יו"ד סימן כ"ב

הבא: סימן כ"ג הכשרת תנור הפועל באמצעות אויר חם ("ספריי דרייער") <<

יו"ד סימן כ"ב

הגעלת כלים מבליעת חלב עכו"ם

לרב מושב שליט"א,

המייצר תוצרת חלבית מחלב נכרים, ביקשו לייצר מוצרי פרווה תחת השגחה למהדרין. לשם כך, הוצרכו להגעיל את כל מכונות וכלי המפעל כדין, אלא שביקשו להגעיל את הכלים בעודן בני יומן, ואחרי עבור מעל"ע להתחיל מיד בייצור התוצרת שבהשגחה, ויל"ע האם מותר לעשות כן.

הגעלה לכלים בני יומם

הנה לכתחילה צריך להמתין לפני הגעלת כלים מעל"ע מזמן שנשתמש בהם בחמין. ואם עבר והגעיל כלי בן יומו, אם אין שישים במי ההגעלה כנגדו, הרי הוא חוזר ונאסר בבליעת מה שפלט, וכמבואר בשו"ע (או"ח ריש סימן תנב). וטעם הדבר דאם הכלי אינו בן יומו, מועיל ההגעלה אפילו אין שישים, דאף אם יחזור ויבלע ממי ההגעלה, הרי טעם זה פגום, ונטל"פ מותר, אבל אם מגעיל כלי בן יומו, הרי הכלי בולע שוב את פליטתו שטעמה אינה פגום, וממילא נשאר באיסורו.

לפ"ז פשוט דאין לבצע את הכשרת המפעל לפני עבור כ"ד שעות מן הייצור האחרון, דבדרך כלל אין שישים במי ההגעלה כנגד כל הכלים, וא"כ אם לא ימתינו עד שיפגם הטעם שבלוע בהן, הרי יחזרו הכלים ויאסרו מבליעת האיסור שבו. אכן כל זה כשמגעיל מבליעת איסור, אבל כשמגעיל מבליעת היתר מועיל אפילו פחות מששים כמבואר בשו"ע (או"ח סימן תנב). ויש לדון בנידון דידן כאשר טעם החלב נכרים נפלט על ידי ההגעלה, אי חשיב כבליעת היתר. ונראה שאין לומר דחשיב כבליעת היתר, דאין לצרף את מה שיש נוהגים להקל בחלב נכרים כדעת הפר"ח (ראה בסי' יג מה שהארכנו בזה בדין חלב מומר) שהרי אנו נוהגים כדעת החתם סופר (יו"ד סי' קז) להחמיר בזה משום דהוא דבר שבמנין שאין לו התרה, ולכן קשה לצרף דעת המקילים לנידון דידן. ולכן פשוט דחשיב בליעה של איסור, ואם אין במים שישים כנגדה הרי הכלי חוזר ונאסר. וכן נקט בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן לא), שיש להחמיר בכל דיני הגעלה כשבאים להכשיר מבליעת חלב עכו"ם. ואף שבעל האג"מ הוא המיקל בחלב נכרים שיש פיקוח ממשלתי על ייצור החלב, וכמ"ש באג"מ (יו"ד ח"ב סימן מז), מ"מ כתב דראוי להחמיר בזה. לכן כשבאים להכשיר מבליעה זו, צריך לעשות ההגעלה כדין. וראה שם שכתב שאין לעשות ההגעלה באופן שיתנו חומר פוגם במים, דא"כ יצטרכו הרבה חומר כדי לפגום כלי גדול כזה. אמנם יעויין שם שהתיר להגעיל הכלים בעודן בני יומן אם יעשו שתי הגעלות במים נפרדים (ובין שתי ההגעלות יעשו הפסק במים צוננים), דבכה"ג ודאי איכא שישים במי ההגעלה השניה כנגד פליטת האיסור.

להשתמש בייצור שנעשה לאחר מעל"ע

שוב העירוני דיתכן שיש להתיר זאת אפילו בלא הגעלה, משום שייצור מוצרי הפרווה יחל רק אחרי עבור מעל"ע, ואז הכלים כבר אינם בני יומן. ומצאנו שכתב הש"ך (יו"ד סימן קיט סק"כ) בשם שו"ת מהרלב"ח, דמי שנוהג איסור באיזה דבר ומתארח אצל מי שמתירו, אסור לבשל לו בכליו ואפילו אינם בני יומן, ואצ"ל שאסור להאוסר לומר להמתיר לבשל לו בכליו שאינם בני יומן, אבל כשהמתיר מבשל לכתחילה לו ולצורך אחרים מותר דהוי כדיעבד. והיינו דכיון שכבר נתבשל עבור הנוהגים בו קולא, הרי כיון דבליעת הטעם כבר היא לפגם, הואיל והכלים אינם בני יומן, שרי בדיעבד גם להאוסר, ככל בליעת איסור שאינה בת יומה. ולפ"ז בנידון דידן נמי אפשר לדון להקל, הואיל והמפעל מבשל בכלים שאינם בני יומן גם עבור המקילים כמנהגם בחלב נכרים, ולדידהו מותר לכתחילה לעשות כן, דנחשב כהתירא בלע, א"כ גם להמחמירים לאסור חלב נכרים ה"ז כדיעבד ומותר.

אכן לכאורה לא דמי, דהתם אין האורח מצוה למארחו לבשל עבורו, רק המארח שהוא נוהג קולא בדבר מבשל עבור בני ביתו, וממילא חשיב כדיעבד, וכיון שהכלי אינו בן יומו מותר גם לאורח המחמיר בדבר לאכול מן התבשיל. אולם ייצור במפעל לכאורה נחשב כבישול עבור כל לקוחותיו, וממילא חשיב כמבשל לכתחילה גם עבור המחמירים בחלב נכרים. ובפרט לפמ"ש הריב"ש (סי' תצח) בענין ביטול איסור לכתחילה, שאם ביטל בסתם למי שירצה לקנות הרי הוא כמו שנעשה בשבילם. א"כ בנידון דידן נמי חשיב כמו שמבשלים עבור כל לקוחות המפעל, וממילא לא חשיב כדיעבד אלא כלכתחילה, ואסור לומר להמתיר לבשל עבורו אפילו בכלי שאינו בן יומו כמבואר במהרלב"ח, וא"כ אין היתר לכתחילה לייצר במפעל את מוצרי הפרווה באופן זה.

ועוד דמדברי מהרלב"ח נראה דמיירי רק באיסור שהמחמיר נוהג בו הואיל והוא מנהג אבותיו, ואין לו הנהגה קבועה להחמיר בזה כבשאר איסורים, ובזה הקיל לאכול ממה שבישל מארחו בכלי שאינו בן יומו כשבישל את זה גם לצורך אחרים, ואף צירף להיתר את דעת הסוברים שאין איסור בנטל"פ באיסור דרבנן, ומשמע דלא הקיל רק בכה"ג ולא באיסור גמור. ואף דבשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן מד), צידד מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל להקל בשימוש בכלים שבלעו מדבר שלא הוחזק כודאי איסור, מ"מ פשוט דגם לדעתו, הוא דוקא בדבר שאף המחמירים אין מחזיקים את הדבר כודאי איסור, אבל בדבר שמחזיקים אותו כודאי איסור, אין שום מקום להקל בבליעתו. וא"כ להנוהגים איסור בחלב נכרים כדעת החת"ס שכתב דיתכן דחשיב כנדר מדאורייתא, כיון שקיבלוהו עליהם, הרי חשיב איסור גמור, וודאי דהוי מנהג קבוע להחמיר אף לענין פליטת כלים, ואסור לכתחילה אפילו אינם בני יומן, דהנזהרין מחלב נכרים מחשיבים זאת כאיסור גמור ולא כחומרא בעלמא, ולא מהני מה שהמתיר מבשל לו ולצורך אחרים.

בישל בכלי שאב"י מה דין התבשיל

מן האמור מבואר שאם הגעילו את כלי המפעל כשעדיין היו בני יומן הרי ההגעלה אינה מועלת, דהכלים חוזרים ובולעים ממי ההגעלה את טעם האיסור, (דלרוב ליכא במי ההגעלה ששים נגד האיסור) וגם אסור לכתחילה לצוות על הנכרי שיבשל בכלים הללו לצורך ישראל, וכמבואר בשו"ע (יו"ד סימן קכב ס"ו) דהוי כאילו בישל הישראל. ואף לכלים שאב"י אם הישראל מצוה אותו נחשב כאילו הישראל בישל.

ובישראל המבשל בכלי שאב"י נחלקו הפוסקים אם נאסר באכילה כדין מבטל איסור לכתחילה, ומרן עט"ר שליט"א האיר עיני לדברי שו"ת שם אריה (סי' כג) מה שכתב בשם הפמ"ג (יו"ד סי' שד סק"ח) דהתבשיל מותר, והביא לזה כמה ראיות דכל שאינו יכול לבא לידי נתינת טעם לא אמרינן שחשיב מבטל איסור לכתחילה. אולם כתב באג"מ (יו"ד ח"ב סי' מא) שאין לעשות כן לכתחילה משום שמכוער הדבר להיות משגיח בבית חרושת שבו משתמשים בכלי איסור אפילו אב"י ואפילו הגוי עושה מיוזמתו, וכ"ש כשהישראל מבקש אותו שיעשה בעבורו. (וראה מה שכתבנו בסימן כג אודות הספריי דרייער).

כיצד יש לנהוג בדיעבד

להלכה למעשה הורה עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א דלכתחילה אין להגעיל שום כלים בני יומן, ואף לא מבליעת חלב נכרים, אך אם קשה להמתין עם הגעלת המפעל עד אחרי עבור כ"ד שעות מן השימוש האחרון בחמין, ניתן לפגום את מי ההגעלה ע"י הוספת חומר מתאים, כגון סודה קוסטיק, שיורגש הפגם, ואז ניתן להגעיל אפילו שהכלים עדיין בני יומן, וכמבואר בשו"ע (יו"ד סימן צח ס"ד) ובנו"כ שם, וכ"כ בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קכ), ואז לאחר עבור מעל"ע יוכלו לייצר במפעל מאכלי פרווה. אמנם לכתחילה אין לעשות כן, וראוי להמתין עד שלא יהיו הכלים בני יומן. ורק אז לבצע את ההגעלה.

תבנא לדינא:

א. לועד כשרות המבקש לייצר מאכלים כשרים למהדרין הורה מרן עט"ר שליט"א שלכתחילה צריך להמתין עד עבור כ"ד שעות מעת השימוש האחרון בחמין במכונות המפעל, ורק אח"כ להגעיל את הכלים.

ב. בדיעבד אם אינו יכול להמתין, הורה מרן שליט"א שיכול להכשיר את המפעל ע"י שיערב במים החמים חומר שפוגם את הטעם, ומותר לאחר מעל"ע להתחיל בייצור מאכלי פרווה.

ובאג"מ כתב שעדיף לעשות שתי הגעלות כשבכל הגעלה יחליף המים, ובין הגעלה להגעלה יעשו הפסק במים קרים. (את הדברים דלעיל הבאתי קמי' מורנו הגר"ח קניבסקי שליט"א ובקשתי חוו"ד בעיקר אודות המו"מ בדברי המהרלב"ח והשיבני וז"ל: "עיינתי ונראה דברי טעם").