הבא: סימן ד' הפעלת מערכת השקאה ושימוש בדשן איטי מערב שביעית <<
שביעית סימן ג'
בענין להקדים מלאכות קודם שביעית
שאל השואל עד כמה יש לו להשתדל לעשות מלאכות בשישית כדי שלא יזדקק למלאכה בשביעית.
א. כתב מרן החזו"א (סי' כא ס"ק יז) "חייבים לזבל או לנכש קודם ר"ה תשי"ב שלא יצטרכו לזבל ולנכש בשביעית, ואף אם לא יספיק לכל השנה, כל מאי דאפשר למעוטי חייב למעט, וכן מה שאפשר לאחר עד לאחר ר"ה תשי"ג חייב לאחר ואסור בשביעית". הרי דפשוט היה למרן החזו"א דכל מה שאפשר למעט במלאכה בשביעית חייב למעט. ואולי אפשר לדמות דבר זה לדין חוה"מ שאף שהותר במלאכות במקום פסידא, אסור לכוון מלאכתו למועד כמבואר בשו"ע (סי' תקלט סעי' ו).
ואכן בהוראות שניתנו ע"י המכון לחקר החקלאות עפ"י התורה ובית המדרש להלכה בהתישבות, לחקלאים בדבר ההכנות קודם שמיטה, נאמר שיש להשתדל ולמעט אפילו מלאכות דרבנן כמה שאפשר כדי שלא יעשו מלאכות בשנת השבע. והנה בקובץ מפרי הארץ (ח"א) שי"ל ע"י ביהמ"ד מובאת שאלה ששאל אחד מחכמי ביהמ"ד למרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, האם ניתן לומר שבמלאכות שהם מותרות משום לאוקמי אין צורך להקדימם לפני שביעית וכן אין צריך לאחרם לאחר השביעית. ואכן מרן החזו"א במכתב שנדפס בדרך אמונה (ח"ד מכתבים מכתב ח) חילק כן, דהיתר לאוקמי אינו מחמת הפסד אלא משום דאין על זה שם מלאכה, ולכן מותר לעשות אפי' בער"ה של שמינית ואין צורך לחכות למוצאי ר"ה בתחילת השנה השמינית. ואין בזה סתירה למ"ש בספרו, דהתם מדובר בהיתר עשיית מלאכה מטעם פסידא ובזה במידת האפשר יש להקדים לפני שמיטה או לאחר שנת שמיטה. אמנם מרן הגרש"ז שם בתשו' כתב "גם על ההיתר משום פסידא צ"ע, כיון דלא נזכר בשום מקום דאם אפשר, יותר טוב לעשות ע"י עכו"ם". ופירוש הדברים, דהשואל ביקש לידע אם במלאכות המותרות משום לאוקמי אין צורך להקדים לפני שביעית, ומרן הגרש"ז השיבו דאפשר דגם במלאכות שהותרו משום פסידא אי אפשר לחייב לעשותם בערב שביעית, והראיה לכך שלא מצינו שיש להשתדל בשביעית עצמה לעשותן ע"י נכרי במקום דאפשר. (ועיין במ"ב סי' תקמב סק"ה ובשעה"צ שם, דבמלאכת חוה"מ אם אפשר, יש להעסיק נכרי ע"ש). אולם כאמור להחזו"א מלאכות שהותרו משום פסידא יש להקדימן ככל האפשר קודם שביעית.
ובהאי עניינא יצויין כי מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בהרבה מלאכות שהסכים שיעשו בשביעית ביקש לעשותם ע"י נכרי וראה מה שכתבנו בענין גינות נוי. שהיו מלאכות שהסתפק בהם רבינו אם להתירם והורה רבינו לעשותם ע"י נכרי (אמנם הנידון הוא במלאכות שהסתפק בהם אם להתירם ולא במלאכות שמותרות ודאי).
ב. והנה בערב שמיטה (אלול תשנ"ג) נשלחתי ע"י גאב"ד יסודות הגרדב"צ קליין זצ"ל לשאול קדם מרן רבינו זצוק"ל האם מכח הוראות החזו"א יש חיוב בער"ש לרסס את השדות בחומרים מונעי נביטה כדי שלא יצמחו עשבים ויצטרכו לנכשם בשביעית שהיא מלאכה דרבנן. ועוד הוסיף בשאלתו שזו "הוצאה נוספת של שלושים אלף ש"ח וגם ספק אם יהיה יעיל ומושלם".
והשיב מרן רבינו דאכן אי אפשר לחייב להוציא הוצאות כאלו בערב שביעית, בכדי למנוע מלאכה המותרת בשביעית משום פסידא, ויכול לעשותה בשביעית.
ונסתפקתי בתשובת מרן זצוק"ל אם טעם הדבר דאף שחייב לעשות מה דיכול קודם שביעית, אינו מחוייב בהוצאת ממון על זה, או דס"ל דכל החובה להקדים מלאכה קודם שביעית – היינו כשיש כבר כעת נזק, אבל אם אין עדיין נזק – אלא שהוא חושש שיבוא בשמיטה נזק כזה, לא מצאנו שהוא מחוייב לעשות מלאכה ערב שביעית, אלא אם בשביעית יגיע הנזק – יהי' מותר לעשות המלאכה מחמת פסידא. ודבר זה עצ"ב.
