הבא: סימן ע"ב קניית פירות נכרים <<
שביעית סימן ע"א
הוראות מרן רבינו זצוק"ל בענין קדושת שביעית בפירות נכרים
קבלתי מכתבך, בו שאלת אם אכן דעת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כי יש לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים, אף בעיה"ק ירושלים, ומכותלי הדברים הבנתי, כי הנך מתקשה בדבר אחרי שבעיה"ק ירושלים לא נהגו קדושת שביעית בפירות נכרים, למה לא יחשב הדבר כאתרי' דרבי אליעזר במסכת שבת (קל ע"א) דמבואר שם שכרתו עצים לעשות פחמין בשבת ורב זכותם, ולמה ישנו מנהג ירושלים.
והנני מקדים הידוע דודאי אין כוונתך לטעון למנוע מכל קהילה וקהילה שבאה לעיה"ק לנהוג מנהגיה שהרי אם כן כל הבא בשערי ירושלים היה לו החובה לנהוג כמנהגי קהילות ספרד שהיו כאן מקדמת דנא, וכבר נודע דנהגו לסמוך שירושלים היא עיר שהבאים בשערי' נקוטאי (עיין ב"מ פג ע"ב) שנלקטו ממקומות הרבה, (יעויין עיר הקדש והמקדש ח"ג פכ"ה ואכמ"ל), אלא ודאי כוונתך – שכבר העיד הפאה"ש (סי' כג סקכ"ט) שכן המנהג.
ומעתה אשיב על ראשון ראשון ואכתוב לפי המצויין אצלי. בערב שמיטה תשמ"ז הי' מרן רבינו זצוק"ל מעודד גם בעיה"ק שיהיו נוהגים קדושת שביעית בפירות נכרים. אמנם עפ"י הרשימות היתה לשונו "ראוי להחמיר", ואולי טעם הדבר מכיון שבירושלים רבים נוהגים לסמוך על הדעה שאין קד"ש בפירות נכרים. לעומת זאת אם יצאו בני ישיבה ללמוד ב"ישוב החדש", הי' לשונו שיש עליהם דין חומרי מקום שהלך לשם, שנקט את דברי מרן החזו"א אודות הישוב החדש, ששם יש לנהוג כן מעיקר הדין.
וכבר בעבר הועלתה השאלה, שהרי מרן רבינו זצוק"ל הי' נותן חשיבות רבה למנהגי עיר הקודש, והמנהג בירושלים הוא שאין נוהגים קד"ש בפירות נכרים. והנה מה שלא חששו לחרם שהחרימו חכמי צפת כנגד הנוהגים כמבי"ט והמהרי"ט, דבר פשוט הוא שמנוסח החרם (כפי שמופיע בשו"ת אבקת רוכל סו"ס כה) ברור שהחרם הוא רק שיפרישו תרומות ומעשרות "והכריזו בבתי כנסיות בגזרת נדוי שכולם יפרישו תרומות ומעשרות מפירות הגוי שנתמרחו ביד ישראל בשביעית" ואם כן לא הכריזו חרם שלא לשמור קדושת שביעית בפירות נכרי, ולגבי השינוי מהמנהג שמענו ממרן רבינו בענין זה, שאין לומר שיש מנהג מחייב שלא לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרים שהרי היו מגדולי ירושלים ומרבניה המפורסמים שהיו מקפידים על קדו"ש בפירות נכרים, והזכיר את המהר"ם בן חביב, אשר האריך בספרו תוספת יוה"כ (יומא פ"ג ע"א וכן בסוכה) לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרים ולהפריש תרו"מ, והרבה מהאחרונים דנו בדבריו ובמ"ש בתשובה עיין ברכ"י (סי' שלא סק"ו) ובחזו"א (ס"ס כ) [ואף שאין כאן מקומו להאריך בזה] הנה בפשטות גם בתשובה ס"ל למהר"ם בן חביב שיש בפירות גוי קדושה אלא שאפשר להקל בסחורה כדעת המבי"ט, ואם כן אין סתירה בין דבריו בתשובה לדבריו בספרו תוספת יוה"כ ואם כן מוכח שלא תפסו לדבר זה שיש כאן מנהג שלא לנהוג קדו"ש בפירות נכרים (כמדומני שגם ציין שרואים בספר בהר יראה שהיו נוהגים קדושת שביעית בפירות נכרים), ומכיון שכך הנוהג בקדושת שביעית – בפירות נכרים בעיה"ק אינו נוהג כנגד המנהג.
עוד נשאל רבינו בזמן שלא היתה בירושלים חנות מוסדרת שנהגה עפ"י הוראות מרן החזו"א (כמדומני שדבר זה נעשה רק בשנת תשנ"ד), והיה קושי להשיג פירות וירקות בדרך של שליחות – האם אפשר להקל בסחורה בפירות נכרים ולקנות בחנות שאינה מקפידה על קד"ש בפירות נכרים, ולהקפיד לשמור על קדושת הפירות בזהירות מהפסד וכדו', וכדרך שכתב המבי"ט בסוף תשובתו (אבקת רוכל סי' כה) דאליבא דהר"ש הזקן דס"ל דאף שיש קדו"ש בפירות נכרים מ"מ אין חייבים בביעור, ונקט המבי"ט דה"ה לענין סחורה, "דמי שלקח בדמים פירות שביעית של גוי הרי תחילתו בסחורה ומצי למימר אתינא מכח גברא".
והיה משיב בזה מרן זצוק"ל שאכן במקום הדחק אפשר להקל לקנות מן הסוחר בפירות נכרים. והגם שאין לנו הבנה ברורה בסברת המבי"ט בזה, היה מוסיף רבינו ומספר מה ששמע מהגר"ש קרליץ זצ"ל שהיה פעם שהאפיקי ים הוזקק ליסוע מעירו והפקיד את הגר"ש קרליץ על ענייני ההוראה בעיר. ופעם אחת היקל בכשרות עוף עפ"י חידוש של הגאון רבי שלמה קלוגר, שהתקשה הגר"ש קרליץ בהבנתו, והי' לבו נוקפו. ואמר לו דודו מרן החזו"א שאף אם לא מבינים את הגר"ש קלוגר הרי למעשה יש על מי לסמוך. ולכן גם בנידון דידן אפשר לנהוג בשעת הדחק ע"פ המבי"ט – ולהקל בקניה בחנות.
ואוסיף בזה דבר, שהגם שלא שמעתי מפורש ממרן רבינו זצוק"ל כלפי נידון דידן, הרי קרוב לוודאי אצלי שענין זה היה גם היה ביסוד הוראת מרן רבינו זצוק"ל לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרים.
באופן כללי בהוראות למעשה, בענייני שביעית היה מרן רבינו זצוק"ל – גם בדברים שדעתו היתה שלא כדעת מרן החזו"א זצוק"ל – מורה כמעט ללא יוצא מן הכלל כדעת מרן החזו"א, הואיל וס"ל דהוא מרא דהאי שמעתתא בכלל ישראל, ועל פיו יצאו ועל פיו יבואו, ובפרט במצוה זו שהפכה ממת מצוה ה"י (וכמ"ש החזו"א למרן האחיעזר "שאלת השמיטה היא כבר כנפתרה") ומרן החזו"א הסיר החלודה והתיר את המותר ואסר את האסור. (פעמים היה זה אף לקולא והי' מורה שמותר לעשות מלאכה זו או שיש על מי לסמוך), ולכן נראה שגם מטעם זה אין מקום לטענה איך משנים את המנהג. [וברשותו דמר, אכתוב דוגמא אחת, להראות שהכל נוהגים כהוראותיו הלכה למעשה הגם שהיה מנהג והוראה שונה קודם לכן. הנה בחוברת הדרכה שהוציאה "קרן הישוב" (שהיתה תחת השגחתם של גדולי הדור) לציבור הרחב בהלכות שביעית נאמר, כי ר"ה לפירות האילן הוא בט"ו בשבט של שמינית (כדעת הר"ח במסכת ר"ה ועוד), והנה כיום נוהגים הכל שאף לפירות האילן ר"ה הינו א' בתשרי, וכל זאת מכח הכרעת מרן החזו"א, ולא ראיתי מי שמעורר שמשנים מהמקובל, וידעתי כי אין דמיון מושלם לדבר, רק לסבר את האוזן ודו"ק].
וזאת תורת העולה, לדעת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, דאף בירושלים ראוי לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרים וכהכרעת מרן החזו"א זצוק"ל.
