הבא: סימן י"ט דין עבר הירדן בשביעית <<
שביעית סימן י"ח
דין הגידולים בשטחי עולי מצרים
לאחרונה יש המבקשים להביא בשנת השמיטה תוצרת ממשקים יהודיים הנמצאים בגבול עולי מצרים. וכפי הנראה הנהגה זו ודאי אינה נכונה מכמה טעמים, ונפרש הדברים.
עפ"י המבואר בסימן הקודם גם אם היינו יכולים לקבוע באופן מדוייק היכן הם השטחים שכבשו עו"מ ולא כבשו עו"ב, לא היה הדבר מאפשר לועדת שמיטה שנוהגת כדין להביא משם תוצרת מחקלאים יהודים שהרי אין ועדת שמיטה שנוטלת תוצרת משטחים שהם שמור ונעבד, וזאת בנוסף לשאלה של איסור סחורה.
אבל יתירה מזו, הקושי לקבוע היכן הוא השטח של עולי מצרים שלא כבשו עולי בבל, ולא בכדי כתב מרן החזו"א זצוק"ל (חזו"א סוף שביעית, סדר השביעית אות ד) "יש מקומות בארץ שלא כבשום עולי בבל וגם בהם אין איסור ספיחין וכו' אבל אין הדבר ידוע לנו בעדות ברורה שיש לסמוך עליה וקל להכשל ולכן אין להקל בספיחי א"י" עכ"ל, הרי דלדעתו אין להקל אפי' באיסור ספיחין מחמת חוסר יכולת בירור הדברים. ושמענו בזה, כי בשנת תשי"ב, אשר שמירת השמיטה בישובים שומרי שביעית היתה כרוכה במצוקה נוראית, וכלשון החזו"א (האיש וחזונו עמ' נט) "ושמעתי המצב ב"חפץ חיים" מאיים חסרון מזונות המצומצמות להילדים והטף וחסרון מזונות להבהמה והעוף" ביקשו להקל ולהשתמש בגידולים שהיו מהאיזור הדרומי לאשקלון בטענה שגידולים אלו אינם ספיחין הואיל וגדלו בשטח עולי מצרים והחזו"א לא הסכים לדבר.
וצריך להוסיף ולציין, תחום עולי בבל אינו דווקא השטח שהיו בו עולי עזרא ונחמיה וכמו שהבאנו להלן (בענין עבר הירדן) כי לדעת הכס"מ (סוף פ"ד מה"ש) גם מה שהחזיקו מלכים בזמן בית שני חשיב נתקדש בגבול עו"ב, וביאר המור וקציעה (או"ח סי' שו) דגם כיבוש הורדוס בכלל קדושה שניה יחשב. ואם כן היאך אנו יודעים לתחום היכן הגבול. והמתבונן יראה דמצאנו לגדולי האחרונים (כמעט מאותו דור) שנחלקו אם עזה בכלל קדושת עו"מ ואולי אף עו"ב (רדב"ז ח"ד סי' אלף קה, ומהרי"ט ח"א סי' מז, פ"ד, ועוד), ואם כן גם לולא דברי מרן החזו"א מי יכול לבוא ולתחום גבולות בסכינא חריפא ולומר כי ניתן לקבוע על שטח מסויים שהוא גבול עו"מ, ובפרט אחרי שמרן החזו"א סגר דרך זו וקבע כי קל להיכשל, הרי כל גוף שמבקש ליתן תוצרת ללא חשש אינו יכול להביא גידולים שגדלו בגבול עו"מ ע"י יהודים, ואם היו מבקשים לעשות כן רק כדי למנוע מאותם שנכשלים באכילת ספיחין שיעדיפו תוצרת זו, ניחא, אבל הם פועלים לשכנע לב תמימים הסבורים שתוצרת זו נקיה מכל חשש, ועל כן עלינו לשוב ולומר את אשר ראינו ושמענו מרבותינו בזה, והשי"ת יסייע שתקויים שמיטה כהלכה.
