יו"ד סימן כ'

הבא: סימן כ"א טבילת בקבוקי שתיה <<

יו"ד סימן כ'

מסחר במאכלות אסורות

שלו' רב,

אבוא בקצרה אודות מה שדברנו, בדבר מושב זקנים בבעלות יהודי שומר תומ"צ שמאכילים בו נבלות וטריפות – אם חשיב סחורה בדברים אסורים.

והנה לדאבון לב ענין זה נפרצה בו פירצה ומקלם יורה – וכבר אמרתי לכת"ר כי בנוסף לדיון אודות סחורה במאכלות אסורים הרי יש נידון של לפני עוור שהוא מאכיל זקנים יהודים מאכלות אסורות – והבנתי מכת"ר שבעל המקום תומך יתידותיו שיש בתי אבות אחרים שבהם מאכילים נו"ט ומשום כך לא חשיב מכשול, אולם דבר זה הינו במחלוקת ואכמ"ל. ולכן אבוא לענות על השאלה כפי ששאלתם רק על איסור סחורה.

הנה דנו בזה עמודי עולם, הנובי"ת (יור"ד סי' ס"ב) והחתם סופר (יור"ד סי' קו, קז) אם איסור סחורה בדברים אסורים הוה מדאוריתא. ומדברי התוספות בסוגי' דפסחים (כג ע"א) משמע שהאיסור הוא מדאוריתא, וכן כתב המל"מ (פ"ח ממא"ס הי"ח) בדעת הרמב"ם – ואכמ"ל.

ונודע בשערים מה שדנו האחרונים אודות טעם איסור סחורה שהוא מחמת שמא יבוא לאכול איסור, ושקלו בדבר אם למ"ד איסור סחורה מה"ת יש מקום לטעם זה, ועיין בפרמ"ג (סי' פד שפ"ד סקי"ח) ובמה שהשיגו עליו (עיין דרכ"ת סי' קיז סק"ו).

אולם גם לסוברים שאכן הטעם הוא מחמת שמא יבוא לאוכלו – לא התירו אלא במקרים בהם הישראל מנותק מהמאכלים האסורים, כגון שנתן מעות לגוי אשר סוחר במאכלות אסורים, (וגם בזה רבו האוסרים), או כמו שמובא במחברי זמנינו אודות יהודי שהשכיר מקום לגויים – והוא אין לו חלק באוכלים שבאותו מקום וכל הרווח שלו הוא מהשכרת המקום.

אולם במקום שהוא בבעלות יהודי והוא מאכיל מאכלות אסורים, ודאי שהרווח בא גם מהאוכל גופא, ולכן בזה פשוט שחשיב סוחר במאכלות אסורים. וכן מורה ובא מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א.

ולאחרונה הגיעתני שאלה אודות חווה חקלאית שגידלו בה גם עופות שאינם כשרים לצורכי מאכל, וביקשו שומרי תורה ומצוות לקנותה על דעת להפסיק ולסחור בעתיד בעופות שאינם כשרים, אולם ביקשו היתר לעסוק ולסחור בלהקת העופות הקיימת כדי שיוכלו לשוחטה ולמוכרה ולא מצא רבינו היתר לכך הואיל והוי סחורה בדברים אסורים.