זרעים סימן כ"ט

גדר מטבע לחילול מע"ש

בדבר השאלה אם מותר לחלל מעשר שני על מטבע-מדליה של בנק ישראל.

כידוע בזמננו מתקנת הגאונים מחללים מעשר שני על פרוטה על סמך דינא דגמרא (ערכין כט) שהקדש שווה מנה שחיללו על שו"פ – מחולל. והגאונים הורו לכתחילה – לנהוג בדין דיעבד זה הואיל ואי אפשר לאכול מעשר שני, לכן מחללים אותו על פרוטה גם אם שוויו אלף דינרי זהב. אולם החילול נעשה דווקא על מטבע (של פרוטה) כמבואר במשנה (מע"ש פ"א) ובגמרא בב"מ (מז ע"ב) שאי אפשר לחלל על אסימון ובכלל זה כסף שאינו טבוע למטבע, אלא יש לחלל רק על מטבע היוצא באותו זמן ובאותו מקום. משום כך, הבא להכין מטבע לחילול מע"ש יקבע לעצמו את המטבע בעלת הערך הנקוב הגבוה ביותר. על מטבע זו יהא ניתן לחלל מעשר שני כפי כמות הפרוטות שבמטבע.

[אמנם עפי"ד שו"ת חתם סופר (יור"ד סי' קלד) היה מקום לחלל גם על שטרות כסף. והאחרונים האריכו לדון בדבריו – עיין עין יצחק (יו"ד סי' ל). שגם הביא שם מתשובה מאהבה (ח"ג) וראה שו"ת עונג יו"ט (סי' קב) ושו"ת מחנה חיים (ח"ב אהע"ז סי' כז) ובמ"ש באשל אברהם (קונטרס פירות גינוסר סי' י בשם הרוגוצובר), ומנחת שלמה (סי' עא, כג) ועוד. אולם כבר הכריע החזו"א וז"ל: "אלא שאין עושין מעשה במה שלא שמענו מרבותינו" – דמאי ג' יב, חו"מ סי' טז, וראה יור"ד סי' עב ח-י, וסי' עד ה].

כאמור, בחילול על מטבע ניתן לחלל כפי מספר הפעמים שיש שווה פרוטה במטבע. שווה פרוטה הינו מחיר 1/40 גרם כסף צרוף לכן במטבע שניתן לרכוש בה גרם כסף ניתן לחלל בה מע"ש ארבעים פעם.

כהיום (מנ"א, תשס"ה) בהיות שווי הפרוטה כ-4 אג' הרי על מטבע בעלת הערך הגבוה – עשרה שקלים ניתן לחלל כמאתים חמישים פעם. אולם היו שנים בהם היה מחיר הכסף – בשיאו, ומאידך גיסא המטבע בעלת הערך הגבוה ביותר היתה של לירה אחת ועל מטבע זו הי' ניתן לחלל פחות משלושים פעם. באותה תקופה (תש"ל ואילך) הנפיק בנק ישראל מטבע-מדליה לפדיון הבן. אמנם לפדיון הבן אין צורך במטבע כלשון הרמב"ם בפיהמ"ש – (בכורות פ"ח) "וכל הנפדין נפדין בכסף או בשווה כסף". אולם בנוסף לכך נקבע למטבע-מדליה זו ערך נקוב בסך "10 ל"י". [אם אינני טועה ישנם גם מדליות של פדיון הבן של החברה הישראלית למדליות, במדליות אלו אין ערך נקוב]. ולכן אם להלכה מטבע-מדליה זו הינה מטבע הכשרה לחילול מעשר שני הרי ניתן היה לחלל עליה כמה מאות פעמים לעומת ה"לירה" עלי' הי' ניתן לחלל רק כשלושים פעם.

והנה מרן הסטייפלר זיע"א סבר שזו מטבע והחל לחלל עליה – [באורחות רבינו ח"ד עמ' יד מובא חידוש גדול שהסטייפלר זיע"א הי' מחלל מע"ש על פרוטות במטבע זו בשווי הכסף שבו. כלומר: מכיון שלדעתו זו מטבע שניתן לחלל עליה, הרי אפשר לחלל במספר פעמים כפי שווי הכסף שבמדליה שהיה הרבה יותר מעשר ל"י – אמנם גם שם מצויין שהיו שערערו על כך ואכמ"ל]. ביני לביני, מסרו למרן הסטייפלר זיע"א כי מרן שליט"א סבור שאין להחשיב מטבע זו של פדיון הבן למטבע הראויה לחילול מעשר שני, מרן הסטייפלר זיע"א אף כתב על כך מכתב למרן הגרי"ש אלישיב והמכתב נתפרסם באורחות רבינו (חלק א). מלשון המכתב אנו למדים כי לסטייפלר זיע"א נמסר שטעמו של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א כנגד השימוש במטבע הוא, "שהבנק לא מקבל את המטבע של כסף של עשר ל"י" ועל זה כתב הסטייפלר את מכתבו – בו ציין שמסתבר לו כי מה שהפקידים בבנק אינם מקבלים מטבע זו בתור עשר ל"י הרי זה מחמת שאינם בקיאים בדבר.

מהמשך מכתבו של מרן הסטייפלר זיע"א עולה כי הוא גם הבין שמרן הגריש"א חושש כי מטבע זו נפסלה אחרי הוצאתה לשוק, ועל כן הוא ממשיך ודן בכך שלא מסתבר שהמלכות תפסול מטבע זו. יעוי"ש.

אולם כפי ששמעתי והבנתי ממרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, הרי לדעתו גם אם מטבע זו היא הליך חוקי לא די בכך להפכה למטבע שיהא ניתן לחלל עליה מעשר שני. ובביאור מחלוקתם מסתבר שנחלקו בגדרה של מטבע – דלדעת מרן הסטייפלר זיע"א כל דבר שהמלכות אינה פוסלת והוא הליך חוקי הרי הוא משמש בתורת מטבע ובכלל זה מדליה – מטבע זו של פדה"ב. שהרי יסוד המטבע הוא הוראת המלכות וכמו שכתב החתם סופר (יו"ד בסימן קלד ד"ה אבל) "גדר מטבע הוא שגזר המלך עליו שתצא, ומי שממאן מלימכר וליקח באותו המטבע יחייב ראשו למלכות, ודינא דמלכותא דין אמת ומשפט צדק הוא בזה ולא מלכותא דארעא לחוד גזר עליו אלא גם מלכותא דרקיעא". ובאורחות רבינו מוזכר שהסטייפלר זיע"א גם אמר שודאי "בערך של עשר ל"י זה ודאי יוצא". אולם לדעת מרן שליט"א מטבע, איננה נבדקת רק בהיותה מאושרת על ידי המלכות – אכן, זהו אחד מתנאי המטבע, אולם מהותה של מטבע בהיותה מונפקת לצורך משא ומתן וקניה בערכה הנקוב, ואז צריך שאכן הכל יטלוה וזה דין גזירת המלכות במטבע, אבל כל שהמדליה אינה מיועדת להיות מטבע והליך רגיל בקנית בני אדם, זהו חסרון במהות שאינה מטבע. ומה שסוחרים יהיו מוכנים לקבל מטבע-מדליה זו בערך של עשר ל"י אין בזה להפכה למטבע מפני שהם ודאי יסכימו גם לקבל בתמורה לסחורה "גוש כסף" במחיר נמוך, כמו כאן שהם מקבלים מדליה ששויה גבוה מערך הנקוב שלה.

באורחות רבינו (ח"ד עמ' טו) מובא שמרן הסטייפלר זיע"א הפסיק מלחלל על מטבע-מדליה זו בעקבות מה ששמע בשם מרן הגרי"ש אלישיב "אולם כעבור זמן מו"ר (שליט"א) זצוק"ל המשיך לחלל על העשר ל"י מכסף כדלהלן". – המחבר אינו מסביר מעיקרא מאי סבר, ולאחר מכן מפני מה חזר מרן הסטייפלר לחלל על המטבע.

לאחר כמה שנים לקראת אחד מימי היא"צ של מרן הסטייפלר זיע"א, פורסם המכתב ברבים הפירסום הי' בתוספת מכתב של בנק ישראל. יתכן ותוספת זו מסבירה מעיקרא מאי סבר – ואת מסקנת דבריו. מרן הסטייפלר זיע"א שמע שטעמו של מרן שליט"א בגלל – אי היות המדליה הליך חוקי של מטבע וזהו חסרון המדליה ומשום כך הפסיק לחלל על מטבע זו. אולם לאחר זמן שיגר חתנו של הסטייפלר זיע"א הגאון הגדול ר"ש ברמן זצ"ל מכתב לבנק ישראל לברר חוקיות המטבע-מדליה הנ"ל, ועל זה השיב בנק ישראל שמטבע פדיון הבן "הינו מטבע הליך חוקי ובאופן עקרוני יכול לשמש כאמצעי תשלום בערכו הנקוב", וכנראה מחמת כן הסטייפלר זיע"א חזר לחלל על המטבע מעשר שני. (יתכן וסבר שאף לדעת מרן הגרי"ש אלשיב מותר לעשות כן שכן כפי שנמסר לסטייפלר טעמו של מרן הגרי"ש היה אי חוקיות המטבע).

כאמור, לדעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א אין די בכך – ולמרות המכתב האמור, הוא סבור שמטבע כגון זה איננה מטבע היוצאת.

כמובן, שכיום עם הפסקת היות "הלירה" הליך חוקי המדליה הזו פסולה למעשר שני שהרי אינה יוצאת כמטבע (ומסתמא זה ודאי אינו מטבע מלכים הראשונים שיוצא משמם שניתן לחלל בו, דבעינן שבני המדינה יקבלו אותו בהוצאה לפחות ע"י הדחק, ועיין כפתור ופרח פרק מ מהדורת ביהמ"ד עמ' תיד וראה דרך אמונה פ"ד ה"י). בחודש מנ"א התשס"ה שלחתי את הדברים קמיה מורנו הגאון הגדול הגר"ח קנייבסקי שליט"א ואמר להרב אפשטיין – שהדברים נכונים.