הבא: סימן ע"ג אופן אספקת תוצרת חקלאית בשנת השמיטה <<
שביעית סימן ע"ב
קניית פירות נכרים
לבקשתך אשיב על הראשונות ואף ארחיב בדבר השאלה אם רשאי מי שנוהג בקדושת שביעית בפירות נכרים לקנות בשעת הצורך פירות נכרים לצורך עצמו ממוכר שאינו נוהג בקדושת שביעית בפירות נכרים.
תנן בקידושין (נ ע"ב) "ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אדם אחד כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו, וקיבלה אחת מהן ע"י כולן". ובגמ' (נב ע"א) "אמר רב ש"מ מתניתין וכו' ש"מ המקדש בפירות שביעית מקודשת", וברש"י ביאר דנתחדש בהאי דינא דכיון דזכה בהן ממונו הוא לכל דבר, א"נ דלא תימא לאכילה אמר רחמנא ולא לדבר אחר" וביארו בתוס' (ד"ה המקדש) דהכוונה דאע"ג דאסור לקנות חפץ בפירות שביעית ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד המקח קיים וכן גבי קידושי אשה בדיעבד ה"ה מקודשת.
וכבר ציין הגרעק"א על הגליון לדברי התוס' בע"ז (סב ע"א ד"ה נמצא) דכתבו דמותר לקדש אשה בפר"ש, והטעם דמשום מצות פו"ר אקילו רבנן. ועל הגליון בע"ז ציין הגרעק"א דמפורש בירו' (סוף פ"ח משביעית) דאסור לקדש אשה בפירות שביעית. נמצא איפא דמבואר בירו' ולחד שיטה בתוספות כך סובר גם הבבלי, דאסור לקדש אשה בפירות שביעית.
ועי' במקנה בקידושין (שם, ד"ה דם בגמ') דהקשה דכיון דקי"ל דאין שליח לד"ע א"כ האשה שקבלה את הפירות שביעית עבור חברותיה "הא כיוון דאיכא איסורא על הלוקח [כמו על המוכר] בטל השליחות" (ויעוי' שם מה שהאריך בגדרי שליחות). הרי מבואר בדבריו דאיסור סחורה, בפר"ש הינו גם על הקונה. אמנם יש שחלקו ע"ז וכמש"כ בנו"ב (קמא אה"ע סי' עז) ליישב הקושיא שהקשה המקנה אמאי לא חיישינן לאשלד"ע "ג"כ איני יודע מה הוא סח וכי שליח של המקדש המה, הלא אשה לחברתה נעשית שליח ומה איסור יש בלוקח פר"ש אם קונה לצורך אכילה, וא"כ הנשים הללו נוטלים פירות הללו בקידושין וצריכים להם למאכל ביתם". הרי דנוקט הנו"ב דכל שהקונה קונה לצורך עצמו (ולא לצורך למכור לאחרים) אין עליו איסור סחורה, ורק המוכר עובר באיסור סחורה. ומרן רבינו זצוק"ל בתשובה (קובץ תשובות ח"א סי' רלב ס"ק ג) נשאל בזה וציין דפליגי בזה רבוותא ולא הכריע. ובדרך אמונה (שמו"י פ"ו צהה"ל אות יב) כתב דלדעת החזו"א גם הלוקח עובר בהשתתפותו בקניה על איסור סחורה, או שהוא עובר על לפנ"ע.
וא"כ לענין שאלתינו – אם נאמר שגם הקונה הוא באיסור סחורה, הרי מי שנוהג קדו"ש בפירות נכרים פשוט דאינו יכול לקנות אצל מוכר שאינו נוהג בהם קדושה מכיון שהוא בעצמו עובר על איסור סחורה, אולם לדעת הנו"ב הקונה אינו עובר על איסור סחורה.
אלא דיש לדון אף לשי' הנו"ב, הגם שאינו עובר בעצמו על איסור סחורה אם חשיב כעובר על לפני עור לא תתן מכשול, דהרי לשי' דנוקט שיש לנהוג קדושה ואיסור סחורה בפירות נכרים הוא מכשיל את המוכר באיסור סחורה.
והנה בכמה מקומות דן המבי"ט אודות השאלה כיצד מוכרים או קונים אותם דס"ל שיש קדו"ש בפירות נכרים מאותם דס"ל שאין קדו"ש בפירות נכרים.
בתשו' (ח"א סי' כא) שנכתבה בשנת ה"א רצ"ב (ומתוך מה שכתב בהמשך ד"ה "וכשהלכתי לירושלים" הרי עסק בתשובה גם בשנת רצ"ה) אחרי שהכריע שיש בפירות נכרים קדו"ש כתב שבתחילה היה בדעתו לומר שאסור לנוהגים קדו"ש בפ"נ לקנות או למכור מהם. שהרי יש בזה משום מסחר בפירות שביעית. וז"ל "ולענין הנזהרים ואוכלים פירות שביעית בקדושתן כפי מה שכתבתי אם יוכלו לקנות או למכור פירות שביעית לאותם שאינם אוכלים אותם בקדושת שביעית היה נראה בתחילת המחשבה שאסור למכור או לקנות, אבל המשיך וכתב "אבל בדקדוק היפה יראה שמותר לקנות ולמכור להם ולא יחושו לומר שהם מוסרים להם דמי שביעית ולא יאכלום בקדושה וכו', לא יחושו עליהם על מה שלא יאכלו בקדושה אעפ"י שהם מצווים לדעתנו וכו' ואנו נותנים מכשול לפניהם, אבל כשהדבר להם היתר שסומכים על המורים להם היתר בד"ת לא נדון אותם לדעתינו כעוורים שלא לתת בפניהם מכשול לדבר הנראה לנו איסור ואנו נזהרים ממנו, דהם נראה להם היתר ואינם נזהרים". ולכאורה בקטע זה, אין המבי"ט דן ישירות באיסור סחורה אלא הנידון הוא חשש מסירת דמי שביעית. למי שלא ינהג בזה קדושה, ובזה חי' שכשיש מי שמתיר אין לחוש לזה, והנידון השני הוא האם יש בזה משום לפני עור, ובזה כתב דאין לחוש ללפני עור מכיון שהם אינם עורים בדבר אלא סומכים על המתיר. ואם כן צריך לומר, דהמבי"ט ס"ל דמכיון שיש מאן דמתיר הרי אין כאן חשש סחורה, שאם לא כן הרי אף שנפתרה השאלה של לפנ"ע או מסירת דמי שביעית עדיין יש לדון כיצד מוכרים פירות שביעית והרי המוכר עובר על איסור סחורה.
ובמקו"א (ח"ג סי' מה) בתשו' שכתב כעבור שלושים שנה ויותר, לאחד ששאלו אודות איסור סחורה בפירות נכרי, הביא דעת הר"ש הזקן שאין ביעור פירות שביעית בפ"נ מטעם דקאתי מכח גברא דלא מצי לאישתעויי דינא בהדיה. ועל זה הוסיף המבי"ט וז"ל "דמהאי טעמא, נמי ניקל בדיני הסחורה בפירות שביעית, (וכמו שהבאנו דבריו לעיל) ולכאורה לפי דבריו בתשובה זו משמע שעל איסור סחורה עובר גם המוכר פירות שביעית וגם הקונה, ורק מחמת שפירות אלו באים מן הגוי הרי מחמת דקאתינא מכח גברא אין בהם איסור שביעית. משמע מדבריו דלולי סברא זו יש איסור סחורה גם על הקונה. ואף שלא נתבאר לנו עומק נימוקו של המבי"ט הרי מצאנו דהכריע להקל לסחור בפירות נכרי אף שיש בזה קדושה, והרי יתכן דזהו המקור שהיו מחכמי עיה"ק נוהגים לשמור קדושת שביעית והקלו בקניית הפירות ממוכר שסחר בפירות אלו.
