבערו כדינם אם מותרים באכילה, לדעת הרמב"ן הפירות אסורים באכילה, אלא דנסתפק אי מדאורייתא אי מדרבנן וכמש"כ בפירושו לתורה (ויקרא כה, ז) "ואם עכבם בביתו אחר הביעור כדי לאכלן אסורין הם באכילה לגמרי", והיינו דפירות שביעית נתנו לאכילה עד זמן הביעור, ואם לא הפקירום אסורים באכילה. ועוד כתב הרמב"ן "ואפשר שהאיסור הזה מדבריהם הוא, ואולי אפי' הביעור כולו חומרא מדברי סופרים". אלא דכתב בעל החרדים, דגם לדעת הרמב"ן ודעימיה לא דנאסרו הפירות באכילה אם לא ביערם אלא במקרה ששמר את הפירות מתוך כוונה שלא לבערם. ולמד מרן הגרש"ז אויערבאך (שליט"א) זצוק"ל (מנחת שלמה סי' נא אות יז) מלשונו של בעל החרדים דאף אם לא ביער הפירות בשוגג (ולאו דווקא באונס) לא נאסרו הפירות באכילה, דדוקא פירות שהתכוונו הבעלים לשומרם ולא להפקירם – נאסרו באכילה.
לעומת דעה זו, הרי לדעת רוב הפוסקים פירות שלא הופקרו בזמן הביעור אפי' באונס נאסרו באכילה, הואיל ולא קיים בהם מצות ביעור כדין, אבל לאחרים מותר. וכמבואר בדברי ריש לקיש בירושלמי (פ"ט הל' ו). וכן היא הכרעת מרן בעל החזו"א, הפירות אסורים באכילה לכל.
ובזה תבנא לדינא, בכל מקרה בו חלף זמן הביעור הסופי והפירות לא נתבערו – קשה מאד להקל באיסור זה. לעומת זאת, במקרה בו קיים ספק אם חלף מועד הביעור הסופי הורה מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל כי בהסתמך על ספק זה, ובצירוף דעת החרדים (דבשוגג לא נאסרו הפירות באכילה) אפשר לבער את הפירות על ידי שמפקירים כעת (כ"ז שהספק קיים).