הבא: סימן י"ג חליבת נכרי ברפת של ישראל שאינו שומר תורה ומצוות <<
יו"ד סימן י"ב
בדין חלב מומר
לדאבוננו מצויים משקים רבים אשר בעליהם מחללי שבת ואינם שומרי תורה ומצוות, ויש לדון מה דין החלב הנחלב שם, האם מותר כחלב ישראל או אסור כחלב עכו"ם.
א. גדר איסור חלב עכו"ם
במסכת עבודה זרה (דף לה ע"ב) תנן, ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה, חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו. ובגמ' שם מבואר דטעם האיסור בזה הוא משום חשש תערובת חלב בהמה טמאה, ולפיכך אם ישראל רואהו מותר. ובירושלמי שם (פ"ב ה"ח) אמרו רבי בא בר רב יהודה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי דטעם האיסור בזה משום גילוי, דהואיל ואין הנכרים נזהרים מן הגילוי חיישינן שמא הטיל בו נחש ארס. ולהלכה קיי"ל דטעם האיסור הוא מחשש תערובת חלב טמאה וכמ"ש הרמב"ם (פ"ג מהלכות מאכלות אסורות הי"ג) והשו"ע (יו"ד סימן קטו ס"א).
נחלקו הפוסקים במקום שאין לחשוש שמא נתערב חלב טמאה בחלב, האם חלב הנכרי מותר או אסור. הרדב"ז (חלק ד' תשובה אלף קמ"ז (עה)), כתב דהואיל וסיבת גזירת חז"ל באיסור חלב הנכרי היא מחמת שחששו לתערובת חלב טמאה, ולפיכך לא גזרו אם ישראל ראהו בשעת החליבה, הוא הדין נמי דיש להתיר חליבת הנכרי בכל מקום שאין לחשוש שמא נתערב בו חלב טמאה. אך מהר"י ברונא (סימן עח) כתב בשם רבינו יונה, דכיון שגזירה זו נאסרה במנין, לכן אע"פ שבטל טעם האיסור לא בטלה הגזירה, ולפיכך אף במקום שאין חשש לתערובת חלב טמאה מ"מ אסור, ורק כשישראל רואהו מותר דבכה"ג לא גזרו כלל. וכן הכריע בשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן קז) וכשיטת חבל ראשונים דס"ל הכי.
מן האמור נלמד שאם נכרי חלב את פרתו, ולא ראה הישראל בחליבתו, במקום שידוע שאין בעדרו של הנכרי בהמה טמאה כלל, להרדב"ז החלב מותר, הואיל ואין חשש לתערובת חלב טמאה. אולם לדעת החולקים החלב אסור משום גזירת חז"ל שגזרו על חלב הנכרי, ואע"פ שבטל הטעם לא בטלה הגזירה. וראה בשערי דורא (ח"ב סימן פב) שהביא בשם רש"י דאף אם אין בהמה טמאה בעדרו מ"מ אסור, וסיים שם דהפורץ גדר ישכנו נחש. ומבואר דדעת רש"י שהאיסור הוא משום גזירה, וממילא אף אם אין בעדר הנכרי בהמה טמאה, מ"מ חלבו אסור כדין כל חלב הנכרי.
ב. כשאין בהמה טמאה בעיר
אמנם באופן שאין בהמה טמאה מצויה בעיר כלל, מצאנו שנקטו כמה אחרונים דלכל הדעות חלב אותה העיר מותר, ואפילו לא ראה הישראל בחליבת הנכרי. והוכיחו זאת ממה שכתב רש"י בספר הפרדס דעיר שאין בה גמלים וחזירים ודבר טמא הרי החלב שבה מותר. ואף דס"ל לרש"י דטעם האיסור הוא משום גזירה וכנ"ל, וא"כ היה אפשר לומר דאפ"ה חלב הנכרים אסור דאף שבטל טעם האיסור לא בטלה הגזירה, מ"מ בכה"ג שאין בכל העיר בהמה טמאה ס"ל לרש"י דשרי. ובהכרח שיש לחלק בזה, דאם רק בעדרו של הנכרי אין מצויה בהמה טמאה אבל בעיר מצויות המה, הרי אף החלב מעדרו אסור, דכיון שיש בעיר חלב טמאה, והחלב הופקד ביד הנכרי, חיישינן שמא עירב בו חלב טמאה. אבל אם בכל העיר אין בהמה טמאה מותר. וכן כתב הפר"ח דבעיר שלא נמצא שם חלב טמאה מותר לקנות חלב מנכרי, ושכן מצא המנהג פשוט באמסטרדם. ובטעם הדבר כתב החזו"א (יו"ד סימן מא סק"ד) שאם אין בכל העיר דבר טמא הרי נחשב כאילו ישראל יושב בצד עדרו של הנכרי דבכה"ג לא גזרו חז"ל.
אבל החתם סופר (סימן קז) נקט לאיסור גם באופן זה. דהואיל וגזירה זו נאסרה במנין א"א להתירה, ואף אם מדינא היה מקום להתיר, מ"מ כיון שקבלו אבותינו עליהם לאיסור, הרי לבני אשכנז אסור ואין להם התרה. וכן כתב מהר"ם חגיז בשו"ת שתי הלחם (סימן מב), ותמה על גיסו בעל פרי חדש שהקל בזה במקום שהיה לו להחמיר כמנהגן של ישראל. וע"ע בחכמת אדם (ריש כלל סז) ובערוך השולחן (יו"ד סימן קטו מסעיף ד ואילך).
וכתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד חלק ב סימן מז) דבאופן שיש ידיעה ברורה שלא עירב הנכרי חלב טמאה בתוך החלב, וכגון שיש פיקוח מטעם הממשלה, ואם יערב הנכרי חלב אחר יקנס ואף יסגרו את עסקו, דבכה"ג ודאי מירתת מלערב, ודאי יש להתיר אף להחולקים על הפר"ח. משום דידיעה ברורה הרי היא כראיה ממש, והוי כמו שישראל יושב בצד העדר. ופשוט דמיירי בחברות גדולות ומבוססות החוששות לעבור על חוקי מדינותיהם.
ומבואר מדבריו דאף לשיטת החת"ס אפשר להתיר בזה, דהוי כישראל רואהו שלא גזרו כלל. אמנם מדברי החזו"א (שם) נראה דלשיטת החת"ס אסור אף בכה"ג. ואף באג"מ (שם) סיים דלבעלי נפש ראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא, ושכן הוא נוהג להחמיר לעצמו, אבל המיקל עושה כדין ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין. וכן בשו"ת מלמד להועיל להגרד"צ הופמן זצ"ל (ח"ב סימן לו) לא הקל בכה"ג אלא לענין גבינה, באופן דמירתת הנכרי לערב בה חלב טמאה, ויש משגיח ההולך כפעם בפעם אצל הכפרים אל מקום החליבה. אבל החלב עצמו מ"מ אסור, ואף דידעינן שאין מעורב בו דבר טמא, משום דנאסר במנין, עיי"ש.
ג. דעת החזו"א בחלב עכו"ם
ובעיקר האי דינא. הנה בחזו"א (שם) משמע דנוטה להכריע כדעת הפר"ח דבמקום שאין לחשוש שמא עירב הנכרי חלב טמאה מותר. אך הגרמ"י ברייש בשו"ת חלקת יעקב (ח"ג סימן לח), הביא בשם הגר"מ סולובייצ'יק זצ"ל ששאל את מרן החזו"א בדבר שאומרים שהתיר חלב עכו"ם (היינו במקרה שאין מצוי בעיר חלב טמאה כלל), והשיב לו בזה"ל: "מה עוד יאמרו עלי, בקרוב יאמרו עלי שאני מתיר גם אשת איש". ומזה הסיק שם בשו"ת חלקת יעקב דהחזו"א חזר בו, וס"ל דעיקר כהחת"ס, דהואיל וזו הגזירה נאסרה במנין לפיכך אף שבטל טעם האיסור לא בטלה הגזירה וחלב הנכרים אסור.
אכן מ"ש דהחזו"א חזר בו ממש"כ בספרו, אינו מוכרח כלל דיתכן דס"ל דבמדינות אירופה המנהג להחמיר כשיטת החת"ס, ולפיכך לא התיר להם זאת, אבל מ"מ ס"ל דלהלכה העיקר כהפר"ח, וכדמשמע מדבריו שם. אמנם העירוני למש"כ הגר"י וועלץ בשו"ת דברי ישראל (ח"ב עמ' פד) שהחזו"א אמר לו שהתיר זאת רק במקום הצורך לתזונת קטנים.
וראיתי שכתב הרה"ג ר"ק כהנא זצ"ל בספרו האיש וחזונו (עמ' קלב בהערה שם) בדעת החזו"א לחלק בין אבקת חלב לחלב עצמו. ומדברי החזון איש לא נראה כן דכתב (בסוף סימן מא) להדיא להקל בחלב עצמו, ומאידך כתב שאין חילוק בין חלב לאבקת חלב ולא דמי לגבינה שהרמ"א מתיר בדיעבד.
ועתה ראיתי שכתב מרן בעל קה"י זצ"ל (קריינא דאגרתא ח"ב קכג), לענין חלב עכו"ם במקום שיש פיקוח ממשלתי, ומקפידים שלא לערב בחלב שום חלב טמא, וז"ל, ואכן אם יש פקוח הממשלה, באופן שזה המוכר בחזקת חלב בהמה טהורה אם יתברר שעירב שם חלב טמא יתחייב עונש גדול, יש צדדין לדון בזה להתירא, ועובדא ידענא, שבזמן המלחמה שלא היה מצוי חלב, והיו משתמשים באבקת חלב, והקיל מרן החזו"א זצללה"ה לחלושים מבני הישיבה להשתמש בזה מחמת פקוח הממשלה, והוא ע"פ שיטת הפרי חדש, והדברים נדפסו כעת בהחזו"א (יו"ד סי' מא ס"ק ד ד"ה ואמנם), והוא מחזו"א על ע"ז (סי' ד), עכ"ל. ומשמע מדבריו שם דכל מה שהתיר החזו"א הוא דוקא בשעת הדחק, במקום שלא היה מצוי חלב אחר, רק על סמך שיטת הפר"ח (כלומר לדעתו החולקים על הפר"ח גם בפיקוח ממשלתי יאסרו) ודוקא לבני תורה חלושים שהדבר היה נחוץ לבריאותם, וגם בכה"ג יתכן דרק באבקת חלב התיר, ודו"ק. [וע"ע ארחות רבינו (ח"ג עמ' עז)].
ולמעשה, קהלות היראים במדינות אירופה מחמירים בזה כדעת החת"ס, וכמו שהעידו בשו"ת חלקת יעקב הנ"ל ובשו"ת מנחת יצחק (ח"א סימן קלא וח"ב סימן כא). אך בארה"ב רבים מקילים להשתמש בחלב נכרים ע"פ מה שפסק באגרות משה הנ"ל דבאופן שהמפעלים חוששים לערב חלב אחר מחשש קנסות וכדומה, אין איסור בחלב הנכרים. ובארה"ק נהגו החרדים לדבר ה' לאסור חלב עכו"ם.
ד. האם חלב מומר בכלל הגזירה
אך יש לעיין בדין ישראל חשוד ומומר האם חלב שנחלב על ידו מותר. והנה בספר שבילי דוד (יו"ד סימן קטו) הביא שהחשוד לעבור עבירות (שאינו מומר) אינו בכלל גזירת חז"ל דחלב נכרי. והיינו דאף אי נימא שגזירת החלב היא גזירה גמורה שבמנין, וכדעת החת"ס, מ"מ גזרו רק אנכרים ולא אישראל חשוד. אכן פשוט שאם נמצאת בעדרו בהמה טמאה הרי החלב אסור בשתיה, דאע"פ שאינו בכלל הגזירה דחלב נכרים, מ"מ הרי יש לחשוש שמא חלב טמאה מעורב בו, דהרי הוא חשוד לעבור על האיסור ולערב חלב טמאה בתוך החלב. אבל אם אין בעדרו בהמה טמאה, החלב מותר, דאמרינן כאן נמצא כאן היה, ואין חוששין שמא הביא חלב ממקום אחר. ואף דשכיחי בהמות טמאות בעיר, לא גזרו חז"ל בזה על החשוד.
אולם הוסיף השבילי דוד וכתב דחלב מומר (ולדעת השבילי דוד מומר לשבת חשיב מומר, ובכלל זה אף אם רק ידעינן דהוא מחלל שבת בפרהסיא) הרי הוא בכלל הך גזירה דחלב הנכרי. ולכן לדעת החת"ס הנ"ל חלבו אסור אפילו במקום שאין לחוש שמא עירב בו חלב טמא. וכן כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן מז) בתחילת דבריו, דמומר הרי הוא כגוי לענין גזירה זו, וכשם שאסרו את חלב הנכרי מחשש שעירב בו חלב טמאה, אף במומר גזרו מחשש זה. ואף אי נימא דלא גזרו על בישול המומר כמו שגזרו על בישול הנכרי, אין גזירת החלב דומה לגזירת הבישול, דאיסור בישולי נכרים הוא משום חתנות, ולפיכך בישול המומר מותר, דהא אין איסור להתחתן עמו. אבל גזירת החלב היא מחשש תערובת חלב טמא, וזה שייך נמי במומר, ולכן חז"ל גזרו גם על המומר.
איברא דבמסקנת דבריו שם כתב הגר"מ פיינשטין זצוק"ל דיש להקל בחלב מומר במקום שאין חשש שמעורב בו חלב טמאה, דבעכו"ם גזרו בהם כמה גזירות ע"מ להרחיק מאכליהם, ולכן אסור אף במקומות שחלב טמאה מאוס עלייהו. אבל מומר אינו בכלל הגזירה, אלא דחיישינן שמא עירב בו חלב טמאה. ולפיכך במקום שאין מצויה בעדרו בהמה טמאה, והדבר ידוע שיש לו מספיק חלב טהור, אין להחמיר בחלבו.
וע"ע בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' כה) דגם נוטה לדעת האג"מ ואף שהוא מיקל בזה לכתחילה דווקא בחמאה וגבינה לעת הצורך. ומשמע בדבריו דצירף לקולא דבזמנינו דמחללי שבת אין להחשיבם כגוי לענין חלב נכרי.
וכן שמעתי ממרן עמוד ההוראה הגרי"ש אלישיב שליט"א, דגזירת חלב עכו"ם אינה כוללת את המומר, ולפיכך כל שאין חשש שמא חלב טמאה מעורב בו הרי חלבו מותר. הגם שמומר אין לו חזקת נאמנות, אבל לא מצאנו גזירה על חלבו במקום שאין בעדרו בהמה טמאה. ועתה נדפס קובץ תשובות (ח"ג סי' קטו) ממרן שליט"א ושם כתב "אף שאצל ישראל מומר לע"ז לא שייך איסור חתנות, מ"מ גם הוא בכלל איסור זה, שיסוד מטרת האיסור הוא להרחיקו ולהבדילו ודינו כגוי גמור. אך בשאר דברים שאסור בגוי כגון חלב עכו"ם… דהאיסור הוא רק משום גיעולי מאכלות אסורות שמא עירב חלב טמא, בזה לא מצינו שישראל מומר בכלל זה… אך במקום שלא שכיחי בהמות טמאים דכל האיסור אצל הגוי הוא בכלל דבר שנאסר במנין, הרי אם ישראל מומר אינו בכלל הגזירה ההיא יש לדון על חלב ישראל מומר בפני עצמו אם יש מקום לחוש לזה או לא". הרי דלדעת מרן שליט"א האיסור משום חתנות שייך גם לגבי מומר דגם מהמומר יש להרחיק, ולכן יש לאסור בישול מומר. אבל כאשר החשש משום שמא יערב דבר טמא זה אסור רק בגוי ולא בישראל אף שהוא מומר.
הרי דלכל הדיעות אין לאסור חלב מומר כאשר אין בעדר בהמה טמאה, ורק לגבי בישול מומר נחלקו, דלדעת האג"מ אין לאסור דאין בהם איסור חתנות אבל לדעת מרן שליט"א הטעם הוא כדי להרחיקו ולהבדילו ולכן גם בישראל מומר יש צד שבישולו אסור. וכן הביא בספר מעשה איש (ח"ב סימן ריב), בשם מרן החזו"א, וכן נקט הגאון רבי שרגא היימן, בברכת שרגא (עירובין דף סא ע"ב), דבמקום שאין לחשוש שמא עירב בו חלב טמאה אין חשש. וכעין דברים אלו כתב הגאון הרוגוצ'ובר בשו"ת שלמת יוסף (סי' יד אות ב), וראה שם בריש הספר מכתבו של הגר"ש סאבעל.
תבנא לדינא:
חלב הנחלב במשקים יהודים מחללי שבת ואינם שומרי תורה מצוות אין בזה משום חלב עכו"ם כל שהחולבים הינם יהודים.