הבא: סימן ע"ז סכנה בהדבקת אחרים במחלתו <<
חושן משפט סימן ע"ו
בענין גידול בהמה דקה בארץ ישראל
אודות מי שרוצה להקים חווה לגידול בהמה דקה. וביקש לברר אם התיר מרן זצוק"ל לעשות כן.
במשנה ב"ק (עט ע"ב) אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל (פירש"י משום ישוב אר"י שמבעיר את השדות) אבל מגדלים בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל, אין מגדלים תרגנגולים בירושלים מפני הקדשים. (פרש"י דרך תרנגולים לנקר באשפה שמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים).
והנה ברמ"ע מפאנו בתשובתו (סי' פ"ה) חיבר בין שתי הלכות אלו, שהקשה השואל דבמס' יומא (כ ע"ב) איתא מאי קריאת הגבר רבי שילא אמר קריאת תרנגול, הרי דהיו תרנגולים בירושלים. והשיבו שבלולים נשמרים מותר אפי' בירושלים לגדל תרנגולים, והוסיף וכתב שגם האיסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל הינו רק בשילוח רגל כשאינם משומרים. ומובא בגליון (מכת"י המחבר) שנתקשה מירושלמי סוטה (פ"ט ה"י) שנחשב לרבי יהודה בן בבא לעוון מה שגידל עז קשורה בכרעי המטה, וכתב "והתם משום דגברא רבה הוה דקדקו אחריו כ"כ", הרי דלדעתו מעיקר הדין אין איסור גידול בהמה דקה בדיר המשתמר.
אולם רוב הראשונים לא ס"ל כהרמ"ע מפאנו כמש"כ התוס' (בסוג' דידן ד"ה אין מגדלין) "אפי' בבית קאמר", וכן הוא ברא"ש ובטור (סי' תט), וביארו התוס' בסנהדרין (כה ע"ב ד"ה מגדלי) בטעם הדבר "דלמא אתי לרעותן בשדות".
ובשו"ע כתב להקל מטעם אחר, וז"ל המחבר (סי' תט סעי' א), "אין מגדלין בהמה דקה בא"י מפני שדרכם לרעות בשדות של אחרים והזיקם מצוי וכו', והאידנא שאין מצוי שיהיו לישראל בא"י שדות נראה דשרי". הרי דלדעת השו"ע האיסור הוא רק מחמת הנזק הנגרם לבעלים יהודי מהבהמה דקה ולכן כשאין שדות הארץ בבעלות יהודים אין איסור, ולא גזרינן שדות נכרים אטו שדות של ישראל. אמנם בכפתור ופרח (עי' מהדורת ביהמ"ד ח"א עמ' רטו) כתב "מכל זה נלמד דפשיטא לנו דנוהגים היום בארץ ישראל אלו הדינים שאין מגדלים וכו' שהרי אר"י נאסרו בה אלו הדינים מצד עצמה שהוזהרנו בהפסדה ונצטווינו בישובה כל הימים ואע"פ שאין הארץ בידינו. ולזה פירש"י אין מגדלים בהמה דקה באר"י משום ישוב אר"י שמובירות את השדות וכל שדות אר"י סתמן דישראל". הרי דלדעתו איסור זה נובע לא מחמת הבעלות היהודית בשדות אלא מחמת ההפסד לארץ שאף שאינה בידינו הרי "שדות אר"י סתמן דישראל".
הרי דנחלקו אם התקנה היא מחמת הפסד ישראל או הפסד ארץ ישראל, ולדעת המחבר בכל מקום בחו"ל בו רוב השדות הינם של יהודים אסור לגדל בהמה דקה, ומאידך, גם בא"י כאשר אין שדות של יהודים מותר לגדל בהמה דקה.
אלא דלכאורה אף למחבר – הרי בזה"ז שרוב שדות של ישראל היה צריך לומר שיהא אסור לגדל בהמה דקה, וידועים דברי הגרצ"פ פרנק (על הטור חו"מ סי' תט) דס"ל דמכיון שבטלה התקנה בזמן שהיו רוב שדות בידי גוים – הרי אינה מתחדשת אף שרוב שדות ביד ישראל. וכטעם זה ראיתי מובא בשם החזו"א שהסתפק בדבר (ראה ספר ארחות רבינו מהדורה חדשה ח"א עמ' תכג דברים ששמע ממרן הסטיפלר בשם החזו"א אות לט) "אמר מורי ורבי בענין לגדל בהמה דקה בא"י בזה"ז דהתיר השו"ע בחו"מ סי' תט משום דאין שדות ליהודים ואף בזמננו דיש שדות ליהודים מ"מ אמר מרן החזו"א זצ"ל מאחר דהש"ע התיר קשה לאסור אף בזמננו דליכא טעם השו"ע, ומ"מ לא רצה מרן להתיר את הדבר במפורש".
אמנם בתשובת מרן רבינו זצוק"ל (שנדפסה בקובץ מפרי הארץ ח"ה ובקובץ תשובות ח"ד סי' קצט) כתב דלדעת הטור אין התקנה משום חיזוק ישוב ישראל אלא ישוב ארץ ישראל, ולכן לדעתו גם כשהשדות בא"י בבעלות גוים אסור לגדל בהמה דקה (וכמ"ש לעיל בשם הכפו"פ), ואילו לדעת הב"י התקנה היתה בכל מקום שהשדות בו בבעלות ישראל. ולכן כתב מרן רבינו דבזה"ז שהשדות בא"י ביד ישראל, הן לדעת הטור והן לדעת הב"י אין לגדל בהמה דקה בא"י.
והנה בשנים קדמוניות בקשו לפרסם תשובה זו והשיב מרן זצוק"ל דמכיון שהחקלאים שומרי תורה ומצוות מקילים בדבר עפ"י מה שמקובל בשם החזו"א אינו חפץ לפרסם דעתו (דהלא יש להם על מה שיסמכו). אמנם בשנת תשס"ז (שהו"ל קובץ מפרי הארץ לכבוד חנוכת בית המדרש) הסכים מרן שיפרסמו תשובתו (אמנם לענ"ד נתווסף תוספת בסוף התשובה וכדלהלן).
ואכן כן מקובל בשם מרן החזו"א – ואף בספר ארחות רבינו (הנז"ל) כתב בהמשך הדברים בשם מרן הגר"ח והגר"א טורצין שהחזו"א השיב להתיר "מאחר שהמהרש"ל מתיר", (וכנראה כוונתו למ"ש המהרש"ל ביש"ש בהמשך הסוגיה בעשר תקנות דיהושע בתקנה א), אך הוסיף "שת"ח צריך להחמיר ולא לגדל". ואכן בטרם הדפסנו תשובת מרן רבינו זצוק"ל שלחנו שליח נאמן לשאול למרן הגר"ח קנייבסקי אודות פסק מרן החזו"א זצוק"ל בזה, והשיב שהחזו"א התיר לגדל בהמה דקה אך "אמרו בשם החזו"א שלבני תורה לא ניתן לגדל בהמה דקה", וכך גם כתבו בדפי הלכה שי"ל ע"י ביהמ"ד לפני עשרות שנים – שמרן החזו"א התיר לקבוצה שעלתה לשלעבים לגדל בהמה דקה. ולפי הרשום עמדי שמעתי מהרב דיסודות הגרדב"צ קליין זצ"ל – ששמע מהאדמו"ר מקרעטשניף זצ"ל דהיה נזקק לחלב בהמה דקה ושאל למרן החזו"א והשיב לו דמה שאסרו חז"ל לגדל הוא משום ישוב אר"י וכיום דווקא יש חיזוק בישוב א"י בגידול בהמה דקה (ואולי הכוונה דאחרי שלדעתו התקנה הקודמת בטלה – הרי אין לנו לגזור שהרי היום אין בזה חסרון לישוב הארץ), אמנם בשו"ת תהלות לדוד להגרדב"צ קליין (סי' יח) הביא מדברי ההר צבי ולא הזכיר דעת מרן החזו"א בזה. מ"מ מבואר דלדעת מרן החזו"א יש מקום לצדד להקל לגדל בהמה דקה בא"י בזה"ז.
והנה מרן רבינו זצוק"ל – אחרי שכתב תשובתו שיש איסור גידול בהמה דקה הוסיף שראה בתקנות העיר פתח תקוה, ומציין מרן רבינו "שכפי הנראה הכל נעשה בהסכמת הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל", ונאמר שם "בדבר איסור בהמה דקה קבלנו בדרך תקנה לוותר איש לאחיו, והרשות נתונה לכל אחד לגדל כבשים ולא עזים, דברי הזיקא, ובפירוש נאמר אם יזיקו ישלמו כדין, אך ההיזק שהניזק והמזיק אינם יודעים מזה ואז מחול לכ"א מבני החבורה". הרי דהתירו לגדל דווקא כבשים מכיון דמחלו זה לזה אודות ההיזק. אלא דהיתר זה צריך ביאור, דאם תקנת חז"ל דהיתר גידול בהמה דקה בא"י בעינה עומדת מה מועיל בזה מחילה. ולביאור הענין אביא בזה ממה שרשום אצלי ששמעתי ממרן זצוק"ל וכדלהלן.
דאכן כמבואר בקובץ תשובות הרי גם בזה"ז קיימת התקנה של איסור גידול בהמה דקה בא"י. אלא דאמר רבינו בזה"ל "מושב שיתופי ואדמות סביב של המושב אפשר להתיר", וטעם הדבר דסבר רבינו דכמו דב"יערים" מותר כדמבואר בטור ומשום דאין שם שדות ואין חשש היזק, כך מותר לאדם לגדל במקום שכל סביבות המקום הזה שייכים לו, ולכן מושב שיתופי שכל הקרקעות שבאותו אזור שייכים להם עצמם מותר להם לגדל.
וכשהוספתי לשאול האם במקום שיש שדות לכמה אנשים יהיה מותר לגדל באופן שימחלו מראש אחד לשני על ההיזק, הסתפק רבינו בדבר ובלשונו, "לזה צריך ישוב הדעת", אמנם לאחר שראה את תקנות פתח תקוה אמר דיש להם על מי לסמוך.
ומסתמא זאת היתה כונת רבינו שהוסיף בסוף התשובה את תקנות פ"ת כדי להוכיח שכשהבהמה נמצאת במקום שאין שם שאלה של היזק (וכגון שמוחלים אחד לחברו) ניתן לגדל, וכן הוא במקום שכל השדות שבאזור בבעלות בעל הבהמה דקה, ואין חשש שהבהמה תבוא ותזיק לאחרים. אולם מעיקר הדין ס"ל לרבינו דאי אפשר לומר שהתקנה בטלה.
לכן במידה ולחווה שאתה מקים יש די אדמות ושדות סביבה שבבעלותכם ואין חוששים שמא יצאו הבהמות מגבולות החווה כי די שדות סביבו, יש מקום להקל אף לדעת מרן רבינו זצוק"ל. ואם לא – יש לקבל הסכמה מבעלי השדות סביב וכמ"ש בתקנות פתח תקוה. כן הוא העולה מהוראת מרן רבינו זצוק"ל. אמנם לדעת מרן החזו"א והגרצ"פ – יש מקום להקל וכמשנ"ת.
