הבא: סימן מ"א הוא וממונו במדינות שונות לגבי דינא דמלכותא <<
חושן משפט סימן מ'
בענין דינא דמלכותא דינא
בעצם תוקף דינא דמלכותא כתב הרא"ש (נדרים פ"ג סי' יא) בשם הר"ר אליעזר ממיץ (הושמט חלקו בצנזורה, ראה חסרונות הש"ס) "דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא דוקא בדינין התלוין בקרקע, כמו מכס שאומר המלך לא יעבור אדם בארצו אם לא שיתן המכס, וכההיא דפרק חזקת הבתים (ב"ב נה, א) אריסא דפרסאי עד ארבעים שנין (שם נד, ב) ומלכא אמר מאן דיהב טסקא ליכול ארעא, וגם כרגא דקרקפתא דאמר מלכא לא יהא בארצי אם לא יתן כך וכך. והיינו טעמא דדינו דינא שארץ שלו היא, ואף הדיוט שיש לו קרקע כך דינו שלא יהנה אדם מארצו אלא מדעתו ובקצבתו, אבל אם המלך היה רוצה ליקח ממון ממי שאינו חפץ לעמוד בארצו לאו כל כמיניה לימגזליה". ודעה זו הובאה בב"י (סי' שסט) ובהגה לשו"ע (סי' שסט ס"ח). ולשיטה זו הרי אם הוא יושב במדינה אחת וממונו במדינה אחרת, אין כח דינא דמלכותא אלא כלפי המדינה שבה נמצא ממונו וכפי שיתבאר בסימן הבא.
מאידך ישנה שיטה נוספת והיא שיטת הרשב"ם (ב"ב נד ע"ב ד"ה והאמר) דכתב: "כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם, דינא הוא, שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו והלכך דין גמור הוא". ועוד מצינו טעמא אחרינא בדברי הריטב"א (נדרים כח ע"א) דמהני דינא דמלכותא מטעמא דכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו, וכתב שם דכ"ז הוא בדבר הנהוג בחוקי המלכות תמיד ולא גזירה חדשה לפי שעה שהיא חמסנותא, עי"ש.
והנה לגבי דינא דמלכותא בארץ ישראל כתב הר"ן (נדרים כח, א ד"ה במוכס העומד מעליו) בשם התוספות דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ אבל במלכי ישראל לא, לפי שא"י כל ישראל שותפין בה.
אמנם כתב החת"ס (ח"ה חו"מ סי' מד) "והנה בהא דדינא דמלכותא דינא כתב רשב"ם בב"ב (נ"ד ע"ב) הטעם דהמדינה עצמה ניחא להו, וז"ל כל מסים וארנוניות ומנהגי של משפטי מלכים שרגילין להנהיג במלכותם דינא הוא, שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, והילכך דין גמור ואין למחזיק בממון חברו עפ"י חק המלכות הנהוג בעיר משום גזל, עכ"ל. ולפ"ז אין לחלק בין מלך או"ה למלך ישראל, שאפי' מלך ישראל שאין הארץ שלו כי אם לשבטים נתחלקה, מ"מ כל נימוסיו וחקיו מקבלים עליהם ברצונם ומחילה גמורה הוא… אך הר"ן בנדרים (כ"ח ע"א) כתב וז"ל וכ' תוס' דוקא במלך או"ה אומר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ, אבל במלכי ישראל לא לפי שא"י כל ישראל שותפים בה וכו' עכ"ל ע"ש. ומ"מ נ"ל דלא פליג אלא במסים ומכס שמטיל על כרחם ס"ל לא שייך לומר בני מדינה ניחא להו אלא משום שהוא אדון הארץ, וא"כ יש לחלק בין מלכי ישראל למלכי או"ה, אבל במנהגי ונימוסים כמו ב"ב (נ"ד ע"ב) מודה ר"ן דהטעם משום דניחא להו ואין לחלק בין מלכי ישראל לאו"ה". ואף שיש שדחו שיטתו מדברי הראשונים, מ"מ מרן רבינו זצוק"ל חשש לדבריו דאף הר"ן מודה לרשב"ם לאסור במיסים שהם לתקנת העם והמדינה. וראה בתשובת רבינו (פד"ר ח"ו, הפסק המתחיל בעמ' 376 נדפס בקובץ תשובות ח"א סי' רו, וכן בפסק שכתב בשנת תשי"ד ולא פורסם, צוטט בפד"ר חט"ז עמ' 310) שהזכיר את דברי החת"ס להלכה לגבי תוקף רישום בטאבו, ובתוך דבריו משמע דלדעת הריטב"א ועוד אף במלכי ישראל דינא דמלכותא דינא.
אמנם מאידך מטו ביה משמיה דמרן החזו"א (פאה"ד ח"ג עמ' רצו, ועי' מנח"י ח"ט סו"ס קי) דס"ל דאין לשלטון בארץ ישראל כח לדינא דמלכותא, ונקט שהוא כ"מוכס העומד מאליו", וצל"ע אם כוונתו כשיטת הר"ן לומר שאין בארץ ישראל דינא דמלכותא ולשון "מוכס העומד" היא לשון מושאלת, או דאכן ס"ל דחשיב מוכס ולא חשיב כלל שלטון.
וכשנשאל מרן רבינו זצוק"ל לגבי הברחת המכס או העלמת מיסים בחוצה לארץ היה אוסר מכל וכל ומהאי טעמא דדינא דמלכותא דינא. אך לגבי ארץ ישראל, אף שהיה ניכר שדעתו לאסור מחשש דינא דמלכותא וכפי שכתב בתשובתו הנ"ל, מ"מ פעמים הרבה היה אומר שלא יעשה כן שהרי רבי הזהיר את בניו (פסחים קיב ע"ב) שלא להבריח מן המכס, מכיון שלא רצה להורות לאיסור. ופעמים אף לא הסכים להשיב לשאלות מסוג זה והיה אומר לשואלים שישאלו אחרים. אך במקום שהיה יכול לבוא מטעמים אחרים, כגון במקום שיש חשש שיבוא על ידי כך לחילול השם חלילה, או בגוונא שצריך לשקר כדי להשתמט מהמס ובפרט אם היה צריך לחתום על הצהרה בשקר, שהיה מרן רבינו זצוק"ל חושש לזה דיתכן שיש בזה משום לתא דשבועת שוא.
