הבא: סימן נ"ג עלית גוי לתורה במקום חשש איבה <<

יו"ד סימן נ"ב

לימוד תורה לגוי

במענה לשאלתכם, רשמתי לעצמי את אשר זכינו לשמוע ממרן הגרי"ש אלישיב בתוספת דברים שנכתבו על ידי מרן ופורסמו בקובץ תשובות וכן דברים שנכתבו ולא נתפרסמו בתוספת הרחבת הדברים כפי הבנתי הדלה.

לפי הפרטים שבידינו הקהילה המדוברת הינה קהילה רחוקה מקיום מצוות כדת וכדין, ועתה באים אברכים ת"ח לקרבם ליהדות, והתברר כי חלק מחברי הקהילה הינם גויים הסבורים בטעות כי הם יהודים, וכל הקהילה סבורה כי הם אכן יהודים, וקשה להפרידם מבני הקהילה, כך שגם בשיעורי התורה שנמסרים בקהילה יושבים גויים בין השומעים. כפי שנמסר הפרדת הגויים בשלב זה וסילוקם מן השיעורים תגרום שהשיעורים יחדלו מלהתקיים. והשאלה היא האם מותר לקיים שיעורים או לחשוש משום איסור לימוד תורה לגוי.

כמו"כ התעוררה שאלה של לימוד תורה לגוי הנמצא בתהליך גיור.

א. מצאנו ב' איסורים, האחד איסור ללמד גוי תורה שנאמר "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", כמבואר בסוגיא דמסכת חגיגה (דף יג). איסור נוסף הוא האיסור לגוי ללמוד תורה כמבואר בסנהדרין (דף נט), עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנא' "תורה צוה לנו משה מורשה" ובאר רש"י שמורשה לנו ולא להם, או מורשה – "מאורסה" דדינו כבא על נערה המאורסה. ואע"פ שבכסף משנה (הל' מלכים פ"י) משמע שאין איסור מן התורה והפסוקים אסמכתא בעלמא הם, עי' מש"כ מרן בקובץ תשובות (ח"ג סי' קמ"ב) לצדד שאיסורו מן התורה כמו שבע מצוות בני נח, ועי"ש מה שביאר בדעת הכס"מ.

ב. בתשובות משיב דבר (יו"ד סי' ע"ז) כתב דהאיסור אינו חל על תורה שבכתב, וכ"כ במהר"ץ חיות (סוטה דף לה). אמנם בקובץ תשובות (שם) כתב להחמיר גם בתורה שבכתב ומקורו ע"פ השיטמ"ק (כתובות דכ"ח), וזוהר פר' אמור (ע"ש). אולם גם לדעת מרן שיש איסור בתורה שבכתב, אין איסור לתת שיעורי השקפה, הואיל ודבר זה אינו נכלל באיסור תלמוד תורה לגוי.

ג. כן מותר ללמד גויים ז' מצוות שנצטוו בהם. וכשם שמותר לגוי ללומדם כמבואר בסוגיא דסנהדרין (שם) בדברי ר"מ שעכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככה"ג והגמ' מעמידה הדברים בז' מצוות בני נח, הוא הדין שמותר ללמדם זאת, כמבו' בתשו' הרמב"ם (מקיצי נרדמים סימן שס"ד) ותוס' (חגיגה שם).

ד. ובהיותינו בקודש פנימה הצגתם בפני מרן את הקושי בקיום שיעורי תורה במקום הנ"ל הואיל ותערובת הגויים בתוך הקהילה תביא לכך שכל הגבלה על השתתפותם בשיעורים תגרום לכך שגם אחינו בנ"י לא יגיעו לשיעורים – כאות הזדהות עם חבריהם שנפסלו – ע"פ השקפתם המוטעית. ובכהאי גוונא התיר מרן בשעת הדחק לומר שיעור ברבים, למרות שבין השומעים ישנם גויים, מפני שמטרת שיעורו ללמד את היהודים. אולם הודגש חזור והדגש כי במקרה כזה לא יוכלו המרצים להשיב לשאלות, מפני שאם הגוי ישאל שאלה והמרצה ישיבו דבר הרי הוא עובר על האיסור של לימוד תורה לגוי. וזאת למודעי כי בהעדר שעת הדחק אסור ללמד תורה גם לציבור שבתוכם מעורבים גויים, כמו שכתב מרן בתשובה הנ"ל לאסור נתינת שיעורים בכלי תקשורת כאשר ישנם גם גויים המאזינים לשיעור.

ה. ובדין לימוד תורה לגוי המצוי בתהליך לקראת גיור, נחלקו בזה חמורי עולם דהמהרש"א (שבת ל"א) למד ממעשה דהלל דשרי ללמדו. ואילו הרע"א (סי' מ"א) כתב דאין בכוחו להתיר. וכבר דן בזה מרן בקובץ תשובות (ח"ג סי' ק"מ) בדברו אודות נישואי תערובת רח"ל כאשר מבקשים להציל את היהודי או היהודיה ולהחזירם בתשובה, והתברר שהנכרי מוכן להתגייר והדברים נעשים בהכוונת ת"ח כהלכה, ציין מרן שבמאירי בסנהדרין (נ"ט) מבואר להיתר, וכן גם פי' הרד"ל דברי המד"ר (פר' נשא) דעכו"ם הבא להתגייר רשאי לעסוק בכל התורה. ויש להוסיף שגם בתשובות אג"מ (יו"ד ח"ג סי' צ) כתב להכריע כדעת המהרש"א (עי"ש), ולפ"ז בנידון דידן שהעיסוק בגיור הגויים המתקיים באותה קהילה הינו לחזק את יהדותם ורוחניותם של חברי הקהילה היהודית, הורה מרן שניתן לנהוג כן.

ו. בענין מה שהוספתם לדבר אודות הייחס לאותם יהודים אשר נישאו לבני אל נכר, מרגלא בפומא דמרן עט"ר שליט"א דהחיים בנישואי תערובת כורתים את עצמם מכלל ישראל, וחייבים להתרחק מהם ומהמונם, ולנתק עמם כל קשר. אולם כאשר מדובר בנידון דידן שבני הקהילה סבורים בטעות שאין מדובר בנישואי תערובת אלא סבורים ששני בני הזוג יהודים הם, מותר להמשיך קשר עם היהודי או היהודיה כדי לקרב את היהודים בעבותות אהבה לקיום תורה ומצוות.