הבא: סימן י"א עוד בענין ערכאות כשהצד שכנגד אינו מוכן לד"ת <<
חושן משפט סימן י'
היתר הליכה לערכאות ברשות בית דין
לשואל אחד
במענה לשאלתך אודות דעת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אם מותר לילך לערכאות כאשר ברור שהבע"ד לא יסכים לבוא לדין תורה, הנני להקדים בקצרה לחזור על הידוע בבירור מקחו של מרן רבינו זצוק"ל באיסור זה. בגמ' גיטין (פח ע"ב) "והתניא היה ר"ט אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות (רש"י אסיפות) של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים". וברש"י בשמות (משפטים כא א) הביא לשון המדרש "שהמביא דיני ישראל לפני עובדי כוכבים ומזלות מחלל את השם ומייקר את שם האלילים להחשיבם שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבנו פלילים". וראה לשון הרשב"א בתשובה (ח"ו סי' רנד) המובאת בדברי הב"י (חו"מ כו) שההולך בערכאות "ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שורש וענף והתורה מידו תבקש". וכבר כתב המחבר (סי' א) "וכל הבא לידון בפניהם ה"ז רשע וכאלו חרף וגדף והרים יד בתורת מרע"ה". וראה מש"כ רבינו בשאלה כגון דא למרן הסטייפלר זצוק"ל (והתשובה נדפסת בקובץ אגרות ורשימות הקה"י ח"ד) וכעין זה נדפס בקובץ תשובות (ח"ג סי' רי"ד), וביאר מרן זצוק"ל שם, בהסתמך על לשון המחבר (סי' כו סעי' ב) דאם "היתה יד עכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להציל ממונו בדיני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחלה אם לא רצה לבוא נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני גויים מידי בעל דינו". הרי דמלשונו משמע דגם לאחר שתבעו לדייני ישראל ולא הגיע בעל דינו, חייב ליטול רשות מבית הדין להציל עצמו בדיני גוים. וכמו שהביא הסמ"ע שם (סק"ב) בשם ר' שרירא גאון שאחרי שביה"ד מתרין בו התראה מפורסמת וכו' אח"כ מתירין לו לילך לערכאה של גויים. (יעויי"ש).
וציין מרן זצוק"ל לשו"ת דברי חיים (ח"ב חו"מ סי' מו) שכתב דמסקינן כר"ש גאון דצריך לנטילת רשות.
ובהמשך דבריו כתב רבינו דמסתבר דאפי' אם אין לפניו בי"ד ואין לו בי"ד במקום אחר שיכול לתבוע את חובו, גם במקרה זה אינו רשאי להדיין לפני ערכאותיהם ללא רשות מבי"ד. והביא מביאור הגר"א (ס"ק ה) דציין בדין יד עכו"ם תקיפה לשון המשנה בגיטין (פח ע"ב) "ובעובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך". הרי דלא פקע איסור הליכה לדייני עכו"ם, אלא אם כן קבל רשות מבי"ד שאז נחשב שכח דייני עכו"ם הינו מכח בי"ד של ישראל.
ועוד הוסיף וביאר מרן זצוק"ל דבמקרה שמניח דייני ישראל והולך לערכאות על זה איתא בתנחומא (שהביא רש"י עה"ת) שהמניח דייני ישראל והולך לדייני עכו"ם כפר בקב"ה ואחר כן כפר בתורה שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבנו פלילים והובאו דברי המדרש בביאור הגר"א (ס"ק א). אבל גם במקום שאין דייני ישראל והוא פונה לדייני גויים הגם שאינו נחשב כמניח דייני ישראל עדיין עובר על "לפניהם ולא לפני עכו"ם" ולכן היה מרן זצ"ל מורה דגם בכה"ג אין להתיר לילך לערכאות גם כאשר ברור שהבע"ד לא יסכים לבוא לדין תורה, אלא א"כ קבל רשות מבי"ד של ישראל.
וחשש רבינו זצוק"ל רבות לפריצת גדר זה של הליכה לערכאות בלא רשות מבי"ד, והתבטא פעם ש"הדבר פרוץ כל כך שאפילו יהודים המקפידים אף על תפילין דר"ת הולכים לדאבוננו לערכאות".
ובפעם אחת כשהיתה חנות מסוימת שפנתה לערכאות, ומשום כך קנס בי"ד אחד את בעלי החנות שלא יקנו אצלם, אמר רבינו זצוק"ל שצריך לשמוע לאיסורו של הבי"ד כי אולי דבר זה יעזור לתקן את הפרצה הגדולה הזו.
