הבא: סימן ב' הנהגות דיינים ועוסקים בעניני ציבור <<
חושן משפט סימן א'
אימתי יכול בית דין לכוף לדון לפניו
כהיום מצוי בהרבה ממקומות ישראל שישנם כמה בתי דין בעיר אחת, לקהילות שונות או אף לקהילה אחת, והתעוררה שאלה האם יכול כל בית דין לכוף לדון לפניו, או שיכול הנתבע לומר אדון בבוררים (זבל"א).
כתב הב"י (חו"מ סי' ג) דכל שלשה הדיוטות דנין את האדם בעל כרחו, כשאינו רוצה לבוא לבית דין. והא דתנן זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, דמשמע מדעתו אבל לא בעל כרחו, היינו כשאומר לא אדון בפניכם אלא בפני בית דין אחר, אבל אם אומר שאינו רוצה לבוא עמו לדין דנין אותו בעל כרחו. וסיים שם בשם ספר התרומות דכל שיש בעיר רק בית דין אחד יכולים לכופו בשוטים או בחרם ושמתא עד שיבוא לדון בפניהם, אבל אם יש אחרים שדנים באותה העיר יכפוהו לדון ולברור מי שירצה מהם.
אולם דבר זה הינו דווקא בדיינין שאינם קבועים וכמ"ש הרמ"א (עיי' סי' ג ס"א) דכל זה מיירי בדיינים שאינם קבועים בעיר, אבל בדיינים הקבועים בעיר אינו יכול לסרב לבוא ולאמר אדון בזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, אלא על כרחו צריך לבוא לדון בפני הדיינים הקבועים.
ובתוס' יו"ט (ריש פרק זה בורר) כתב הטעם דבבית דין דעלמא יכול לומר אדון בזבל"א, משום דבזה בורר לו אחד וכו' יצא הדין יותר לאמתו ולהכי אין לכוף את הנתבע לדון בפני שלשה הדיוטות. ואף על פי כן סיים וכתב דכשיש ב"ד קבוע בעיר, דלא מצי מדחי ליה הנתבע לתובע לדון בזבל"א, לפי שמפני כן קבעו בית דין.
וכבר הביאו בנושאי כלים אודות עיר שיש בה כמה בתי דינין שוים אם יכול הנתבע לומר אלך לפני בית דין פלוני, או בבית דין גדול וקטן וכדומה. ובתומים (סי' יד סס"ק ב) העלה דבשני בתי דינין שווים בעיר יכול הנתבע לומר אלך לפני בית דין פלוני, אולם אם אחד מהבתי דינין קטן מחבירו או רחוק מן העיר (ג' פרסאות) אין הנתבע יכול לומר אלך לפני הבי"ד הקטן או הרחוק, וכופין אותו לדון בפניהם.
וראה בערוך השלחן (סי' ג ס"ב) שכתב ע"ז ומה שאין מוחין עתה כשאחד אינו רוצה בדיינים הקבועים בהעיר, מפני שאין ביכולתינו להעמיד משפטי הדת על תלה, והבע"ד עתיד ליתן את הדין לפני יודע תעלומות אם אין הצדק אתו בזה.
ונשאל רבינו זצוק"ל בדבר המצוי בימינו שיש בכל עיר כמה קהילות ולכל קהילה יש בית דין משלה, האם נקראים בית דין קבוע או דבעינן הסכמה של כל בני העיר להקרא דיינים קבועים. וזו תשובתו:
לכבוד ידידי
הגאון המפו'… שליט"א
שלו' רב לכת"ר ולכאש"ל
אודות שאלתו בדבר "שנים שמתעצמים בדין פה בעיר נוא יארק, אחד אומר נלך לב"ד קבוע [ר"ל איזה קיבוץ של רבנים שיושבים על מדין מדי יום יום, אבל לא נתמנו להיות דיינים לא מטעם כל רבני העיר ולא מטעם בני העיר] ואיני מרוצה לדון בזבל"א, והשני אומר נדון בזבל"א ואיני מרוצה לדון בב"ד הנ"ל, הדין עם מי" ע"כ.
דבר פשוט הוא, שדברי הרמ"א דבדיינים קבועים אינו יכול לומר זה בורר היינו דוקא בדיינים שהיו מתמנים ע"י בני העיר.
ועיין עוד בשו"ת אגרות משה חו"מ (ח"ב סי' ג) שכתב דאפילו דיינים שהתמנו ע"י חלק מהרבנים בעיר מכיון ש"איכא עוד אגודות וחבורות של רבנים" כשרוצה אחד מהן בזבל"א שומעין לו. ע"כ.
בברכת התורה
יוסף שלו' אלישיב
וגדולה מזו מצאנו דבעיר שהיו דנין בה בזבל"א כתב בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי קמג) שלא ישנו מנהגם, ולכן בקהילת מיץ שהיו דנין עפ"י זבל"א, ועלה על דעת טובי העיר להושיב בי"ד קבוע עם הרב, מנעם מכך, וכתב שם "לכן נ"ל פשוט שאין לשנות מנהג בזה שהוא מנהג ותיקין". הרי דלדעתו בעיר שהמנהג בה לדון בזבל"א אין ראוי להקים בית דין קבוע.
