הבא: סימן נ"ה משלוח מנות בפירות שביעית <<
שביעית סימן נ"ד
בענין הדלקת נ"ח בשמן של שביעית
כבוד ידידי וכו'
בדבר מה ששאלת אם אכן מותר לכתחילה להדליק נרות חנוכה בשמן של שביעית וכמו שהבנת ממש"כ בישא יוסף (ח"א סי' קמה בסופו) הנני להעמיד הדברים על דיוקם.
הנה אחד מן הטעמים לאסור הדלקת נ"ח בשמן של שביעית הוא משום דאסור להשתמש לאור נר חנוכה (כמבואר באו"ח תרע"ג), וא"כ כשמדליק נ"ח בשמן של שביעית הוה הפסד פר"ש דהרי אסור להנות מהשמן. וכתבנו שם בשם מרן רבינו זצוק"ל די"ל שפירות שביעית שנתנו לאכילה ולהדלקה ואין דין ההקצאה למצווה יכול לחול על פירות שביעית לאוסרם בהשתמשות, ודמיא למה שמפורסם בשם מרן רבינו שהתיר לתלות פירות שביעית לנוי בסוכה, ולא חשש למה שכ' האחרונים שיש בזה משום הפסד במה שמוקצים למצותן, ואמר רבינו דאדרבא שאין אפשרות להקצות משום שלא תחול ההקצאה, וא"כ יכול לתלותן בסוכה ולא יהיו מוקצים. אולם גם לסברא זו יש לחלק בין נוי סוכה לבין נר חנוכה, דבנוי סוכה כפי שכתבנו מותר לכתחילה משום דבאמת אינם מוקצים למצותן דהרי אין לו כח להקצות. אולם בנ"ח אם אכן ידליק נ"ח בשמן של שביעית ולא יוקצה למצותו (דהרי אין לו כח להקצותו משום שמפסיד בזה השמן של שביעית), נמצא שלא קיים מצות נ"ח כהלכתה דהתקנה בנ"ח היתה להדליק באופן שלא יהנה לאורו. ובפרט כפי שכתב הר"ן (שבת דף ט מדפי הרי"ף) בביאור איסור ההשתמשות לאורה ד"אסור להשתמש לאורו אפילו תשמיש מצוה דכיון דע"י נס דנעשה במנורה תיקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בו כלל" (הביאו הב"י סי' תרעג ד"ה ומ"ש ל"ש אף המ"ב הביאו שם סק"ז). הרי שמעיקר דין הדלקת נ"ח הוא שהשמן יוקצה למצוותו. ומש"כ שם בישא יוסף הוא, להביא סברת רבינו שצידד שמכיון שאינו יכול להקצות השמן של שביעית הרי מסתבר דאם הדליק נר חנוכה בשמן של שביעית יצא יד"ח עצם ההדלקה – הגם שלא קיים המצוה כהלכתה שהרי צריך להדליק (כדברי הר"ן) בנר שאין משתמשין בו והוא כבדיל ממנו. (וכעין זה היה מרן רבינו דן בשיעוריו, דאם הוי תנאי בנר חנוכה שיהא אסור בהנאה הרי אינו יוצא יד"ח בהדלקת שמן של שביעית, אמנם אם הוא רק הלכה צדדית שכשמדליקין נר חנוכה אסור להינות לאורו הרי יצא יד"ח משום שאינו יכול לאסור ההנאה וכמשנ"ת).
וכך גם מטין דברי רבינו בקובץ תשובות (ח"ג סי' קב).
אמנם האחרונים שאסרו הדלקת נר חנוכה בשמן של שביעית, הביאו טעמים נוספים לאיסור, והזכרנו בישא יוסף (הנזכר לעיל רכג) דאותם הנוהגים להדליק נ"ח בחוץ (וכמו שנקט מרן רבינו שכך צריך לנהוג) ודאי שאין להם להדליק נ"ח בשמן של שביעית דבכה"ג ודאי אינו משתמש לאורו וה"ז דומה למי שמדליק נר בשמן של שביעית לאור היום, או מדליק נר במקום שאינו מתכוין ליהנות ממנו. ודאתינא להכא אפשר לומר דאף אם ידליק בביתו ואף אם אורו של הנר לא יאסר בהנאה כמו שכתבנו לעיל, אם ברירא ליה שהוא לא יהנה מן האור ה"ז הדלקה לצורך הפסד. ובזה מובן מה שכתבו האחרונים, דבהדלקה בעינן שיהא הנאתו וביעורו שווה, וביעור בלא הנאה היה הפסד וכאן בנ"ח הרי לא הולך ליהנות מאור הנר, וא"כ למעשה יהיה אסור להדליק בשמן של שביעית אפי' לפי סברת מרן רבינו זצוק"ל שאין לו כח להקצותם למצותן כיון שלמעשה הוא מדליק ע"מ שלא להשתמש באור זה.
ועיין בתורת הארץ (פ"ח אות מז) שכתב "אך באכילה גסה וכדו' שאין לו שום הנאה בודאי אסור בפר"ש מן התורה דהוי כמפסיד הפירות, ואף בהדלקת הנר אם נאמר דמותר מטעם דהנאתו וביעורו שווה, אין מותרים אלא כשמדליק הנר ונהנה לאורו". (ובהמשך דבריו כתב דאף אם לומדים היתר הדלקת הנר מפסוק אחר מהפסוק "תהיה" גם לשיטה זו אינו מותר אלא כשנהנה לאורו) וסיים התורת הארץ דכל שמדליק ע"מ שלא ליהנות אסור להשתמש בשמן של שביעית.
וע"כ נכונה השמועה אשר שמעת דמרן רבינו זצוק"ל אסר להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית (למרות סברתו שבכה"ג לא יאסר השימוש).
