הבא: סימן ע"ה מסירה לצבא כשיש בזה הצלה מחיים עם הגוי <<
חושן משפט סימן ע"ד
מסירה לרשויות במקרה של פגיעה בילדים
בדבר שאלתו אודות מי שפגע בתלמידים במעשים שלא יעשו ומבקשים למוסרו לרשויות. והשיב כת"ר לשואלים בהתאם למש"כ רבינו מרן זצוק"ל בענין בתשו' הנד' בקובץ תשובות (ח"ד סי' קצז) עפ"י דברי הרשב"א בתשו' (ח"ג סי' שצג) דבכה"ג, כאשר ברור שידו היתה במעל, שעפ"י התנאים הכתובים בתשו' מותר למוסרו, עי"ש. והיו במקומכם שעוררו על דברי כת"ר שבכה"ג אין למוסרו לרשויות, וביקשת לידע אם יש באמתחתי דברים ממרן רבינו זצוק"ל בנידון זה. עכת"ד.
הנה כת"ר שליט"א ראה את שתי התשובות הנז' (שם) וכמו שסיים מרן רבינו בתשו' השני' "ובכן איפוא על כל מקרה ומקרה צריך שיקול דעת והכרעה ע"י תלמידי חכמים גדולים בתורה ויראת שמים". ואכן כשנתעורר שוב כמה שנים לאחר מכן ענין כזה, ופנו גדולי המקום לשאול כיצד לנהוג השיב להם מרן זצוק"ל דיש להקים בי"ד לצורך הענין ושיהיה העומד בראשו גברא דפקיע שמיה כת"ח מופלג.
והנני להעתיק מה שכתב להם מרן במכתב בכי"ק.
א. ודאי שהדבר נחוץ להקים ב"ד מת"ח יודעי דת ודין שידריך וידון בשאלות המתעוררות בענין של פיגועי ילדים ה"י. וכמו שכבר כתבתי בזה להשיב להגאון המפו'… שליט"א.
ב. רצוי מאד – כמו שכותב כת"ר – שיהיה ב"ד תחת פיקוחו והדרכתו של הגאון … שליט"א, אם יאות ואם בכוחותיו ליטול עול זה.
בברכת התורה,
יוסף שלו' אלישיב
ובמכתב אחר לגבי צורת הקמת והתנהלות בי"ד כזה, נשאל רבינו זצוק"ל כדלהלן:
…לאור המצב העגום הזה החלטנו להקים בי"ד קבוע לדון בענינים אלו, ונפשנו בשאלתנו:
א. האם רק רבנים ודיינים ראויים לדון בדבר זה או שאפשר לצרף מומחים מקצועיים, כמובן יראים ושלמים, או עכ"פ ליתן להם לסייע בדו"ח ולחוות דעתם בענין.
ב. האם בידנו לתקן שהנאשם במעשה כיעור מוכרח להתדיין בבי"ד זה, ולא בזבל"א או בשום ב"ד אחר, וכן שאין לו זכות לערער על פסק הבי"ד בשום ב"ד אחר.
ג. האם ביד הב"ד להחליט איזה מין עדות וראיה ראוי להתקבל ולדון על פיו, כגון עדות קטנים ושלא בפני בע"ד וכדומה.
ד. האם ביד הבי"ד לקפח פרנסתו לסלקו ממשרתו בשדה החינוך, לאסור עליו העבודה בסביבת ילדים, ולגזור עליו שלא יחזיק גן ילדים בביתו, האם ומתי רשאים לפרסם קלונו ברבים.
וכך השיב להם רבינו זצוק"ל בתשובתו:
א. בדבר מנוי בי"ד קבוע שידון בענין של פגיעות בילדים אשר מפורטים במכתבו, לדעתי בי"ד כזה צריך להתמנות ע"י באי כחם של ראשי הישיבה ביחד עם באי כחם של רבני העיר. ומסתבר שבי"ד כזה מוטב היה אם יוקם מרבנים ת"ח שאינם תושבי העיר.
ב. מותר לקבל יעוץ ממומחים מקצועיים אבל עיקר העיקרים הוא שבית דין זה יורכב מגדולים בתורה ויראה שדעתם דעת תורה תיקבע.
ג. עדותם של קטנים אינה כלום וגם בי"ד זה צריך להתנהל עפ"י המבואר בהלכות עדות כולל דין איסור קבלת עדות שלא בפני בע"ד, אמנם במקרים יוצאים מן הכלל יכול הבי"ד לקבל עדות שלא בפני הבע"ד מן הטעמים המפורטים בהלכה.
ד. לאחר בירור כל העובדות ע"י ביה"ד עליו לקבוע כי מי אשר לדעתם עשה מעשי כיעור, אל לו לעסוק בעניני חינוך ולהחזיק מוסד חינוכי באופן זמני או באופן תמידי כפי אשר נראה לביה"ד.
בברכת התורה,
יוסף שלו' אלישיב
לאחר שליחת המכתב הנ"ל קיבל רבינו זצוק"ל את תגובת השואל שביקש לברר מספר דברים בנידון זה, וכך הורה לי רבינו להשיבו.
מוטב היה אילו היו חברי בית הדין אנשים שאינם דרים בעיר זו, אך אם דבר זה אינו מעשי יש למנות את חברי בית הדין מרבני ודייני העיר.
מה שכתב רבינו (שליט"א) [זצוק"ל] שעדותם של קטנים אינה כלום, אין הכוונה שלא ידונו ולא יחקרו וידרשו כלל בעדות קטנים, אלא דחלילה לנהוג בעדותם כמנהג הערכאות שאין מבחינים בין עדות קטנים לגדולים ודין אחד לכולם, רק יחקרו וידרשו היטב עד שיתאמת הדבר בבירור אצל הבי"ד.
וע"ז הרי כתב רבינו בתשובתו (בקובץ תשובות ח"ג סי' רלא) בשם הרשב"א שיש כח ביד חכמי ישראל מחמת תיקון העולם לגדור גדר ולעמוד בפרץ במקום שנראה להם הענין אמת, אף שאינו כפי הדינים הקצובים בתורה. ולכך במקום שבית הדין משוכנע שדברי הקטן אמת, הרי זה בכלל דברי רבותינו הראשונים שיש בכחם לנהוג שלא כפי הדינים הקצובים בתורה.
ועיין בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"א סי' קפה) בדבר קול הנשמע על מלמד שהילדים אשר למדו אצלו בקטנותם וכעת הם בני י"ג ויותר, והם מעידים שבקטנותם טימא אותם. יעויין שם שאע"פ שעדות בגודלם על מה שראו בקטנם לא מהניא בדין עדות, מ"מ עדיף מלישנא בישא דלמיחש מיבעי, וכיון שאין הדבר לפוסלו לעדות ולשבועה דבזה בעינן עדות גמורה, ולגבי המלמדות הורה להסיר כתר המלמדות מעל ראשו ושלא יעסוק עוד בתפקיד זה.
וכתב שם השואל ומשיב דדוקא היכא שאנו מוציאים אותו מחזקת כשרותו בזה אמרינן דסתם כל אדם בחזקת כשרות וא"א לפסלו שלא בפניו ובפרט לקפח פרנסתו, אבל כאן אטו נפסל בשביל זה מחזקת כשרותו, רק שאנו אומרים שמלמד תינוקות צריך להיות ירא וחרד לדבר ד' יותר משאר בני אדם וכאן אנו רואין דהוא קל, ע"כ צריכין אנו להרחיקו שישוב בתשובה שלימה. עכ"ל. הרי דאף דהיתה שם גביית עדות מגדולים על מה שראו בקטנם, לא התיר השואל ומשיב רק להסיר כתר המלמדות מעל ראשו ולא לפוסלו. ומשם תקחנו עד כמה צריך להזהר ולצמצם תקנת הקהל הנ"ל, שלא תהא חלילה תקנתם לקבל עדות קטנים קלקלתם.
