הבא: סימן כ"ה דעת מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל בענין חממות <<
שביעית סימן כ"ד
בענין בית וחממות
הנה בטרם נפנה לברר דברי מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל אודות חממות, נקדים יסודות הדברים.
דין הבית בשביעית
בירושלמי מסכת ערלה (פרק א' סוף ה"ב) למדנו אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה דכתיב, "כי תבואו אל הארץ ונטעתם" ופטור מן המעשרות שנאמר "עשר תעשר וכו' היוצא השדה", ובשביעית צריכה, דכתיב "ושבתה הארץ" וכו' וכתיב "שדך לא תזרע", כלומר נסתפק הירושלמי האם יש דין שביעית בבית, ומקור הספק שמצאנו בשביעית שאיסורי שביעית חלים על שדה וממועט בית, ובפסוק השני כתוב ושבתה "הארץ" ואז בית בכלל הארץ.
והנה בעיא זו לא אפשיטא, והרמב"ם אינו מזכיר בהלכות שמיטה ויובל את דין הבית, לעומת זאת בהלכות מעשר שני (פרק י' הלכה ט') פוסק הרמב"ם שעץ שנטעו בתוך הבית חייב בערלה, ובהלכות ממעשר (פ"א ה"י) כותב הרמב"ם אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשר, אבל כתב שם הרמב"ם שמדרבנן חייב, עי"ש השגת הראב"ד.
והנה בהלכות שמיטה ויובל, שתק הרמב"ם מדין הבית, וכבר עמד על כך המשנה למלך (ריש הלכות שמו"י) ונתחבטו האחרונים בהבנת הרמב"ם, הרידב"ז בתוס' הרי"ד, (מעשרות פ"ה ה"ב) מאריך לבאר את איבעיות הירושלמי בערלה, ותורף דבריו, שהירושלמי התקשה מה כוונת התורה, האם כוונתו שנלמד בעיקר מ"ארץ" ונחייב ג"כ בית ומה שנאמר "שדך" יבוא ללמד לגבי עציצים, או שנלמד שהעיקר "שדך" ונמעט בית, "וארצכם" בא למעט דבר אחר. עיי"ש, ומכיון שהרמב"ם בהלכות ביכורים (פ"ב ה"ט) למד שעיקר החיוב הוא דין "ארצם", הרי צריך לומר שלדעתו גם בשביעית יהא אסור מן התורה בבית.
לעומת זאת ב"שבת הארץ" (פ"א ה"ג, ובקונ"א סימן ג') וב"תורת הארץ" (פ"ו סימן כ"ה) כוונו לדבר אחד, דכל אבעיות הירושלמי נאמרו דווקא גבי לאו של "שדך לא תזרע" אבל לגבי ה"עשה", ודאי עוברים בבית, שבזה נאמר מפורש "ושבתה הארץ", לכן הרמב"ם לא הזכיר ספק זה, הואיל ואין נפקא מינה מעשית שהרי בין כך אסור לזרוע בבית, שהרי עובר על איסור עשה של "ושבתה הארץ", והנה הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל בהר צבי בכרם ציון (סוף סי' יד), גבי דין בית סובר שאף אם נקבל שאין הבית חייב מאיסור דאורייתא בשמיטה מ"מ איסור דרבנן איכא, וטעמו שהרי כתב הרמב"ם, (פ"א ה"י ממעשר) אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות, ויראה לי שחייב מדבריהם, שהרי תאנה.. וכו', ואם כן הרי בתרומות ומעשרות מפורש שאין חייב בתוך הבית, ואעפ"כ חייב מדרבנן, ה"ה בשביעית שאע"פ שפטור מדאורייתא חייב מדרבנן. והנה בפאת השולחן (כ' סעי' כ"ד וס"ק נ"ב) תפס שהואיל ואילן בתוך הבית בגדר ספק הוא, ומכיון שספק זה הינו בשביעית בזה"ז מדרבנן, לכן, מותר ואפשר להקל בשביעית בזה"ז, (וכן כתב בספר ערוך השולחן פט"ז הלכה א').
לדעת מרן החזו"א (כ"ה א') יש לאסור זריעה בתוך בית, ולכאורה נראה לאיסור זה משתי סיבות:
א. הואיל ושמא הלכה כהרמב"ם דאיסורא דאו' איכא וכמו שפסק הגאון הרב פראנק.
ב. עיקר טעם החזו"א לאסור, הואיל והספק בירושלמי הנו ספק איסור דאורייתא אם נהגו דין שביעית בבית או לא, ובספק דאורייתא צריך לילך לחומרא ולכן גם בספק בזה"ז בכה"ג יש להחמיר, וכן דעת המשנה למלך (הל' תרומות פ"ז הי"ז) לגבי ספק תרומה, שכל ספק שעיקרו מהתורה אזלינן לחומרא, ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא, (וראה עוד בספר זכרון שמואל סי' יב) א"כ לדעת רוב הפוסקים אסור לזרוע בבית בשנה השביעית.
ולגבי גדרי הבית כתב בחזו"א (כ"ב ס"ק א') "וגדר בית ודאי א"צ בית שחייב במזוזה והדעת נוטה דהעיקר תלוי בכיסוי ואולי צריך מחיצות י' טפחים, גם כן, וכן הסתפק החזו"א בשיחה עם הרב מנתיבה הרב פלס זצ"ל, אבל בהוראות למעשה שנתן החזו"א וכן בשיחה עם הרב ממסמיה האדמו"ר מספינקא זצ"ל, (ראה נתיב השמיטה סי' ח ס"ק ג') משמע שהצריך בעיקר גם המגן משמש וכן כותב החזו"א ביסוד דין בית (סי' כ ס"ק ו).
לסיכום:
א. בית הכוונה מקום שהוא מקורה ויתכן וצריך מחיצות,
ב. כל הנידון בבית הוא כאשר מתחת לגג – יש קרקע עולם ועל זה היה נידון אם מותר לזרוע בשביעית.
בדין עציצים
מצינו בש"ס בכמה מקומות דעציץ נקוב הרי הוא כקרקע, במסכת דמאי (פ"ה מ"י) ובמסכת מנחות (פ"ד) ובשבת (צ"ה), ובעוד מקומות.
והנה עציץ שאינו נקוב מצאנו שאין דינו כקרקע, ובתרומות ומעשרות מצאנו שחייב מדרבנן. (רמב"ם תרומות פ"ה הט"ז) ויש לעיין מה דין עציץ שאינו נקוב בשביעית, והרדב"ז (פ"א ה"ו משביעית) כתב דאינו נקוב איסורו מדרבנן, ובחזו"א (סימן כ"ב סק"א וכן סימן כ"ו ס"ק ד') דאע"פ שאין לכך מקור ברור, הרי הדעת נוטה להחמיר ולאסור מלאכות שביעית בעציצים שאינם נקובים.
ונרחיב את הדברים, הנה בדין עציץ מצאנו בירושלמי (שביעית פ"ד ה"ד) "אין בודקין את הזרעים באדמה בעציץ, אבל בודקין אותם בגללים בעציץ" וכ"ה ברמב"ם (פ"א משו"י ה"ו).
ואמנם בתוספתא לפנינו (פ"א י"ב) כתוב איפכא וכבר העירו שיש כאן ט"ס. והלכה נוספת, שם בירושלמי ושורין אותן (את הזרעים) בשביעית למוצ"ש, וכ"ה ברמב"ם (שם) והנה מהלכה הראשונה שהזכרנו דייקו האחרונים ב' נקודות. א. שיש איסור אף לבדוק זרעים באדמה ובעציץ (עיין חזו"א) ב. שיש היתר לבדוק בגללים ובעציץ. וכאן מוסיף הרדב"ז שאף בעציץ שא"נ אסור אם לא בגללים, ודברי הרדב"ז הם חידוש, כיון שלא מצאנו מקור מפורש לאסור עציץ שא"נ והחזו"א בכמה מקומות מתיחס לדברי הרדב"ז הללו. ולשונו בסי' כ"ו (ס"ק ד) "כיון שאין עציץ שא"נ מפורש בגמ' ומה שאינו מפורש בגמ' נהיגי הפוסקים לסנף זה לקולא".
מרן הגרש"ז ב"מנחת שלמה" (ח"א סי' מא ד) מביא את הפוסקים מגדולי הספרדים בעל נחפה בכסף ובעל שדה הארץ שאסרו עציץ שא"נ אטו נקוב אף בשביעית. ומעיר על כך, דיש מקום לומר שלא אסרו חכמים בשביעית כלל א"נ אטו נקוב, ע"ש.
נחזור לעניננו, הבינו הפוסקים ברדב"ז שהתירו בדיקת זרעים בעציץ מלא גללים. ומסביר מהר"י קורקוס שמנסה ובודק אם יצליחו לזריעה. ונראה דר"ל, שאין זו זריעה ממש אלא ניסוי.
וראיתי לשון הגרי"ל דיסקין (תשובת מהרי"ל דיסקין סי' כז קונטרס דיני שביעית) שמותר לזרוע בעציץ מלא גללים אף ע"י ישראל. ומשמע שפי' שהותרה זריעה ממש, ולא רק כעין ניסוי. וראיתי בספר תורת השביעית להגרי"צ הלוי זצ"ל אחרי שהביא את דברי הגריל"ד ותמה עליו שהרי לא התירו רק בדיקה ולא סתם זריעה ממש.
והנה בשו"ת אהלי יצחק (סי' ח) כתב להתיר זריעה להתלמד באיסור כלאים, וכ' שם עוד דאף בשביעית כן הוא, וכיסוד לזה הביא הירושלמי בסוגיין, וכ' ופי' כל המפרשים [הפני משה] שאסור לבדוק באדמה בעציץ אפי' נקוב רק משום מראית עין, כיון שזורע רק לבדוק ולהתלמד. ואח"כ כותב, כיון שכ"כ ברור שצריך כוונה באיסור זריעה, א"כ ללמד תלמידים לזרוע מותר בשביעית אפי' בעציץ נקוב. והתירו האיסור דרבנן מפני שאין כאן מראית עין.
וזכה שהחזו"א ענה לו תשובה ארוכה, וכ' שם דעתו בסוגיית הירושלמי שלפנינו ועיקרה שרק בדיקה התירו ולא זריעה (ועיין חזו"א שביעית סי' כ ס"ק ה, וכלאים סי' ה סקט"ו ד"ה והא) הרי דהכרעת מרן החזו"א דאסור לזרוע בעציץ שאינו נקוב.
והנה בדבר עציץ שאינו נקוב בתוך בית שיש בכך כמין שני ספיקות: א. דין הבית. ב. דין העציץ, שאף שהדעת נוטה להחמיר, כתב החזו"א שדבר שאינו מפורש בגמ' נהגו הפוסקים לצרף כסניף להקל, ולכן כתב החזו"א בספרו הזורע בעציץ שאינו נקוב בבית יש לו על מי שיסמוך.
