"הבא: סימן מ"ט אונאת דברים ב"סקר שוק <<
חושן משפט סימן מ"ח
בדין קניית כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס
רבים דנו בענין רכישת כרטיסי הגרלה ולוטו וכו' של מפעל הפיס. ויש לדון בענין זה מכמה אנפי, האחד מצד משחק בקוביא שהוא פסול לעדות משום אבק גזל (רמב"ם הל' עדות פ"י ה"ד) כדאמרינן בסנהדרין (כד ע"ב). גם יש בזה משום אסמכתא, דאם אסמכתא לא קניא איכא גזל מדבריהם. וכן מצינו לאסור משום משחק באמנה דאף בזה יש גזל מדבריהם, דבכל אלו אין נותן המעות מתכוין להקנותן קנין גמור ונוטל המעות הוא גזלן. ומלבד כל זאת גם אם נצדד להיתר משום כל הנידונין הנ"ל, לכאורה יש לאסור מחמת שמפעל הפיס ודומיו מחלקים חלק גדול מרווחיהם לתיאטראות וקרקסאות החוטאים ומחטיאים, ומקומות לימוד שאין רוח חכמים נוחה מהן בלשון המעטה, ואסור לתמוך כספית במקומות הללו, והרוכש כרטיס הגרלה הרי בעקיפין הוא תומך בכל אלו הדוברים רע על ה' ועל תורתו, השם ישמרנו.
בגמ' בסנהדרין שם נחלקו רמי בר חמא ורב ששת אם משחק בקוביא פסול לעדות משום דהוי אסמכתא ולא קניא ונמצא שהוא גזל מדבריהם, או משום דאינו עוסק בישובו של עולם, ונפק"מ אם יש לו אומנות אחרת, דלרמי בר חמא פסול דאכתי הוי גזל, ולרב ששת כשר כיון דעוסק בישובו של עולם.
והנה הרמב"ם בהל' גזילה ואבידה (פ"ו ה"י) פסק דמשחק בקוביא הוי גזל מדבריהם, ואף אמנם דלענין פסול עדות פסק בהל' עדות (פ"י ה"ד) דרק אם אין לו אומנות אחרת פסול לעדות, ראה מש"כ ליישב בזה הרדב"ז (בלשונות הרמב"ם ח"א סי' עג) דאף דהרמב"ם פסק דהוי גזל מ"מ לענין עדות כיון שהוא מורה היתר לעצמו דמדעתיה יהיב ליה, אין לפוסלו אלא מטעם שאינו עוסק בישובו של עולם. אבל לענין דינא ודאי דהוי גזל דרבנן ואסור.
אמנם שיטת התוס', הרמב"ן, הרא"ש, המרדכי בשם ראבי"ה ועוד דאף רמי בר חמא לא אמר כן שהוא פסול מצד גזל אלא לדעת רבנן בסוגיא שם, אבל לדעת ר' יהודה כיון שמשחק בקוביא אינו יודע אם ינצח או לא ואין הדבר תלוי כלל בדעתו או בכישוריו וכדו' לא הוי אסמכתא ולא מקרי גזל. ולכאורה נחלקו בזה המחבר והרמ"א בשו"ע חו"מ (סי' שע סעיף ב-ג), דהמחבר פסק כשיטת הרמב"ם דהוי גזל דדבריהם, והרמ"א פסק כדעת התוס' דאם יש לו אומנות אחרת אינו פסול, ולהכי כתב דכבר פשט המנהג להתיר לשחק בקוביא, עי"ש.
והנה כל ענין משחק הקוביא הוא, שכל אחד מתחייב שיתן איזה מעות למי שינצח במשחק, כפי המבואר בשו"ע שם, אבל במקום שכל אחד נותן המעות מעיקרא לאיזה אחד, והוא עושה ההגרלה ולבסוף נותן הזכיה לאחד מן המשתתפים, כיון שכל אחד מקנה את המעות בתחילה לעורך ההגרלה, ואין בידו כלל להשפיע על נצחון ההגרלה, הרי בזה גמר ומקני מספק, וכדפסק הרמ"א בשו"ע חו"מ (סי' רז סעי' יג). וכן חילק הרמ"א שם דאם לא נתן המעות מעיקרא דהוי משחק באמנה, אין מוציאין את הממון ממי שהפסיד, אמנם כאן שכבר נתן את המעות מעיקרא, לא מקרי אף משחק באמנה ושפיר גמר ומקני וליכא איסור גזל. ולפי"ז שפיר אין לאסור קניית כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס דהוא נותן את המעות מעיקרא, ואין ביד הקונה להשפיע באיזה אופן על הזכיה בהגרלה, ושוב לית כאן דין אסמכתא ושרי.
וכן הורה רבינו זצוק"ל כשנשאל בענין זה, דאין בזה לא אסמכתא ולא משחק בקוביא או משחק באמנה וכנ"ל.
אלא דהוסיף רבינו, דהנה כתב הסמ"ע בחו"מ (סי' לד ס"ק ט) דאף לדעת הרמב"ם אין המשחק בקוביא חשיב גזלן גמור כדין אסמכתא מחמת שאין בדעת חבירו להקנות, אלא דסבר הרמב"ם דאע"פ שהמנצח בקוביא קונה את חלקו ואין בזה אסמכתא וגזל, מ"מ כיון שחבירו מקנה לו את המעות רק דרך שחוק והיתול להכי חשיב אבק גזל, ואין זה סיבה לפוסלו לעדות אלא א"כ אין לו אומנות אחרת, דאז הוא נהנה מאבק גזל ופסול לעדות, עיי"ש. ומ"מ כיון שהקנאה דרך שחוק והיתול יש בה אבק גזל, הרי יש מקום לאסור קניית כרטיסי הגרלה דיש בזכיה אבק גזל שאין כאן הקנאה גמורה. וביאר רבינו זצוק"ל דלא דמי, דהכא על כרחין יש הקנאה גמורה כשקונה כרטיס ממפעל הפיס, כיון שהמפעל משלם משכורות לעובדיו וכדו' ממכירת הכרטיסים, והקונים יודעים שכספם הולך גם לצרכים הללו, וברור שיש כאן הקנאה גמורה, וממילא ליכא אפילו אבק גזל.
וכששאלו אותו דהרי חלק מרווחי מפעל הפיס הולך למקומות שאין רוח חכמים נוחה מהן, השיב להם רבינו זצוק"ל דכיון דרוכש הכרטיס כוונתו להרוויח ולא לתמוך במקומות הללו, אין לאסור מטעם זה. אלא דהוסיף רבינו ואמר שזה פשוט דלא כדאי לעסוק כלל בקניית כרטיסי הגרלה ומוטב לתרום את הכסף הזה לצדקה במקום להשתעשע בחלומות ודמיונות שוא.
