חושן משפט סימן ל"א

הבא: סימן ל"ב חובת החיפוש להשיב חוב <<

חושן משפט סימן ל"א

תוקף צו מניעה על ידי בית דין

הנה במקרים רבים נוהגים בתי דין להוציא צו מניעה בטרם יבואו הצדדים לדון בגופם של דברים, ותמכו דבריהם – בדברי רבותינו הראשונים (רי"ף בתשובה המובא בנמוקי יוסף ב"ב סה עמ' א בדפי הרי"ף ובטור סי' עג) דאפשר לעכב ממון הלוה אף בתוך הזמן "אם רואה הדיין שום אמתלא וכו' שלא יוכל לגבות חובו כשיגיע הזמן" (וכן פסק בשו"ע סי' עג סעיף י), וברבינו ירוחם (משרים נתיב א ח"ח) כתב "שטר חוב שלא הגיע זמנו עדיין ורואים בית דין שהלווה מכלה ממונו או רוצה בית דין לעכב הממון וכו' ואלו הדברים תלויים בראות עיני הדיינים אם יש בדבר הפסד לתובע אם לא יעכבו ויוכל להפסיד חובו כשיבוא זמנו או אם יש פסידא לנתבע אם יתפסו ממונו עד שיגיע זמן השטר, כל זה יש לדקדק לדיין הדן אלו הענינים והכל לפי הענין להציל העשוק". וכן היה מורה מרן רבינו זצוק"ל –שהגם שיש תוקף לצו מניעה מוטל על בית הדין החובה לברר אם ראוי להוציא צו מניעה ואימתי בטל הוא הצו.

והנה פעמים מוציא בית הדין צו מניעה בלא שיתקיים "שמוע בין אחיכם" כמו שיש שנוהגים, וכנראה המקור לזה הוא כמ"ש הרמ"א (ריש סימן יד) בשם תרומת הדשן (סי' שה) דרשאי בי"ד לעכב מעות הנתבע (ע"ש). אמנם לכאורה מסתבר דבכהאי גוונא צריך להיות שהצו מניעה ניתן על ידי בית דין שהוא בית הדין של העיר, או בית הדין שהצדדים קיבלו על עצמם. אמנם מצאנו בזה שמרן ס"ל שמותר לבי"ד אף שאינו בי"ד המרוצה לצדדים או שאינו בי"ד של העיר להוציא צו מניעה אלא שתוקפו הוא עד שיסכים הנתבע לילך לבית דין, וכמו שנכתב בהוראת מרן זצוק"ל לאחד מגדולי הרבנים אודות גדרי צו מניעה. וז"ל:

לכבוד מע"כ הגאון הגדול….

אחדשכהד"ג

הנה הובא לקודש פנימה מכתב כהדר"ג שליט"א – אודות בי"ד שהוציא איסור נגד מוסד שלא ליתן משרה למלמד אחר במקום מלמד שברצונם לפטר עד שיתברר הדבר בבי"ד.

ותורף דברי כת"ר שליט"א, דמה תוקף יש למכתב של בית דין – אם אינו בית דין של העיר, וכל דיני עיקול יכול לעשות רק בי"ד של העיר, שהרי גם על החלטה זו יש לבע"ד זכות לומר שרוצה בי"ד אחר (הגם שכת"ר שליט"א הוסיף עוד דברים במכתבו – מסרו לי בשמו ששאלתו מתיחסת בעיקר לענין זה).

והנה בעצם הדבר להוציא עיקול או מניעה שבעינן בי"ד – הינו בכלל להציל עשוק מיד עושקו (כמבואר ברא"ש פ"ק דב"ק סי' ה), ומשום כך ישנם בתי דין שאף שאינם קבועים מכל מקום מוציאים צו מניעה בטרם דנו בעצם התביעה כדי להשיב אבידה ולהציל עשוק (וראה לשון הש"ך סי' ע"ג סקל"ד וז"ל "ולפי שדינים אלו תלויים במנהג המקומות ולפי ראות עיני הדיינים לא הארכתי בזה").

אולם ברור שאם הנתבע – מסכים לידון בבי"ד אחר או בזבל"א וחתמו שטר בוררים וקיבל על עצמו שבאם יהי' פסק הדין כנגדו – ישיב המלמד הראשון על מכונו, ודאי שאין מקום לצווי מניעה ועיקול. והבי"ד שדנים לפניו – יפסוק כדת של תורה.

בברכת כוח"ט לכהדר"ג ולכאש"ל

יוסף יקותיאל אפרתי

בשולי הדברים הוסיף מרן רבינו זצ"ל בחי"ק:

כנים הדברים האמורים לעיל

יוסף שלו' אלישיב

ואלו הדינים העולים,

א. במקרה שיש חשש שיפסיד התובע שלא כדין, בית דין יכול להוציא צו מניעה.

ב. תוקף צו מניעה שיצא על ידי בית דין שאינו קבוע וכדומה, הוא רק עד אשר יביאו תעצומותיהם כלפי בי"ד שיתרצו, או בוררים שיורום כדת.