הבא: סימן י"ח בענין מחותנים ששמותיהם שוים <<
יו"ד סימן י"ז
ג'אלטין העשוי מדגים לאוכלו עם בשר
אודות שאלתכם, כאשר זכינו שעושים כעת ג'לטין בלא שום חשש כשרות – מעורות דגים כשרים (ולא כמו בעבר שעשו ג'לטין מעצמות נו"ט). אם מותר להשתמש ולאכול ג'לטין זה במאכלי בשר או במאכלי חלב מחשש סכנה כמבואר בסוגי' דפסחים (עו ע"ב) ובשו"ע יור"ד (סי' קטז סק"ב) שיש חשש סכנה באכילת בשר ודגים ויש מן האחרונים שכתבו דה"ה חלב ודגים.
א. בתחילת דברינו נחזור על הראשונות, נודע בשערים שמרן האחיעזר זצוק"ל התיר להשתמש בג'לטין המיוצר מעצמות יבשות (ועורות) של נבלות וטרפות, כמבואר בתשובתו להגאון ר' יוסף קנוויץ ראה שו"ת אחיעזר (ח"ג סימן לג אות ה), וכן בשו"ת דברי יוסף – החדש (שיצא לאור לאחרונה עם שו"ת הרידב"ז סימן א והגר"י קאנוויץ כתב בזה בשו"ת דברי יוסף סימן ו). ועיקר טעמו של האחיעזר הוא מכיוון שעשיית הג'לטין כרוכה בהוספת חומצות חריפות לעצמות ולאחר מכן מיבשים את העצמות, הרי זה דומה למה שכתב הרמ"א (יור"ד סימן פז ס"י) בענין עור הקיבה שנתיבש לגמרי ואין בו לחלוחית בשר דחשיב כעץ ואין בו משום איסור בשר בחלב, ויש אף שמתירים גם בבשר איסור שנתיבש, וכ"ש עצמות שאין עליהם איסור לאו של נבילה. [וע"ע בנובי"ק (יור"ד סי' כו), וראה במהרש"ם (ח"ג סי' שמז) ואכמ"ל]. ועוד ביאר האחיעזר שאין לחוש לטעם האיסור הנבלע בעצמות מבשר נבלות וטרפות דאחרי הטיפול הניתן לו בכל מיני חומצות חשיב כעפרא בעלמא. ודימה את זה לדברי הר"ן בע"ז (דף לט) דהיתר מהמוסק בנבילה שנהפכה לדבש הוא לפי שנעשית מתחילה פגום (וראה בזה עוד באחיעזר יו"ד סי' יא).
הרי דלדעת האחיעזר אי אפשר לאסור את הג'לטין אף שמקורו מנבלות וטריפות, וודאי שאי אפשר לומר שיחשב כבשר לגבי איסור בשר בחלב, שכל מקור ההיתר הוא מכך שדבר יבש אינו נחשב כבשר. הן אמנם שהגאון מהר"י אברמסקי זצ"ל בתשובתו הנדפסת בריש ציץ אליעזר (ח"ד) יצא נגד מה דאמרי שהג'לטין מותר מחמת היותו פנים חדשות וכתב שאין כאן פנים חדשות, דפנים חדשות חשיב רק כאשר החומר נשתנה לגמרי ע"י אמצעים כימיים ואילו הג'לטין זהו חומר שעיקרו מצוי בעצמות אלא שצריכים להוציאו ע"י אמצעים כימיים מתוך העצם ולכן איננו יצירה חדשה. אבל גם לדעתו עצמות יבשות אינם חשובות בתורת איסור נבלה וטריפה ומכ"ש דאינם חשיבי כבשר ואין לאוסרם בחלב. והגם שרבים מהחרדים לדבר ד' נזהרו מלהשתמש בג'לטין הרי מעיקר הדין רבים מגדולי ישראל הסכימו לפסקו זה של האחיעזר, וכמו שכתב רבינו מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א בקובץ תשובות (ח"א סי' עג). וראה עוד באבן ישראל (ח"ח סימן נו) להגר"י פישר זצוק"ל שהורו כהאחיעזר. ולהאמור לעיל כל המורה כהאחיעזר ודאי סבירא ליה דהג'לטין שנעשה מהדגים אינו חשיב כמאכל לאוסרו מדין דגים בבשר – וק"ו שא"צ לחוש בזה לערבו בחלב אחרי שאיסור חלב בדגים אינו ברור (ראה ערוך השולחן סי' קטז שהמנהג בכל תפוצות ישראל להקל בזה).
ב. אמנם הגאונים המפורסמים הגר"מ פינשטיין (ראה אגר"מ יור"ד ב ס"ס כז וס"ס לב) והגר"א קוטלר זצוק"ל (עיין משנת רבי אהרן יור"ד סי' טז יז), סבירא להו לאסור את הג'לטין הנעשה מנבלות וטרפות וכן הוא בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סקמ"ז) ועיקר טעמם שבעורות ועצמות איסורא מיהא איכא דלדעתם הג'לטין חשיב כראוי לאכילה, וגם יתכן ויש בזה אחשבינהו ע"ש. עוד הוסיפו לדון דהא שנתייבש ונעשה לעץ אינו סיבה להיתר דהרי חוזרים ומשתמשים בו, ודלא כהחוות דעת (ריש סימן קג) דנבילה שנעשתה אינה ראויה לגר אינה חוזרת לאיסורא אף שתיקנו אותה ע"י תבלין, דרבים חולקים על כך והאריך בזה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סימן ה), ואם כן לפי דבריהם יש לדון דאולי בג'לטין דגים נשאר שם דג, ואסור מחמת דגים בבשר.
ג. אלא דהגר"מ פינשטיין (בשו"ת אגר"מ יור"ד א סי' לז ויור"ד ב סי' כז) והגר"א קוטלר זצוק"ל דנו גם בשאלה של עשית ג'לטין מבהמות כשרות אי חשיב פרווה להכשירו לשמוש בחלב, ותפסו כדבר פשוט דמכיוון דאין בו טעם הרי דלא גרע מעור שאין בו איסור בשר בחלב אליבא דהמחבר (סימן פז ס"ז), ואף לדברי האוסרים בעור הוא רק מטעם גזירה בעלמא על העור שנתבשל ולא על הטעם, ולכן בג'לטין שיצא ממנו בודאי מותר דהרי נשתנה ולא ניכר כלל. ועוד דהרי הג'לטין חשיב כמיץ היוצא, והרי זה כציר שאין בו דין בשר בחלב מדאוריתא כמבואר בתשובות חת"ס (יור"ד סימן פא), ובפרט שיוצא ע"י "עסק גדול" שלדעת האגר"מ בכהאי גוונא אינו נחשב כציר. ומכל הנ"ל נקטו הגאונים הנ"ל דג'לטין העשוי מבהמות כשרות חשיב פרווה. ועי' באגרות משה (ח"א סי' לג) שכתב שאף אין צריך להמליח את העור.
ד. ולכאורה מכל הנ"ל הי' מקום לשים קנצי למילי ולומר, דלגבי איסור בשר בדגים ודאי שג'לטין שאין בו טעם מותר להשתמש בו בבשר. אלא שראיתי להאחיעזר זצוק"ל (ח"ג סי' עט אות ג), שכתב אודות שומן מאכל שמקורו מדגים אלא שהוא עבר עיבוד עם חומצה גופרתית ("שוופעל זויערע") להמית כל חלק בשר או עצמות שיש בשומן – ואח"כ במליחה מאבד כל טעם וריח דג – והשאלה היתה לגבי שימוש עם בשר, והשואל ציין לדברי החת"ס (יור"ד סי' ק) שהרמב"ם השמיט דין זה של סכנה וציין עוד דברי המג"א דבזה"ז נשתנו הטבעים, ועוד הוסיף השואל לציין דברי האחיעזר (חיו"ד סי' יא) שאם אי אפשר להוציא את החומר רק ע"י פגימה וביטול באמצעיים כימיים דינו כפגום ודמי למוסק, ולכן סבר השואל שודאי אין שם דגים על שומן זה. וע"ז השיב האחיעזר שאין דומה הענין הנידון באחיעזר (סי' יא מיץ פעפרן) שבאיסורים בעינן טעמא לשבח ובהיותו נטל"פ מותר, דחשיב שאינו ראוי לגר, אולם זה רק באיסורים – שאין שם איסור חל על טעם פגום, משא"כ לגבי סכנה – אדרבא יתכן דבטעם פגום חמיר טפי – אם נתקלקל המאכל.
וציין האחיעזר לדברי שו"ת דברי מלכיאל (ח"ב סי' נג) אשר דן שם בשאלה של סכנה בדג עם בשר, ואחרי שהאריך לדון בענין, ואף ביאר מפני מה הרמב"ם הרי"ף ורש"י לא ס"ל דין זה ומה שהמג"א כתב שנשתנו הטבעים, סיים דודאי אסור לבשל בשר עם דגים כדינא דהשו"ע, ודן הדברי מלכיאל דיתכן וטעם פגום אינו מועיל לגבי סכנתא, דכל טעם המעורב מדגים ובשר מזיק לאדם. אך כותב הדב"מ דאינו נראה, אלא טעם פגום חשיב נשתנה הדבר לגמרי שאיבד טעמו. ואף על פי כן כתב בהמשך דבריו וז"ל "ואף שיש לומר דאף שנפגם הטעם מ"מ הארס לא יצא ממנו" – הרי דחשש לנטל"פ בסכנה, עכת"ד. אמנם עיקר סברתו של הדברי מלכיאל לדון לאסור נטל"פ הינה דאפשר שנטל"פ לא חשיב כעפרא ונחלקו בזה רבותינו הרשב"א והרא"ה. ואכן האחיעזר מסיים תשובתו בנ"ד דהוי כנשרף ופנים חדשות באו לכאן יש מקום להקל (כלומר שאינו רק נטל"פ).
והנה כבר בעבר נשאל בכעין זה מרן עט"ר רבינו הגרי"ש אלישיב שליט"א מאחד מהרבנים שנתעסקו ליצר ג'לטין מבהמות כשרות, אם מותר להשתמש בו בחלב. והשיבו רבינו וז"ל: "אם כי יש מקום למשקל ולמיטרא בהני מילא שהעלה הגאון בעל אגרות משה זצ"ל להיתרא להשתמש בג'לטין המיוצר מעורות של בהמות טהורות במאכלי חלב, גם אם לא נמלחו העורות. אך זה נראה פשוט העשוים מעורות כעין נייר שאין בו טעם אוכל כלל ומותרים לפי דברי הגאון האגרות משה, מותר למלאות אותם בדגים, וחזי לאיצטרופי מ"ש המג"א סימן קעג סק"א".
הרי לפנינו הכרעת מרן שליט"א לגבי שימוש בג'לטין שנעשה מבשר בהמות כשרות. דאמנם הסתפק אם מותר לערבו בחלב, אולם לערבו בדגים התיר בשופי ואף צירף בזה דעת המג"א "דאפשר שבזמן הזה אין סכנה כל כך" – בבשר בדגים. ובהא תבנא לדינא – שג'לטין שמקורו מדגים מותר להשתמש בו בבשר, ואצ"ל לחלב, דחשש תערובת חלב בדגים קיל טפי.
