הבא: סימן מ"ח בדין קניית כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס <<
חושן משפט סימן מ"ז
זמן התשלום לשדכן
כתב הרמ"א (סי' קפה סעיף י) השדכן הוי כמו סרסור. ואם השדכן רוצה שישלמו לו מיד שכר שדכנות, והבעלים אינם רוצים לשלם עד הנישואין, תלוי במנהג המדינה. ובמקום שאין מנהג, הדין עם הבעלים. עכ"ל. ומקורו טהור בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סי' פה) דכתב דבסתמא אין נוהגין בגבולינו לגבות שכר שדכנות אלא א"כ יגמרו הנישואין, אלא שבגליל העליון נוהגין לגבות מיד כשהושם הקנס. ורק במקום שהתנה בפירוש שישלמו לו אחר התנאים חייבים לעשות כן.
אמנם היש"ש (ב"ק פ"י סי' לט) כתב דבסתמא כאילו מתנה שהוא ע"מ שיתפייסו לקנין שעושין הקנס (בכתיבת התנאים) ואוושא מילתא טובא וכאילו גמר פעולתו, וחייבים לשלם לו מיד. וכתב הט"ז על דבריו, דאם לא שלמו לו מיד אחר התנאים ואח"כ חזרו בהם מהשידוך, אף אם היתה החזרה בהסכמת שני הצדדים, מ"מ השדכן לא הפסיד שכרו. וכן פסק בערוך השלחן (ס"ק יא), עי"ש.
והנה בספר הליכות ישראל להגאון ר' ישראל גרוסמן זצ"ל (סי' יא) כתב דיש לחלק בין שדכן שמונה ע"י הצדדים לעשות השידוך, דבכה"ג חשיב פועל שנשכר לצורך זה, וכיון שעשה השידוך חייבים לשלם לו שכרו מיד אחר שנתרצו הצדדים ביניהם. אבל בשדכן שבא מעצמו והציע השידוך לצדדים, חשיב כמו יורד לשדה חבירו בשדה העשויה ליטע, ובכה"ג משלם לו כפי הנאתו, וכיון דההנאה היא הנישואין, דהתנאים הם רק התחייבות לנישואין, אבל הנאתם היא בנישואין, להכי בכה"ג אין צריכים לשלם לו אלא כשעשו הנישואין ולא בשעת התנאים.
ומרן רבינו זצוק"ל בהסכמתו לספר הליכות ישראל (נדפס גם בקובץ תשובות ח"א סי' רז אות ב) העיר דאין לחלק בין מינוהו הצדדים להלך מעצמו, דאם התנו בפירוש בזה אין חולק שחייבים כפי התנאי, אמנם אם מינוהו בסתמא ולא התנו בפירוש, שוה דינו להלך והציע מעצמו, ובתרוויהו משלמים אחר הנישואין ולא אחר התנאים, אלא דכל זה איירי במקום שאין מנהג אחר וכפי שהובא לעיל מדברי התרומת הדשן והרמ"א.
אמנם כשנשאל רבינו זצוק"ל הלכה למעשה האם לשלם אחר התנאים או אחר הנישואין, הורה דהאידנא המנהג לשלם אחר התנאים, ובמקום שיש מנהג אין חולק שכך צריך לעשות ולשלם מיד אחר התנאים.
