הבא: סימן י"ד תשובת מורנו הגאון בעל שבט הלוי שליט"א בענין הנ"ל <<
יו"ד סימן י"ג
חליבת נכרי ברפת של ישראל שאינו שומר תורה ומצוות
בארה"ק הינה שבמשקים אשר לדאבוננו בעליהם אינם שומרי תו"מ, החליבה מתבצעת בהרבה מקרים ע"י פועלים נכרים או "גרים" שהתגיירו באופן שאין ממש בגירותם. ויש לדון על חלב הנחלב שם האם מותר, או דהוה כחלב עכו"ם ואסור.
הנה כתב הרמ"א (יו"ד סימן קטו ס"א), וז"ל, ושפחות שחולבות הבהמות בבית ישראל או בדיר שלהם, כל מקום שאין בית עובד כוכבים מפסיק ואין לחוש לדבר טמא, מותר אפילו לכתחילה להניח אותן לחלוב אע"פ שאין שם ישראל כלל, דמאחר שהוא בבית ישראל או בשכונתו אין לחוש לדבר טמא עכ"ל. ובדרכי משה שם הוסיף דמותר אפילו לכתחילה לשלוח שפחתו עכו"ם לחלוב פרתו בביתו אע"פ שאין ישראל רואהו דכל פעם מירתת שמא עתה יבוא.
מבואר דכל שהנכרי חולב בבית ישראל אין איסור חלב עכו"ם בחליבתו. אמנם כל טעמא דהאי מילתא הוא משום דהנכרי מירתת מן הישראל העלול לבוא פתאום, וממילא ליכא למיחש שיערב בו חלב טמאה. ולפ"ז כשהבעלים נחשב כמומר לכאורה החלב אסור, דבכה"ג אין הנכרי מירתת מן הישראל, דהוא יודע שלא איכפת ליה שיערב בו חלב טמאה. א"כ כיון שהחולב עצמו הוא נכרי, אין היתר לחלב הואיל ובכה"ג לא מירתת, ויש לאסור החלב משום חלב עכו"ם.
אכן יש מקום לומר, באופן שונה דכל שחולב בבית ישראל אף אם אין רואהו, אינו בכלל הגזירה של חלב נכרים, וכמו שהביא בשערי דורא (סימן פב) שהתיר ר"ת לר' אליעזר משנ"ץ שהיו לו רחלות חולבות ברפת שלו מאחורי ביתו והיתה שפחתו הולכת וחולבת בלא ראיית ישראל. אמנם השערי דורא כתב שם דמכוער הדבר לעשות כן לכתחלה, אבל מ"מ כתב בתרומת הדשן דהמנהג להקל כר"ת הואיל ואין דבר טמא מצוי. ויש מן האחרונים שהתירו בכל בהמת ישראל אפי' נחלבה ע"י הנכרי בביתו של נכרי, עיין בזה בש"ך (יו"ד שם סקי"ג). ולפ"ז שפיר יתכן דבכה"ג אין חליבה זו בכלל הגזירה של חלב נכרים, דבכה"ג שהוא ברשותו של ישראל לא גזרו כלל. ואף שבעל המשק הוא בגדר מומר, מ"מ כבר נתבאר דגזירת חלב נכרים אינה כוללת את המומר. וא"כ בזמנינו שאין מצוי כלל שיערבו חלב טמאה בתוצרת החלב, אף שבעל המשק אינו שומר תו"מ, אין בחליבת פועליו משום חלב נכרים.
שוב ראיתי שהביא בספר ארחות רבנו (ח"ג עמ' פ) שהתיר מרן בעל קה"י זצ"ל לחולה שהיה מאושפז בבי"ח לאכול מתוצרת החלב של משקים שבעליהם לא שמרו תו"מ, והחלב שלהם נחלב ע"י פועלים נכרים, דאין לחשוש שהפועלים הנכרים עירבו חלב טמא בתוך החלב, דמסתמא בעה"ב נכנס אל המחלבה פעם אחת ביום או יותר הואיל ואין הוא מסתמך על יושר עובדיו וחשיב שומר היוצא ונכנס. ואף שבעה"ב אינו שומר תו"מ, מ"מ מסתבר דמיקרי שומר, הואיל ומסתמא הוא מקפיד שלא יערבו בחלב בהמותיו חלב טמא, עיי"ש. וראה עוד בקריינא דאגרתא (שם) מש"כ בדבר התחייבות בכתב של בעל המשק שלא לערב בחלב שום דבר.
לאור האמור, יש שסברו כי ניתן לאשר שימוש בחלב המגיע ממשקים אלו, אף שנחלב ע"י פועלים נכרים, ואפילו במקום שהחלב מיועד ל"כשרות מהדרין", דבכה"ג אין איסור של חלב נכרי, ואין כל חשש שמא עירב בו דבר טמא, דאף דלא מירתת הנכרי, מ"מ הרי בזמנינו אין דבר טמא מצוי כלל. אמנם דעת מרן הגריש"א שליט"א שיש להחמיר בזה, הואיל ואין הנכרי מירתת מן הישראל כלל מאחר שהישראל הינו בגדר מומר, ויש לחוש לדון בחליבתו כחלב נכרים דקאי באיסור גזירת חז"ל, (וראה להלן דעת מורנו הגאון בעל שבט הלוי שליט"א במכתבו).
אלא דאפשר שכיום נחשב ל'מירתת', הואיל וכהיום במפעלי תוצרת החלב מקפידים מאד על טיב החלב, ומשלמים עבורו לפי הטיב, ויתירה מזו, אף נוטלים דגימת חלב מכל חליבה לבדיקה מעבדתית לברר את טיבו, משום כך בעלי המשקים מקפידים עד מאד שלא יתערב בחלב שלהם מאומה מחלב של משק אחר, מחשש שיתגלה פגם במשלוחי החלב ויפסלום, או שלא ישלמו עבורו את מלא התמורה. וממילא גם פועליו הנכרים מירתתו ממנו ויראים המה לערב חלב אחר, א"כ שפיר יתכן דחשיב כמירתת הנכרי, דבכה"ג לא גזרו על איסור חלב עכו"ם. ואף דסיבת קפידת בעה"ב אינה מחמת האיסור שיש בחלב טמאה, אלא סיבת קפידתו היא משום איבוד ממונו, מ"מ לא מצאנו דבעינן שיהיה הנכרי מירתת מבעליו דוקא מחמת האיסור, אלא כל שהנכרי מירתת מבעליו משום איזו סיבה, וממילא אין חשש שיערב בו דבר טמא, אינו בכלל גזירת האיסור. א"כ שפיר איכא למימר דבזמנינו אף בחלב שנחלב ע"י נכרי במשקים שאין בעליהם שומרים תו"מ, אין חשש איסור חלב נכרים.
אמנם הורה מרן הגריש"א שליט"א, דאף שיש מקום לדון בסברא זו, מ"מ לא סגי בהכי ואין להקל ללא שיהא משגיח יוצא ונכנס מידי פעם בזמן החליבה או פעמיים בשבוע בזמן החליבה. ובכה"ג, אף שלא יהיה נוכח בכל חליבה, ניתן להשתמש בתוצרת זו אף לצורך "כשרות מהדרין". ועי' מה שכתב בשו"ת זקן אהרן (ח"א סימן מו) וז"ל, "ואם מן הנמנע הוא לבקר בכל יום בכל החצרות יכול לבקר היום חצר זה ולמחר חצר שני וכן הלאה, באופן שלפחות פעם בשבוע יהיה בכל חצר, וכמובן שלא יקבע יום מיוחד בשבוע לכל חצר וכו' אלא שיעשה בעירבוביא וכו' באופן שהחולבים לא ידעו מתי יבוא וממילא יהיו מירתתי מפניו בכל יום שמא השתא יבא", עיי"ש בפרטי השאלה. ובהמשך דבריו דימה זאת למה דאיתא בחגיגה (דף כ ע"ב) דהיכא דאפשר שיבואו בדרך עקלתון מירתתי. ולכן בנידון דידן שהוא רפת של ישראל, ואף שאינו שומר תורה ומצוות מ"מ יתכן שאינו בכלל הגזירה, כי ברפת ישראל לא גזרו, ואפילו אם נאמר שגוי החולב אצל מומר הינו בכלל הגזירה, מ"מ הרי הוא מירתת בגלל שהמומר מקפיד שלא לערב חלב אחר כמשנ"ת לעיל, ואף אם נחוש להחמיר גם בכה"ג הרי הוא מירתת מן המפקח (וכמבואר בשו"ת זקן אהרן), וודאי חשיב כישראל יושב בצד העדר.
תבנא לדינא:
א. במשקים בבעלות יהודים מחללי שבת אם החולבים את הבהמות הינם נכרים, לדעת מרן עמוד ההוראה הגרי"ש אלישיב שליט"א, יש להחמיר שהחלב דינו כדין חלב עכו"ם, אפילו אם הבעלים (מומר) עומד על גביו.
ב. גם בזמנינו, שבעלי המשק מקפידים שלא להוסיף מאומה לחלב, וממילא הפועלים יראים לערב בו חלב טמא. דעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שמותר רק אם יהא משגיח יוצא ונכנס אחת לכמה ימים בעת החליבה, ואז חשיב "חלב ישראל" למהדרין.
ג. ודאתינא להכא, אוסיף ואומר דכמה פעמים דנו לפניו אם אפשר להקל להחשיב חלב ישראל בהסתמך על מצלמת וידיאו, והיו מקומות שבהם נחלקו בזה רבני המקום והיו רבנים שחששו שיש בזה משום פירצה, ובמקרים אלו לא הסכים מרן שליט"א להתערב, ואמר לנהוג כדעת רבני המקום. אמנם היו מקרים שבהם דן (כשהיה צורך בדבר) – כשהיתה הסכמה בין הרבנים באותו מקום כי יש בזה תועלת – להחשיב את החלב כחלב ישראל. רק היה מעורר את השואל שיש לבדוק שאין באפשרותם של החולבים לזייף את הדבר, ומכיון שהישראל יכול לראות את כל החליבה בסרט הוידיאו – חשיב שנחלב כשישראל רואהו.
