הבא: סימן מ' בענין דינא דמלכותא דינא <<
חושן משפט סימן ל"ט
מחאת שכנים לגבי בנין ישיבה בסמוך
בגמ' ב"ב (כא ע"א) מובאת תקנת יהושע בן גמלא להושיב מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה וכל עיר ועיר, ומבואר בגמ' שם שהיתה התקנה שלא יוכלו השכנים למחות בכך, וניתן להושיב מלמדי תינוקות בעל כרחם של שכני המקום. וכך נפסק בשו"ע (סי' קנו ס"ג) וכן יש לו ללמד תינוקות ישראל תורה בתוך ביתו, ואין השכנים יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול התינוקות של בית רבן. והוא הדין לכל מילי דמצוה, שאינם יכולים למחות בידו. וראה שם בסמ"ע (ס"ק יג) שאפילו יש שם תינוקות רבים והוא מלמד את כולם אינן יכולים למחות בו.
ובב"י שם הביא את דעת הריטב"א בשו"ת (סי' כז) דלאו דוקא מלמד תינוקות אלא הוא הדין לעשות מדרש להרביץ תורה או לדרוש בו לרבים כדי להגדיל תורה ולהאדיר ולא תשכח תורה מישראל. דכוליה חד טעמא הוא. ופסק בשו"ע דיכול ללמד תינוקות בתוך ביתו והוא הדין לכל מילי דמצוה (ואף דמדברי רש"י והרמב"ן הוכיח הב"י דס"ל דבשאר דבר מצוה יכולים לעכב עליו, מ"מ פסק בשו"ע כדעת הטור, הרמב"ם והרי"ף ועוד דאינן יכולים לעכב אף בשאר מצוות).
אמנם רבינו זצוק"ל הורה דדין זה אינו אמור אלא במחאה מחמת שקול התינוקות מפריע לשכנים, אבל אם יטענו השכנים שכאשר יפתח בסמוך להם תלמוד תורה או ישיבה וכדו' הרי ערך דירתם ירד, שהרבה אנשים אינם חפצים לדור בסמוך מחמת הרעש וכדו', נמצא שאינם יכולים למכור את דירתם כפי ערכה שהיה קודם לכן, והישיבה או הת"ת מוזיל את נכסיהם. כלפי טענה זו אמר רבינו זצוק"ל שיתכן ויש בכחם למחות שלא יפתחו שם ת"ת או ישיבה וכדו' (וכמובן רק אם אכן הדבר נכון במציאות, ויש לבדוק היטב בכל מקום לפי ענינו).
ולכאורה מקורו טהור לפי מש"כ הרא"ש (שו"ת כלל ה ס"ג) בנדון של ראובן שרוצה לבנות מחיצה בין מקומו למקומו של שמעון בבית הכנסת, ושמעון טוען לו שבלא המחיצה נחשב מקומו ראשון ועתה אינו נחשב ראשון. וכתב הרא"ש שכל ההרחקות השנויות בבבא בתרא, היינו דוקא היכא דדבר הנסמך מזיק לשכנו בגוף ממונו. כגון הסומך בורו לשדה חבירו, שהוא מזקיקו להרחיק כשיבוא לסמוך בור… או שמאפיל עליו, או מחמת הריח, או פסקת לחיותאי. אבל אדם הבונה בתוך שלו להשביח נכסיו, ואינו מזיק לגוף ממון חברו, אלא שמפחיתו מדמיו, כי האי גונא לא הצריכו חכמים להרחיק. כההיא דפרק לא יחפור עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחץ של חבירו, ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי. ואף על פי שהדבר ידוע שהחנות של הראשון דמיו נפחתים, שיותר היה נמכר ביוקר כשלא היה במבוי אלא חנות אחת, אף על פי כן אינו יכול למחות בידו. ואף על גב דקאמר תנאי היא, ורבן שמעון בן גמליאל פליג, דאמר אף לשכנו כופהו, היינו משום שיורד לאומנותו ופוסק חיותו, אבל משום דדמי חנותו נפחתים, לא פליג. עכ"ל.
והעירו האחרונים (ראה דגול מרבבה סי' קעא ס"א) דדברי הרא"ש שם ובכלל ה סי' ז סתרי אהדדי אם יכול למחות במה שחבירו עושה בתוך שלו או לאו. וכתב החת"ס בהערות לשו"ע (ובשו"ת או"ח סי' כו וסי' כט) דאם ההפסד לחבירו הוא שמקומו אינו חשוב עתה כבתחילה אינו יכול למחות בו, אבל אם הערך הממוני של המקום נפחת מחמת כן, הרי מחאתו היא כדין ואסור לאדם לבנות בשלו ולהפחית ערך מקום שכניו.
וראה גם מש"כ הלבוש (הובא בפ"ת שם) וז"ל: ונראה לי דוקא בני המבוי או בני החצר שדרים יחד במבוי אחד או בחצר אחת ואינם דרים יחד בחדר אחד או בבית החורף אחד, אבל אותם הדרים בבית חורף אחד כנהוג בהרבה מקומות במדינות אלו מחמת שיש להם דוחק דירה, נראה לי ודאי שכל אחד יכול למחות חבירו אפילו להיות מלמד תינוקות של ישראל תורה באותו בית החורף שהוא דר שם עמו, שזה ודאי אין דעת רוב העולם סובלתו ועל דעת זה לא נשתתף עמו בדירה זו אם לא שהתנו מתחלה.
ונשאל רבינו זצוק"ל אודות ישיבה שחפצה להרחיב מקום אהלה ואושרה להם ההרחבה לפי תקנות המקום והרשות המקומית, אלא שנתבעה ע"י השכנים שהרחבה זו פוגעת בהם אם אכן ירחיבו את שטח הישיבה. והשיב להם רבינו זצוק"ל, דהלא אין מחאתם של השכנים חשיבא מחאה אלא כשהם טוענים שישיבה בסמוך להם תוזיל את ערך דירתם, אבל בכה"ג שהישיבה קיימת זה מכבר וברצונם רק להרחיב את הבנין ולהגדילו, הרי פשיטא שטענתם היא פטומי מילי בעלמא, דאין ערך דירתם יורד בגלל הגדלת שטח הישיבה, ואסור להם לפעול נגד הרחבת הישיבה וכפי תקנת יהושע בן גמלא.