הבא: סימן כ”ג תוספות לענין הגבולות <<

שביעית סימן כ”ב

עוד בענין השטחים המזרחים ליהל וצופר

איגרת נוספת מהכותב הנ”ל, ועוד ביקשו כמה וכמה לעורר אודות נטילת תוצרת מהמקומות שהם דרום מזרח לארץ ישראל, ומחובתנו לבאר את הדברים.

אמנם ודאי אין צורך להתייחס לאותם שכתבו כי מה שעשינו הרי זה ח”ו בניגוד למה שקיבלנו מרבינו מרן עט”ר הגרי”ש אלישיב זצוק”ל, כי מה נעשה, יש שיודעים דעת רבינו, ואומרים ח”ו דבר שאינו נכון בשמו, ויש מי שאומר את דעת מרן אף שלא עסק בענין זה לפניו בחיי חיותו, וכנגד אלו אפשר רק להביע כאב, ואציין שתי דוגמאות:

א. מפי השמועה למדתי כי היה מי פנה למרן הגר”ח קניבסקי שליט”א, וביקשו לאשר בכתב כי אין לשנות מהוראות מרן רבינו הגרי”ש אלישיב זצוק”ל בענין הגבולות. ולאחר שמרן הגרח”ק חתם, טען הלה כי כוונת מרן הגרח”ק היא כנגד המקומות ש”כשרות למהדרין” נטלה מהם תוצרת. ושני דברים אינם נכונים בזה, האחד – ששאלת נטילת תוצרת ממזרח לנחל הערבה באזורים הדרומיים הסמוכים לקו ה-º30 (יהל) או נטילת תוצרת מזרחה מנחל הערבה באזור צופר כמה ק”מ מזרחית מנחל הערבה בשטחי ממלכת ירדן, לא הועלתה על שולחן מרן רבינו זצוק”ל, וא”כ אין עליה הוראה, כי מה שזכינו לדון לפני מרן פעמים רבות, היה אודות שאלת הגבול הדרומי של ארץ ישראל, ושאלת צפון הערבה ומיקום המקומות שאין בהם ספק בצד דרום, ולא היה נדון על הערבה בדין הגבול המזרחי. והשני – מה שאמר להוכיח מדברי מרן הגר”ח שליט”א, כמה פעמים שאלנו לפניו ואף כתי”ק של מרן הגר”ח שליט”א מוכיח כנגדו כמ”ש, כי אכן שאלנו לדעתו בטרם לקחנו תוצרת ממקומות אלו.

ב. עוד הראו לי שאחד כותב כי אנו מאשרים נטילת תוצרת מ”יהל” ו”צופר”, כאילו באנו להתיר ליטול צפונה ממקומות שאסר רבינו, רק שאינו מציין כי הכוונה  לשטחים חקלאיים המעובדים ע”י ישובים אלו ונמצאים באיזור יהל מזרחה מנחל הערבה, ובאיזור צופר כמה ק”מ מזרחה מנחל הערבה, ונמצא כי הקורא מבין כי ח”ו אמרנו ליטול תוצרת צפונה מהמקום שקבע מרן רבינו זצוק”ל.

מעתה נפן לברר שוב ענין הגבול הדרום מזרחי ולבאר מדוע אין בשתי נקודות אלו ספק בהלכה, כי הם חו”ל לכל דבר וענין.

א. שירטוט גבולות הארץ

דבר ידוע שהיו מגדולי ישראל שהאריכו לברר ולבאר סוגית גבולות הארץ, ובראשם בעל הכפתור ופרח. ולאורך כל התקופות היו עוד מחברים רבים ובתוכם ת”ח מפורסמים שעסקו בסוגיא זו וניסו לשרטט את גבולותיה של ארץ הקודש. אבל כל מתבונן יראה כי נדמה שהמסקנה הברורה היא כמו שכתב רבי נפתלי צבי הילדסהימר בספרו גבולות הארץ “אין כידוע אלא ידיעות מוצמצמות ביותר על דבר גבולותיה המדויקים של ארץ הקודש ומה שעלה בידינו מתורת הגבולות, הפרוץ מרובה על העומד”. נדמה כי זה הדבר היחידי כמעט, המוסכם בנושא גבולות הארץ, גם אותם חוקרים שלא זכו לאורה של תורה, ורגילים לכתוב דבריהם בדרך ודאית, הרי בנושא הגבולות גם הם מודים שאין להם ראיות ודברים ברורים.

הלכה למעשה, כבר נודעה הכרעת מרן החזו”א זצוק”ל שלא לצרף לקולא בענין זה, ומשום כך אסר להשתמש בתוצרת שבקשו ליטול מאיזורים מערביים של הנגב, דרומה מאשקלון, ורצו להקל באיסור ספיחין בטענה שזה גבול עולי מצרים, וכבר הזכרנו דברים אלו.

אכן כבר הזכרנו לעיל  (סי יד’) שמרן הגר”ח קניבסקי שליט”א כתב לנו שביקש החזו”א לברר את הגבולות אלא שנטרפה השעה. ואילו זכינו היתה לנו מפת גבולות ארץ ישראל עפ”י פה קדוש של מרן החזו”א ועליה היו סומכים כל יראי ה’, אלא שלא זכינו. וכל שאר המפות שבידנו הרי למעשה אי אפשר להסתמך עליהן, וחיישינן שיש מהן שמקצרות את ארץ ישראל במקום שאמרו להאריך, ויש מהן המאריכות במקום שאמרו לקצר, ובודאי שאינם הלכה ברורה.

ב. הוראת מרן החזו”א לקחת מיטבתה אינה שירטוט גבול

בדבר הגבול הדרומי יש בידנו הוראה אחת ממרן החזו”א אודות מקום הסמוך לאילת (אזור יטבתה) שהתיר ליטול משם תוצרת, ולא שקבע מרן שיטבתה הוי גבול, אלא שמקום זה איננו נכלל בכלל הספק, ונחשב כודאי חוץ לארץ. הרי דלדעת מרן החזו”א האזור הסמוך לאילת הוי חו”ל, וכמו שהבאנו במקום אחר כי לדעתו אילת הינה חו”ל ולא חשש לכיבוש שלמה, ולכן אף התיר כלאי זרעים באילת.

והנני חוזר על דברים פשוטים וידועים ומעתיק מה שרשמתי, ולא חלילה אחרי ששאלתי למרן פעם אחת, אלא אחרי ששבתי ושאלתי פעם אחרי פעם לידע ההלכה לענות לשואלים, ואז כתבנו דברי מרן זצוק”ל “קשה להביא ראיה ברורה לתחומי ארץ ישראל, והנה מרן החזו”א זצוק”ל קבע שלא לצרף ספק ארץ ישראל לקולא בשביעית, ולכן אי אפשר להקל ליטול משטחי הערבה הצפוניים, אמנם אחרי שיש לנו עדות שמרן הקל ביטבתה, ומסתמא אז היה זה הישוב היחידי באותו איזור, אבל מבחינה הלכתית אין ליטבתה עדיפות יתר מאשר לישובים שבסביבות יטבתה, ואולי לדעת מרן החזו”א כל מה שהוא מתחת למעלה השלשים אינו נכלל בתחום ספק ארץ ישראל, ומסתבר שאפשר ליטול מכל האיזור הסמוך לאילת ואף צפונה מעט מיטבתה (מתחת למעלה השלשים), אולם למעלה מזה שאין בזה שמועה ממרן אין ליטול משדות יהודים תוצרת חקלאית בשביעית”.

הרי שמרן רבינו הגרי”ש אלישיב זצוק”ל לא שת לבו למפות שנתפרסמו, אלא (כפי שהיה נוהג בהלכות המצוות התלויות בארץ ובפרט בהלכות שביעית) צעד בעקבות מרן החזו”א והיה דן עד היכן מותר ליטול תוצרת ולהחשיב את המקום כודאי חו”ל. וכבר בחיי חיותו פרסמנו כמה וכמה פעמים שאלמלא הבירור שמרן החזו”א תפס שאילת וסביבתה הינם מקומות שהם ודאי חו”ל, יתכן, ואולי אף מסתבר שמרן רבינו זצוק”ל היה מורה שאילת עדיין היא ספק ארץ ישראל (או משום הספק שמא עקבה נחשבת כמעלה עקרבים שהביא הגרימ”ט שכן כתב הרס”ג, או מפני כיבוש מלך ישראל של שלמה המלך, ואכמ”ל).

אולם הלכה למעשה מכיון שכן היתה דעת מרן החזו”א, על פי זה השיב רבינו דכהיום שיש עוד ישובים סמוכים לאילת וצפונה אף מגרופית, אפשר ליטול תוצרת כל שהוא מתחת קו רוחב המעלה השלושים.

ג. מרן הגרי”ש לא שירטט גבולות ולא קבע את המעלה השלושים כגבול

כבר הבאנו דברי מרן הגרח”ק שליט”א דס”ל דאי אפשר להוכיח מדברי הרמב”ם (בהל’ קידוש החדש פי”ח הט”ז) “כי הוא דן בענין הראייה במקומות האלו”, כלומר דלדעתו אין להביא ראיה מדברי הרמב”ם לגבי גבולות הארץ הואיל ודברי הרמב”ם עוסקים בענין מולד הירח.

ויש לחזור ולציין, אין הוראה ממרן רבינו לקבוע המעלה השלושים כגבול, אלא זאת קבלנו דדרומה מהמעלה השלושים אינו בבית הספק, וצפונה ממנו הינו ספק א”י.

ד. ההוראה של מרן זצוק”ל היתה אודות צפון ולא מזרח

ובמכתב שלישי שקיבלתי מהנז”ל כתב דבר אשר לדעתו מהוה ראיה כנגד מה שכתבנו לעיל, מהא דת”ח חשוב אחד הראה לו דמרן רבינו היה מורה שלא לאכול ממה שנתבשל בקדירה בת יומא, משטחים שהם צפונה מהמעלה השלושים אפילו 10 ק”מ, והוראה זו ניתנה ונדפסה לראשונה על ידינו בקובץ של בית המדרש, ואכן צפונה אסר רבינו אבל לא מזרחה. דהרי זה ברור ואין מי שיכול להכחיש שכל מה שדברנו עם רבינו היה אך ורק על המקומות הצפוניים מהמעלה השלושים, שע”ז דנו כמה וכמה פעמים באורך ובישוב הדעת, והיתה דעתו הברורה שמקומות אלו הם ספק ארץ ישראל ואין ליקח משם תוצרת, ולא דנו על שטחים מזרחיים (דעליהם לא היה אז נדון) והם מעל המעלה השלושים. ולסבר את האוזן, הבאנו שמרן התיר ליטול תוצרת דרומה לנחל ארנון, האם תועלה הטענה שמקומות אלו הם צפונה למעלה השלושים הלא ברור שהם שטחים מזרחיים של הגבול למעלה מהמעלה השלושים והם ודאי חו”ל.

ה. עתה נבוא לדון בשתי הנקודות עליהם היה הנדוןדבר ברור שים המלח נחשב גבולה של ארץ ישראל כמפורש בתורה, אלא דרבים מחוקרי הגבולות בקשו לקבוע את קצהו הדרומי של ים המלח כגבול הדרומי של ארץ ישראל (ולא כגבול הדרומי מזרחי) שממנו נסב הגבול לכיוון המקצוע המערבית של ארץ ישראל, עד כדי כך שלדוגמא בספר מנחת ירושלים, שכפי הנכתב בהקדמה הוא מיוסד עפ”י תשובות הגאון בעל המנחת יצחק זצוק”ל, כתב ונקט לדבר פשוט שים המלח הוא הגבול הדרומי, ומה שנכתב לגביו ‘ונסב הגבול’ הוא שטח מצומצם דרומה בזוית של 45º. 

ובהורמנא דמרן רבינו זצוק”ל כתבנו שתי טענות כנגד הדבר, האחד – קשה לקבוע היכן הוא הקצה הדרומי של ים המלח. והטענה השניה כי הגבול יוצא מים המלח דרומה מערבה, הואיל וחיישינן שים המלח הינו נקודת גבול דרומית מזרחית ולא דרומית. ולא הסכים מרן רבינו לקביעה זו שאי אפשר שהגבול יהיה בזוית יתירה על 45, אבל ודאי שצריך הגבול לנטות מערבה. ולכן מה שחידש הכותב הנז”ל שהגבול פונה להר שעיר דרום לים המלח, ודאי אינו כדעת מרן רבינו הגרי”ש זצוק”ל, שלדעתו ודאי הגבול נסב מים המלח מערבה, ואין בזה שום ספק. והבא לחפש שטחים במזרח דרום ים המלח שאין עליהם ספק, צריך היה להניח קו מסוף ים המלח, אלא שצריך לחוש שים המלח הסתיים דרומה יותר כמו שהבאנו, באזור צפי, ולמתוח קו דרומה מערבה וכל מה שמזרחית לקו ודאי אינו יכול להכנס בכלל הספק, שהרי אם היתה פניה משמעותית שלא בזוית זו בטל ה’ונסב’. אלא שמכאן ואילך צריך לדון היאך יהא ה’ונסב’, דודאי יש כמה נקודות פשוטות וברורות בקביעת הגבול הדרומי.

א. שצריך שים המלח יהא גבול שהוא ‘ונסב’ ממזרח לדרום מערב (ומחמת כן אי אפשר לקבל את הקביעה שמעלה עקרבים הוא מתחת להר באדום שהוא מבטל את ה’ונסב’ שעליו מדברת התורה).

ב. שהזוית תהא לכיוון מעלה עקרבים, או בהעדר זיהוי מוחלט למעלה עקרבים, הרי בהוכחה בדרך השלילה, הזוית תהא למקום שודאי הוא נקודה שהיא דרומה ממעלה עקרבים.

ג. הקו צריך להיות בעקרון ישר שאם לא כן היתה התוה”ק קובעת נקודת גבול נוספת, אמנם יושר הקו איננו קו אוירי אך מסתבר שהוא נקבע בתואי השטח.

ד. זוית הגבול היוצא מים המלח חייב להיות פחות מ 90º שאל”כ בטל ה’ונסב’.

לדוגמא, אם מרן החזו”א היה סבור שמעלה עקרבים הינו מפרץ אילת – עקבה, היה קו הגבול נמתח בין צפי לכיוון עקבה, וכל מה שמזרחה ממנו הינו ודאי חו”ל (והיו צריכים לחפש סמוך לתוואי זה נחל או דבר דומה ולקבוע שכל מזרחה מזה אין בו בית ספק כלל, כי אם היה שינוי משמעותי בזוית הגבול היתה התוה”ק מציינת אותו. ומכיון שהחזו”א לא חש לקבוע את מעלה עקרבים בעקבה, הרי שלדעתו מעלה עקרבים היתה צפונה מאילת, וכפי שביאר מרן רבינו הגרי”ש אלישיב זצוק”ל גבול ה 30º הוא ודאי דרומה ממעלה עקרבים, ובכלל זה עד חממות לוטן, אם כן לדידן חממות לוטן הוא קצה הספק שיכול להיות מעלה עקרבים, ולכן צריכים אנו לילך לחומרא, וכל מה שמערבה מקו צפי-לוטן יש לחוש שהוא ארץ ישראל אף שהוא מזרחה מנחל הערבה. אמנם מה שהוא מזרחה מקו זה אין בו בית הספק, שהרי הגם שלא קבעו רבותינו את זיהוי המקומות, הרי קבעו שאיזור לוטן מתחת למעלה ה- 30º אין בו צד ספק. ולכן למעשה אי אפשר ליטול מנאות הכיכר אף מזרחה מנחל הערבה שעדיין הוא מערבה לקו היורד מצפי ללוטן, וה”ה בחצבה, עין יהב, ספיר, צופר וכו’, כולל יהל שאדמותיה בפחות מעשירית המעלה למעלה מהמעלה ה- 30º.

אמנם דבר פשוט הוא שקו הגבול הינו קו גבול טבעי, ולכן במקום שבתוך אותו קו היורד מצפי ליהל יש תוואי קרקע ברור שמפריד, הרי ממזרחו ודאי אינו ארץ ישראל.

והנה ח”א שליט”א רצה לומר שאולי הלך קו הגבול בזוית אחרת והוא פוגע בקו ה- º30 מזרחה מלוטן, ומשם פנה ללוטן, וישאר בגבול הספק כל מה שלמעלה מקו ה- º30, ויהא פניה של הגבול מערבה. ולא זכיתי להבין דבריו, שאם כן שוב היתה צריכה התורה לציין את הנקודה שבה פונה הגבול, ואם היה מישהו שחושש שמעלה עקרבים הינו מזרחה, היו הדברים אפשריים, אבל אין מי שחש לזה, וכל הזיהוים של מעלה עקרבים הינם מערבה יותר, אם כן לחומרא נאמר כאילו לוטן הוא הקצה האפשרי שיחושו מרנן החזו”א והגריש”א שהוא ספק צפונה-מזרחה ממעלה עקרבים, ודו”ק.

וכשבערב שמיטה הועלתה שאלה אודות נטילת תוצרת משני מקומות: א. מזרחית מנחל הערבה באזור יהל. ב. בחממות של הישוב צופר בשטח שהוחלף עם ממלכת ירדן, והוא מזרחה מנחל הערבה כמה ק”מ (והתרנו ליטול מהחממה המזרחית ביותר כדלהלן ובפיקוח משגיח). מתחנו קו מצפי ועד לוטן, ולדעתנו ברור שכל שהוא מזרחה ממנו אינו בכלל הספק.

ומעתה נפרט בענין שתי הנקודות:

א. יהל סמוכה לקו ה- º30 (היא פחות מעשירית המעלה צפונה), וכבר הבאנו בעבר שקוי הרוחב המוזכרים בדברי רבותינו הראשונים לא נשתנו. אמנם יש לציין שיש שינוי (אולי בגלל האפשרויות לדיוק שיש כיום) בין המיקומים של המקומות בקוי הרוחב המצוינים בכפתור ופרח לבין מיקומם כיום, וברוב המקרים קוי הרוחב של הכפו”פ היו צפוניים בחצי מעלה, ולפי זה יהל דרומית למעלה ה- º30, אבל לא מחמת זה הקלנו אלא מחמת שהרי באותו שטח חקלאי המעובד ע”י הישוב מזרחה לנחל הערבה עובר “הגבול ללא חשש ארץ ישראל”, ואין באותו איזור תוואי קרקע למעט נחל הערבה, לכן לכאורה הבא להחמיר באיזור יהל מזרחה מנחל הערבה אינו אלא מן המתמיהין.

ב. צופר, אנו התרנו רק חממה שלדעתנו היתה מזרחה מקו צפי-לוטן יטבתה, וכמשנ”ת.

וחלילה לא עשינו דבר מדעתנו, ושאלנו בקודש פנימה למרן הגרח”ק שליט”א, והשיב דודאי למ”ש במפה שפירסם אין שום חשש, ואף מסתבר שכן הוא אף לדעת מרן רבינו הגרי”ש אלישיב זצוק”ל. ושב וחתם על הדברים, ובזה זכינו לקיים לשון בעל הכפתור ופרח ואל הרב יש לנו להאמין אף על שמאל שהוא ימין, ומכל שכן בנ”ד דהוא ימין שהוא ימין.