הבא: סימן נ"ד בענין הדלקת נ"ח בשמן של שביעית <<
שביעית סימן נ"ג
בענין השתייכות הפירות לשנה השביעית ובדין אבוקדו
שאלתך, מהו ההסבר שבלוחות של בית המדרש נכתב שאין קדושת שביעית באבוקדו עד חודש אב ולא כמו רוב הפירות שבהגיע הקיץ הינם קדושים בקדושת שביעית.
ונקדים המציאות, כפי שמקובל אצל המומחים לחקלאות – חנטי האבוקדו פורחים בחודשים מרץ – אפריל למנינם ומהפריחה עד להבשלה מוחלטת של הפרי חולפים כתשעה חודשים. האבוקדו גם אחרי בשלותו יכול להשאר על העץ תקופה ארוכה וכל שהוא על העץ הוא נותר קשה כאבן ואינו ראוי לאכילה, רק אחרי הקטיף מתחיל תהליך ההתרככות עד למצב שהוא ראוי לשיווק. פרי האבוקדו נלקט בחודשי האביב, (בחודשים לאחר מכן – מאוחסן הפרי בקירור), והקטיף שלאחר מכן מתקיים רק בסוף השנה.
כידוע קביעת השתייכות פרי האילן לשנת השמיטה נקבעת לפי זמן חנטת הפירות (אלא שנחלקו מהו השלב הקרוי חנטה). פרי ה"אבוקדו" פריחתו הוא בחדשי הקיץ וזמן הקטיף שלו [כמוזכר לעיל] הינו באביב של שנה הבאה ויש לברר האם פרי האבוקדו שנלקט מאמצע שנת השמיטה ואילך, זמן החנטה שלו היה בשנה השישית ואין בו קדו"ש, או שרק בשנה השביעית וחלה עליו קדו"ש.
בחורף שנת השמיטה תשס"ח פרסמנו (בעיתון יתד נאמן ח' שבט) דעת רבותינו כי אין באבוקדו חשש של קדושת שביעית – גם אותו שישווק בחודשים הקרובים, אף שבשנה ההיא ראש השנה של שמיטה היה בתחילת חודש ספטמבר למניינם (זמן יחסית מוקדם), ונבאר את הדברים בס"ד.
א. ראש השנה לשביעית הינו א' בתשרי אף לפירות האילן (רמב"ם פ"ד מהל' שמיטה ויובל ה"ט, וחזו"א סי' ז סקי"ג ועוד). אמנם היו שפסקו למעשה כי שנת השמיטה בפירות האילן מתחילה בט"ו בשבט כמו שכתבו בחוברת שיצאה לאור ע"י קרן הישוב לקראת שמיטת תרח"צ והיא כוללת בתוכה גם "מסקנות של גאוני ארץ הקודש תובב"א בתור פסקי הלכות… אנו מפרסמים בחוברת זו" וכך נכתב (סעיף ד), "פירות האילן שחנטו לפני ט"ו בשבט תרצ"ח אין איסור פירות שביעית חל עליהם והם מותרים בסחורה וכו' כפירות של שאר שנים". הרי דנקטו למעשה כדברי השל"ה (שער האותיות) שר"ה לאילן הוא ט"ו בשבט גם לענין שמיטה. וכידוע דיש ראשונים דמהם מוכח כהשל"ה (עיין רבינו חננאל ר"ה טו, ב, ובערוך ערך בנות שבע). אולם למעשה הכריע מרן החזו"א – אשר ממנו פינה ויתד לכל הלכות אלו – שר"ה הינו א' בתשרי.
מעתה, פרי האילן שיגיע לפרק הקובע את השתייכותו לשנה השביעית אחרי ראש השנה תשס"ח הינו פרי שביעית, ופרי שהגיע לפרק זה לפני ר"ה הרי הוא פרי שישית.
ב. בגמ' (ר"ה יג ע"ב) למדנו שפרי האילן נקבע לפי חנטתו, אלא שנחלקו הראשונים בגדרי חנטה זו. לדעת רבותינו בעלי התוספות כמבואר בר"ש (שביעית פ"ב מ"ז) ותוס' (ראש השנה יב ע"ב ד"ה התבואה), חנטה איננה עונת המעשרות כי אם השלב הראשון בהכרת הפרי אחרי נפילת עלי התפרחת. והחזו"א (בשביעית סי' ז סקט"ז) הסתפק אם הכוונה לסמדר או בוסר, ובוסר הינו זמן מאוחר יותר, ויעויין שם שכתב וז"ל "פירות האילן שחנטו בשישית פטורים משביעית ולדעת הר"מ היינו עונה"מ ולדעת תוס' סמדר (ואפשר דוקא בוסר)".
ודעת הרמב"ם (כמבואר ריש הל' מע"ש) שהחנטה היא עונת המעשרות ומועד זה שוה לשליש גידול (עיין מהר"י קורקוס ורדב"ז שם, וחזו"א שביעית סי' ז סקי"ב).
והמעיין בדברי החזו"א (שביעית סי' כא סקט"ז) בדברו אודות תפוזים הנלקטים בחורף של שנת השמיטה, יראה שהוא נוטה שאפשר לסמוך על שיטת התוס' והר"ש שחנטה היא תחילת הכרת הפרי ולא שליש גידול, ע"ש. ולשיטה זו כל פרי שיחנוט סמדר בשישית משתייך לשנה השישית.
והנה בפרי האבוקדו הנלקט בתחילת הקיץ חנטתו (אפילו אם נאמר שהמועד הוא קצת אחרי הסמדר) הינה לפני ראש השנה של שביעית כי פריחתו באביב ומיד אחרי זה הגיע החנטה – הסמדר.
אמנם בזמנו לפני שנים רבות, שאלנו למרן רבינו הגרי"ש זצוק"ל, וכתב הגאון ר"ש רייכנברג שליט"א מסקנות הדברים (סיכום שנמצא תח"י), ושם נאמר כי לדעת מרן הגרי"ש אלישיב, הכרעת מרן החזו"א לילך אחרי שיטת התוספות היתה דווקא בפרי הדר, שיש בזה עוד צירופי דברים (דאפשר דדין תפוז כאתרוג דעוה"מ שלהן בקוטנן) אבל בפירות האילן שלא מצאנו שהכריע בזה החזו"א דאזלינן בתר חנטה יש לחוש לכך שכל פרי שהגיע לשליש גידולו בשמיטה אף שחנט לפני שמיטה יש לו קדושת שביעית.
ג. משום כך עלינו לברר לגבי האבוקדו אם אכן הגיע לפני ר"ה של שמיטה לשליש גידול, ויש לדון מהו שליש גידול. והנה בזיתים שמפורש בהם דאזלינן בתר שליש מצאנו כמה שיטות בראשונים, לדעת הרמב"ם (פ"ב מהל' מעשר ה"ה) הכוונה שיעשה שמן בשיעור תשיעית ממה שעשוי להעשות כשיגמר, ולדעת הראב"ד (עפ"י החזו"א שביעית יט סקכ"ג) שליש מכמות השמן, והרא"ש (שביעית פ"ד מ"ט) סובר דהכוונה לשליש מגודל הזית.
ולמעשה כעין זה מצאנו בראשונים אודות גודל "שליש", שהר"ח בר"ה (יב ע"ב) והריבמ"ץ (שביעית פ"ד מ"ט) פירשו שליש משקל, ובר"ש (שם) משמע שליש נפח (ראה כפו"פ פרק כו), וברש"י (ר"ה, ד"ה והזיתים) מבואר דהוא שליש בישול, ובחזו"א (שם) כתב שלפי הרמב"ם בהיותו שליש בגדלו אז מוציא תשיעית משמנו וזהו שליש – א"כ שליש גודל הוא גם שליש הבישול, וכלשון החזו"א "ואנו לוקחים את חלק הכמות למידה מדומה גם על האיכות".
ולפי הבדיקות שעשינו ולפי כל המידע שאספנו – כולל עבודת מומחה שנקט את התאריכים המאוחרים ביותר, הרי כל זני האבוקדו הגיעו לפני ראש השנה לכל הפחות למחצית גודלם העתידי בגודל ובנפח. ונמצא לפי זה שגם אליבא דהרמב"ם עונה"מ היתה בשישית. (נציין כי מומחי שטח ומגדלים האחראים על רוב הגידולים בארץ סבורים כי באמצע ספטמבר למניינם כל זני האבוקדו הגיעו כבר לרוב גודלם והם קרוב מאד לגודלם המקסימלי).
ד. כאמור לדעת הרמב"ם חנטה הינה שליש גידול וזהו זמן מקביל לעונה"מ. ובגדר עונה"מ הלכה פסוקה ברמב"ם (שם) "אי זו היא עונת המעשר משיגיעו הפירות להזרע ולצמוח", ולמעשה הרמב"ם מחלק את עונת המעשרות בין הפירות שנאכלים בקטנם שעונה"מ שלהם היא מוקדמת, לבין פירות שאינם נאכלים בקוטנם שבהם קובע הרמב"ם את המועד שיכול להזרע ולצמוח, וגם לענין זה יש לברר את המציאות באבוקדו. ואכן יש מומחים שטוענים שגרעין שילקח מאבוקדו וישתל בתחילת ספטמבר ודאי יצמח, כי גם כאשר אחוז השומן הינו נמוך (סביבות % 6-7) הוא יכול לצמוח, אמנם בפועל לא נעשה נסיון לאמת השערה זו. אבל העידו כמה מומחים שהשנה לקחו גרעינים באמצע ספטמבר והיתה הנבטה שלמה (100%). (מחובתנו להעיר – כי שתילה זו לא נעשתה מזנים מאוחרים, אולם גם אם אין בידנו בדיקה מוכחת בזנים מאוחרים – ורגלים לדבר שגם זנים אלו ינבטו כי בריש אותה שנה היו הזנים המאוחרים במצב של לפחות 6% שומן, וחלק מהמומחים סוברים כי הנבטת האילן תצלח גם במצב זה של 6% שומן).
ה. והנה הועלתה טענה כי טרם ראש השנה לא הי' האבוקדו ראוי לאכילה, והרי עונת המעשרות משמעותה שיהי' הפירות ראויים לאכילה. אמנם הדבר פשוט וברור, שלא מצאנו שיהא מי שיאחר את עונת המעשרות מעבר לשליש מפני שנדמה שאינו ראוי לאכילה, אלא סגי בשליש – ושליש גידול הוא שליש ההבשלה כפי שהכריע החזו"א, רק שבמקומותינו ובזמנינו – מחמת הפינוקים – גם ביותר משליש בישול לא יהא נעים לחיך מעונגים כבדורנו, אבל חלילה לבוא ולשנות משו"כ את ההלכה של עוה"מ (ועי' במכתבים ממרן החזו"א זצוק"ל בדרך אמונה ח"ג מכתב כח). וכבר הרגיש בזה מרן הגרש"ז אויערבך (במנחת שלמה סימן נא אות יד). אמנם אי אפשר להוכיח מדברי הגרשז"א זצוק"ל לנידון דידן, הואיל והוא דן לגבי איסור קטיף של פרי שביעית טרם זמנו (מחמת הפסד יעו"ש) לדעת הסוברים דבעינן שליש גידול או שליש משקל, שבזה יש לעיין שאולי יש להחמיר, אבל לא לגבי עוה"מ, להחשיב את הפרי לשנתו.
יתירה מזו, דווקא באבוקדו בהיותו בקטנו אפשר לאוכלו כי אין בפרי חומציות מזיקה בהיותו קטן (לעומת פירות אחרים). וכל הבעי' באכילת אבוקדו בקוטנו היא מפני שהוא מתייבש אבל אם ישמרו על לחותו ניתן יהי' לאכלו. ואכן, בשנת תשס"ח הניחו סמוך לראש השנה (בעשרת ימי תשובה) כמה פירות אבוקדו מהזנים המאוחרים במקום חם מעט, ונאכלו אחרי שבועיים, ואף היו נעימים לחיך.
ולכן ברור כי זני האבוקדו אפילו המאוחרים, היו בראש השנה של שמיטה כבר פרי הראוי לקטיף, ומשום כך הינם פירות שישית, וכמו שנתבאר שאי אפשר לטעון כי פרי האבוקדו אינו נאכל בהגיעו לשליש שאם נאמר כן הרי נצטרך לשנות ולקבוע מועד אחר לעוה"מ כי כיום אין מרגישים טעם בשליש הגידול בכל סוגי הפירות. ומה שאמרו חלק מהמומחים כי רק פרי בשל באחוזי שומן גבוהים ראוי לאכילה, כוונתם כי הלקוח זקוק לפרי שיבשיל ויהא נעים לאכילה תוך זמן קצר אחרי הקני', אבל ודאי שאין זה ענין לעונת המעשרות שצריך שיהיה הפרי ראוי לאכילה, וכעין שנאמר במאכל בן דורסאי. זאת ועוד ע"י בדיקה שנעשתה הרי באבוקדו אפילו בזנים מאוחרים הי' הפרי טעים לאכילה, אף שנקטף סמוך לר"ה (חודש ספטמבר למניינם).
ו. ואם יבוא הטוען ויאמר, כי הפרי הי' טוב מחמת שהבשיל בתלוש – אף אתה אמור לו שאין זה משנה את השתייכות הפרי לשנתו, ובפרט באבוקדו שהוא מהפירות שגם כאשר הם נקטפים במועדם (כמנהג המגדלים) אי אפשר לאוכלם מפני שהם קשים כאבן, ותהליך הריכוך מתחיל מיד לאחר לקיטתם (יש פעמים שקוטפים את הפרי לפני הבשלה גמורה ואז אפשר להוסיף גז אטילן אשר יבשיל את הפרי מהר יותר). ואמנם הרה"ג רי"פ גרוסברג זצ"ל האריך לעורר כי פירות הנלקטים קודם הבשלתם וזקוקים להבחלה (כגון בננות) נחשבים שנלקטו קודם לעונת המעשרות, אולם רוב גדולי ישראל פסקו שלא כדבריו, וכמ"ש הגרצ"פ פרנק (בהסכמה לקונטרס חקר והלכה של הרב גרוסברג, שדבריו כונסו אח"כ לספר פרי ירוחם). ובזמנו שאלתי למרן רבינו הגריש"א זצוק"ל כיצד לנהוג בבננות לגבי הפרשת תרו"מ, והנה אמו"ר הגר"ש אפרתי זצ"ל שלח שאלה זו להגרי"צ הלוי ותשובתו לו נדפסה בריש קונטרס פרי ירוחם והוא אכן השיב לו דעוה"מ של בננות תהיה בהיותן רכות, אולם מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל הורה שלא כן, וכן הובא בדרך אמונה (פ"ד הכ"א מהל' תרומות ביה"ל ד"ה על מה שבחרצנין) בשם מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל, וע"ע מה שכתב במנחת שלמה (ב – ג סי' קיד, ד).
ז. מכל האמור לעיל מתברר, כי פרי האבוקדו המשווק בחדשי הקיץ של שנת השמיטה (עד להופעת הזנים המוקדמים בחודש אב –אלול כמו הזן גליל) לכל זניו הינו מפירות שישית, לא מיבעיא לשיטת התוספות שחנטתו (נפילת הפרח) ודאי היתה לפני ר"ה, וכך הכריע מרן החזו"א זיע"א, אלא אף לשיטת הרמב"ם אין ספק על כך שהגיע לשליש גדלו לפני ר"ה (ומסתבר גם שהיה אז במצב של זרעו מצמיח), ויתירה מזו, גם הזנים המאוחרים היו ראויים לאכילה בריש שתא. ואלו האומרים שהאבוקדו לא היה ראוי לאכילה לכאורה טעות היא בידם, ודבריהם באו כנראה מחמת שהאבוקדו הי' קשה, וכאמור לעיל גם אבוקדו המבושל כל צרכו נלקט בהיותו קשה, או שהם סבורים שאינו ראוי עדיין לאכילה, אבל כבר נתבאר כי כיום אין רגילים לאכול פרי בעונת המעשרות, אבל ודאי שגם לדעת הרמב"ם פרי האבוקדו הגיע גם לשליש ההבשלה טרם ראש השנה תשס"ח, ואין בו כל חשש של קדושת שביעית.
