הבא: סימן ס"ב פדיון בכור שעבר למערב העולם <<
יו"ד סימן ס"א
עוד בענין חזקת כהונה
בספר אוצר פדיון הבן כתב האדמו"ר הפני מנחם להקשות על דברי היעב"ץ (המוזכרים בסימן הקודם) שקיים שערער על חזקת כהונה בזה"ז, ותמה הפני מנחם, שאם אנו מקבלים שיכולה להתרועע חזקת אבותיו הכהנים – למה לא נחוש גם בישראל לכך, ועוד דאם אנו מערערים על חזקת אבות, למה לא נערער גם על חזקה של דור אחד, ונאמר שאדם לא יוכל לטעון מנה לאבא בידך דילמא לאו אביו הוא, (וראה מ"ש הפני מנחם במוריה טבת תשנ"ז בעניני נחלות). ומכיון שפשוט שאין חוששין שהבן אינו בנו של אביו כך אין לחוש שהבן אינו נין ונכד לאבי אבי סבו דמה לי דור אחד או ק' דורות ולכן לא מובנת טענת היעב"ץ דחיישינן שאינו כהן עכת"ד.
בעקבות דבריו זצ"ל כתבתי מכתב לבנו של הפני מנחם זצ"ל ה"ה הגרי"ד אלתר שליט"א, ולהלן נביא תורף הדברים שכתבתי בהורמנא דמרן שליט"א.
אבוא בקצרה ע"ד כת"ר, בהסבר שיטת היעב"ץ לפטור מנתינת פדה"ב לכהני זמנינו, ורצה כת"ר להסביר שלדעת היעב"ץ חיישינן שמא האב אינו אביו, וכמ"ש כת"ר "אלא מאי אית לך למימר שלא חיישינן שהוא אינו בנו של אביו וא"כ גם אביו בנו של אבי אביו… והסברא פשוטה דמה לי דור א' יותר מק' דורות". ודברי כת"ר לכאורה נאמרו מקופיא, שהרי הדברים מפורשים דלא כדברי כת"ר, דהנה האחרונים החוששים לחזקת כהונה כתבו דבריהם בפירוש ולא מכללא איתמר, ובארו למה חיישינן, ולא אמר אחד מעולם שחיישינן לחזקת האב. וז"ל המג"א (סי' תנז סק"ט) "שאין מחזיקים אותו ככהן ודאי דילמא נתחללה אחת מאמותיו" ולא זכר ולא הזכיר שמא האב אינו אביו, וגם ברש"ל (ב"ק פרק ה' סימן לה) שהוא עמוד גדול לאחרונים החוששים לחזקת כהונה, כתב וז"ל "ובעונותינו מרוב אריכות הגלות וגזירות וגירושים נתבלבלו" הרי דחשש לבלבול זרע כהונה וזרע ישראל לאורך הגלות והגזירות והגירושים ולא העלה על דעתו חידושו של כת"ר שמא בטלה חזקת אבהות, וגם מרן החזו"א שדרך אחרת היתה לו, ונימוקו שלא לתת מתנות כהונה מפני שעולים על פי עצמם הרי טעמו על קבלת כהנים בלא עדות כלשונו "וכיון שכבר חלפו דורות שעלו על פי עצמן וכן נוהגין עכשיו אין ראוי ליתן להם" ושוב, לא העלה על דעתו דספק בחזקת אבהות איכא.
לגבי חיוב כהן לפדות בנו, כתב בזה היעב"ץ דברים מפורשים ומה"ט נמי בן הכהנת ולויה יש לפדותו עכשיו מספק… אבל בן הכהן נ"ל שאינו נפדה גם בזה"ז שלא יבוא להקל בקדושתו וכו'. הרי שחילק בין בן כהן לבן לוי או לבן כהנת שחייבים לפדות עצמם.
במ"ש כת"ר אודות פסק מרן רבינו עט"ר לפטור כל הבכורים הבאים מרוסיה מפדה"ב, ראיתי שאכן כך כתב בספר אוצר פדיון הבן ח"ב, וכמדומני שהדברים נדפסו שלא בדקדוק, כי שמעתי כמה פעמים ממרן שבסתם יפדה את עצמו בלא ברכה, אמנם במקרה שיש שמועה במשפחתו שהם כהנים או לווים פטור לפדות עצמו.
הנה בעצם המחלוקת של האחרונים בדבר אשה שאינה יודעת אם אביה כהן או לוי או ישראל שילדה זכר דלדעת הצמח צדק פטור מפדה"ב דא"ה בממון אחר הרוב, ובקונטרס הספיקות (בכלל ו' אות ה') חלק עליו דאיכא צדק משלך ותן לו, הנה בזה כתב רבינו להוכיח דהא דאמרינן צדק משלך בספק מתנ"ע הרי זה רק במקום שודאי נתחייבו ויש ספק שמא פרעו אבל אם יש ספק אם נתחייבו בכה"ג לא אמרינן צדק משלך ותן לו. ובכל אופן לדעתו ראוי שיפדה את עצמו אע"פ שפטור מן הדין, ואין זה כנותן מתנה לחבירו, שהרי רובא דעלמא אינם כהנים אלא שפטורים מחמת דין המוציא מחברו עליו הראיה.
והנה בברי ושמא שאיני יודע אם הלויתני הלכה פסוקה שפטור מלשלם ואף על פי כן לצאת יד"ש חייב לשלם, כמבואר בב"ק (קיח ע"א), ודין אין הולכין בממון אחר הרוב גרע מדין ברי ושמא – דהרי רב ס"ל דהולכין בממון אחר הרוב כמבואר בב"ק (דף מו ע"ב), ואילו בברי ושמא אינו חייב, ובכל אופן חייב לצי"ש, ואם כן קו"ח דברוב ישראל חייב לצי"ש לפדות עצמו ואין זה כמתנה בעלמא אף שהממע"ה, (אמנם בראיה זו יש לדון למ"ד דאין הולכין בממון אחר הרוב וסבר דברי ושמא ברי עדיף ואכמ"ל).
מכל מקום לדינא מורה מרן רבינו שליט"א שבסתמא יפדו עצמם בלא ברכה. (וכן הורה האגר"מ למעשה – יור"ד ח"א קפ"ח ע"ש במה שביאר).
