הבא: סימן מ"ב בענין גביית מיסים וערכאות <<
חושן משפט סימן מ"א
הוא וממונו במדינות שונות לגבי דינא דמלכותא
נשאל רבינו זצוק"ל באדם שהיה דר במדינה אחת וממונו ונכסיו במדינה אחרת, האם אמרינן דינא דמלכותא דינא לגבי האדם עצמו וצריך לנהוג כמנהג המדינה שהוא גר שם לעניני מיסים וכדו', או דאזלינן לפי מקום הממון, ואם הוא במדינה אחרת אינו מחויב ליתן עליו מיסים אלא כפי שנוהג דין המלכות באותה המדינה, ובאם מדינה זו אינה מחייבת במיסים (כפי הנהוג במקלטי מס וכדו') אינו חייב מדין תורה לשלם את המס לפי המקום שבו הוא מתגורר.
והנה כתב הרשב"א בתשובה (ח"ה סי' קעח, וע"ע ח"א סי' תשפח) לגבי מקרה הדומה לזה וז"ל השאלה שם: "ראובן הדר בינינו, הוא וביתו, וממונו בעיר אחרת, שאינו מן המקומות הפורעים מס ממנו, ולא מן המקומות שתחת אדוני הארץ שלנו. והקהל תובעין אותו, שיפרע מס עמנו, מכל אשר לו בין בעיר, בין בשאר המקומות. והוא טוען דאין עליו לפרוע עמנו על הממון שיש לו במקום אחר, מאחר שהוא פורע שם באותו מקום, אשר ממונו הוא שם, שהוא נושא ונותן שם במעותיו, ומתעסק שם בממונו… ועוד טוענין עליו הקהל היאך יפטור מס מועט שאתה פורע במקום אחר, את המרובה שלנו."
והשיב הרשב"א וז"ל: "נ"ל שורת הדין, דאין פורעין מס בשום מקום, על ממון הקבוע לאדם שיש לו במקום אחר. אף על פי שהוא עומד כאן, הוא ואשתו וביתו, שהכרגא הוא כסף גולגלתא, והטסקא דברים מוחלקים. הכרגא נותן במקום שהוא דר, לפי שהוא אקרקפתא דגברא מנח. אבל הטסקא אינו אלא על הממון, והממון משועבד לבעל הקרקע, דהיינו אדוני הארץ אשר הוא שם בעירו. וה"ה והוא הטעם, לשאר עסקי ושאר נכסים אשר יש לו לאדם במקום אחד, והוא שיהיה אותו הממון קבוע שם. ואם אתה אומר, שאילו היה יודע אדוני הארץ הזאת, שהוא אינו פורע מס כאן, היה תובע לו לבדו, אין זו טענה, שאילו היה עושה כן, דינא דמלכותא בכי האי לאו דינא, ואם אתה אומר כן, אפי' מי שיש לו קרקעות במלכות אחרת יהא פורע כאן, שאילו היה יודע המלך שזה עשיר במקום אחר, יתבע ממנו, אלא שאין זה משורת הדין, אלא אנסין."
הרי דאף אם תתבע ממנו המלכות של מדינה זו לתת מס מכיון שאינו פורע במדינה השניה ששם ממונו אלא מס מועט, בכה"ג נמי לא חשיב דינא דמלכותא אלא גזילא דמלכותא וכדין אנסין, שאינו חייב לפרוע המס אם יוכל להנצל מיד המלכות. וכך היא גם דעת המהרי"ק (שורש קכד) שממון שלא נראה במדינה זו ולא שזפו עין המלכות פטור מליתן עליו מס.
אמנם בנמוקי רבי מנחם מרזבורק (ד"ה דין יש שהורו) כתב שנחלקו בדבר, יש שהורו שכסף הנמצא חוץ לעירו פטור עליו מן המס, ויש שהורו שאפילו הכסף בכרכי הים צריך ליתן ממנו מס. והמהר"י ווייל (סי' קלג) האריך לדון בענין זה, והעיד שהמהרי"ל חייב אדם ליתן מס מממון שלא בא לידו מעולם והיה במדינה אחרת ואף שלא היה יכול לבוא לידו איזה סך שנים. וכתב שם דמה שכתב המהר"ח או"ז דאם לא ראה פני המלכות אינו חייב ליתן ממנו מס, היינו דוקא מה שמעולם לא הגיע למדינה זו, אבל מי שהיה בידו ממון ושלחו למדינה אחרת, אפשר שאף המהר"ח או"ז מודה שצריך ליתן ממנו מס.
ומאידך כתב הד"מ (סי' קלג אות ז) בשם התרומת הדשן (סי' שמב) דכל המחלוקת היא בכסף המטלטל, אבל בקרקעות שיש לו נכסים במדינה אחרת אין חולק בזה שאינו צריך ליתן ממנו מס במדינה שהוא גר שם אלא לפי הנהוג במדינה שבה הקרקעות. אלא שסיים דלדעת המהר"י ווייל הנ"ל אין לחלק בין קרקעות לממון בעין ובכולם חייב ליתן מס.
והנה הרמ"א בהגהת שו"ע שם הביא כל השיטות ולא רצה להכריע כמי הלכה, וראה בפתחי תשובה שם שהביא מתשובת שב יעקב (ס"ס ד) דדעת הרשב"א ומהרי"ק בטלים ברוב דעות הפוסקים דחייב ליתן מס, ועוד דהקהל הם מוחזקים כפי שיסד המהר"ם בתשובותיו בכמה מקומות (דפוס פראג סי' קו, תשח, תתקטו, תתקצה) שקודם צריך ליתן חלקו ואח"כ יכול לתבוע את הקהל, והם יכולים לומר קים לנו כהנך פוסקים שחייב ליתן.
אך כל דברי השב יעקב והפ"ת הנ"ל אינם אלא במקום שחיוב המס מוטל ע"י הקהל כפי שהיה נהוג באותן המקומות ובאותן הזמנים, אבל האידנא דחיוב המס מוטל ישירות ע"י המלכות, ואין כאן מוחזקות של המלכות בממון, ואם תדע המלכות מחיובו הרי בכל גווני יטלו ממנו, ואין הנדון אלא אם חייב לגלות להם שיש לו ממון במקום אחר כשאין המלכות יודעת מזה, ממילא יש מקום לומר שיוכל לומר קים לי כרשב"א וכמהרי"ק ואינו חייב לגלות על הממון הנמצא במדינה אחרת ויפטר מלשלם המס.
וכך הורה רבינו זצוק"ל שדינא דמלכותא נקבע לפי דין המדינה שבה הממון ולא לפי מקום המגורים של בעל הממון.
