הבא: סימן כ"ז חיוב הפרשת ונתינת מעשר עני בספק טבל <<
זרעים סימן כ"ו
חיוב נתינת מעשר עני
בשווקים הסיטונאיים
א. כידוע, לדעת מרן החזו"א הקונה פירות בשוק – גדרם ההלכתי הינו "ספק טבל" ולא דמאי, כמבואר בדבריו דמאי (סי' ט"ו סק"ד) "ובושים אנו לומר דהמעשרין מיעוטא לדידן", ובספק טבל אין חובת נתינה של מעשר ראשון ללוי [גם לאלו הנותנים כיום מעשר ראשון ללוי] שהרי המוציא מחבירו עליו הראיה, אמנם במושכל ראשון דין מעשר עני היה צריך להיות שונה שהרי שנינו במס' חולין, (דף קלד ע"א), דספק לקט חייב בנתינה משום שנאמר "צדק משלך ותן לו", ובחזו"א שביעית (סי' ז ס"ק טז) הכריע דבתפו"ז ושאר פירות הדר שיש ספק אם אזלינן בתר חנטה או בתר לקיטה, חייבים ליתן אותו לעניים. ואם יש טבל ודאי ותערובת של שתי שנים בזה יש מחלוקת דלדעת הרמב"ם א"צ ליתן ולדעת שאר הראשונים צריך לחלק את הפירות לעניים וכן דעת הגר"א. ולכן לכאורה צריכים לקיים מצוות נתינה בספק טבל דיש בזה דין צדק משלך ותן לו, שהרי יש בפירות חזקת חיוב של מע"ע, וספק אם הופרש מהם מעשר עני. אמנם בהוראות למעשה שכתב ר"ז שפירא זצ"ל בשם מרן החזו"א מבואר דרק בטבל ודאי צריך לקיים מצות נתינה, אבל בפירות הנקנים בשוק אף דלדעת החזו"א אין דינם כדמאי אלא כספק טבל וצריך להפריש מהן תרו"מ, מ"מ אין צריך ליתנם לעני. ושמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שאמר בביאור הך מילתא, דדין צדק משלך ותן לו הוא דוקא כשאדם בא לקיים את המצוה דמתנ"ע, ובזה אמרינן דאם יש ספק איזו מתנה חייב, מספק חייב ליתנה לעני, אבל אם כוונתו לתקן את הפירות, ועל כל מתנה ומתנה שבהם יש לו ספק, דיתכן דכבר תיקנו את הפירות, בזה לא יתכן לומר שיהי' חייב ליתן את המעשר עני לעני, דספק חיוב נתינת המ"ע לעני, הוא נכלל בכלל הספק של הספק טבל, וא"א לומר דמדין צדק משלך ותן לו יהיה חייב ליתן דוקא את המעשר עני. ולפיכך מותר לבעל הפירות ליהנות בהן ואינו חייב ליתנם להעני, דהמוציא מחבירו עליו הראיה, דכל ההפרשות חדא מילתא הם.
ב. אולם ברור שכאשר מדובר בתוצרת שהיא וודאי טבל חייבים לקיים מצוות נתינה של מעשר עני, ומי שאינו מקיים מצוות נתינת מעשר עני הרי הוא מבטל מצוות נתינה ונמצא גוזל מתנות עניים. וזאת למודעי כי התוצרת המגיעה ממשקים חילוניים לשווקים הסיטונאיים דינה כטבל וודאי ואין לחוש בסתמא שמא מאן דהוא הפריש ממנה תרו"מ, וכך קיבלנו ממרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ולהבחל"ח ממרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. ולכן יכולים המשגיחים המפרישים בשווקים הסיטונאיים לברך על הפרשת תרומות ומעשרות ואין בזה משום ספק ברכות להקל [אם לא שהתוצרת הגיעה משטחים בערבה שהינם בכלל ספק הגבולות]. ולכן פשוט וברור כי מתוצרת זו חייבים להפריש תרו"מ ולתת מע"ע לעניים.
ולכן מיום שהתחלנו בעבודת הקודש להפריש תרו"מ ולתקן טבל, נצטווינו ע"י רבותינו שליט"א להסדרת ענין מניעת גזל מתנות עניים בשווקים ובחנויות שבהשגחתינו. יתירה מזו, יתכן [לפחות לחלק מהפוסקים] כי הפרשה הנעשית בצורה השכיחה מבלי הסדרת ענין נתינת המעשר עני מותירה את התוצרת בטבלה.
דהנה ידוע שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן (ספר המצוות שרש שנים עשר) האם מצות הנתינה נכללת במצות ההפרשה, או דחשיבא מצוה בפנ"ע. וכתב במגילת אסתר, דלדעת הסוברים שהיא מצוה אחת, הרי המפריש "ואין דעתו ליתנם לכהן אין כאן שום מצוה", ומשמע מדבריו דהפירות נשארים בטבלן. ובאמת כן נקטו הקנאת סופרים והשואל ומשיב, שהפרשה ע"מ שלא לתת לא מהני, אמנם רוב האחרונים נקטו דההפרשה מהניא, דלמעשה חשיב שתי מצוות, וכן נקט החזו"א.
אך מרן הגרשז"א זצוק"ל העיר במנחת שלמה (סי' נג), ובמעדני ארץ (קונטרס לאפרושי מאיסורא) דאף אי נימא דהפרשה שלא ע"מ לתיתה מהניא, מ"מ בזמנינו שהפרשת תרו"מ נעשית בשווקים ע"י המשגיחים, המקבלים מינוי שליחות מאת בעלי הפירות והירקות, והמה לא ידעו כלל שהמשגיח קורא שם מעשר עני על כעשירית מן הפירות, וודאי אינו מסכים לזה, דהרי אם באמת היה בא העני ולוקח את מה שהפרישו, דבזה באנו לסוגיית תקפו כהן, ודאי שהבעלים לא היה מסכים לזה, דמעולם לא חשב שהוא נותן שליחות הקשורה בנתינת עשר אחוז מהפירות וא"כ יתכן דלא חלה הפרשתו כלל, וטענתו שם היא גם לגבי מע"ר, אמנם מעשר ראשון אף אם יקחנו הלוי בזרוע, כיון דאין ברור שהוא לוי, יתכן דקיי"ל תקפו כהן מוציאין מידו, אבל בנידון דידן ודאי המעשר שייך לעניים. ודו"ק.
אמנם ממרן הגריש"א שליט"א שמעתי דאינו סבור כן, ואף אם אין כוונתו לתת את המ"ע אינו נחשב לטבל הטבול למע"ע. דבאותו זמן שנתן הבעלים רשות למשגיח להפריש הרי שההפרשה חלה, ואם אח"כ אינו נותן הרי עבר על גזל מתנות עניים אך ההפרשה לא בטלה. וכן שמעתי ממורנו הגר"ח קניבסקי שליט"א בשם מרן הסטייפלער זצ"ל.
המבואר דלדעת הגרשז"א זצוק"ל יתכן שחשיבא פירות אלו כטבל הטבול למע"ע, ולדעת מרן שליט"א אינו חשיב כטבל. אבל הכל מודים שלכתחילה יש להסביר לבעלי התוצרת שבפעולת המשגיח הוא קורא שם מעשר עני על עשירית מן הפירות, ושיש ליתנו לעניים.
אלא שיש לדון באיזה דרך ניתן להינצל מגזל מתנות עניים, ופשוט הוא שאילו זכינו היה צריך לקיים מצוות נתינה במלואה ע"י מתן עשירית [שהוא תשעה אחוזים מהתוצרת, אחר קריאת שם למעשר ראשון] לעניים, עתה שלא זכינו ובמיוחד בשווקים הסיטונאיים אשר כמויות התוצרת בהם היא עצומה, ועדיין לא זכינו שכולם ישמרו מצוות התורה, וחפצים אנו להציל את החנוונים ואותנו מחשש גזל עניים, אין לנו אלא למצוא עצה על דעת רבותינו כדי שלא נכשל ח"ו בגזל, וכמו שכתב מרן החזו"א זצ"ל – הודפס בספר דרך אמונה (ח"ג מכתב יב) בזה"ל "ואין ספק שאם יצטרכו ליתן מע"ר ומ"ע יוכרחו למכור את פרדסיהם. כי בדרך המסחר יחשבו כמה אחוזים למאה המה מרויחים, וכאשר ימעט ריווחם טוב יהי' להם למכרם, או שלא יעמדו בנסיון והיצר יאלפם איך להקל, והרי השתדלנו בפרוזבול מפני שנמנעו, והקושי הוא מפני ששומר התורה יחיד, אבל כאשר ירבו השומרים יחדל הקושי ויוקבע השער כפי נכיון המעשרות וגם יכפה היצר וכו'". ולכן עלינו למצוא דרך בה נוכל לפחות להמנע מגזל עניים. ולכך משתדלים אנו להקנות לעניים את כל המעשר, והם חוזרים ומקנים במחיר נמוך את רוב פירות המעשר בחזרה לבעלי החנויות, ומפני שעת הדחק דהמיעוט הם השומרים, הורה מרן עט"ר הגריש"א שליט"א לעשות כן, להינצל מגזל מתנות עניים.
וכן הורה מרן הגרשז"א זצוק"ל (שו"ת מנחת שלמה ח"ג סי' קנח ס"ק יד) להתיר למכור המע"ע בשווי נמוך. וז"ל, ולכן אחשוב לדבר עם האיש ההוא לקבל ממנו יפוי כח למכור בחזרה את המע"ע עבור אחד מעשרים או אחד מעשרה משויו האמיתי" (הרי דהתיר הגרשז"א זצ"ל שתהא הנתינה בפועל קצת פחות מחצי אחוז של כלל התוצרת!) ואין בזה משום שאלה של כהן המסייע בבית הגרנות, משום שרבים ס"ל דבמתנות עניים אין ענין גדר של מסייע בבית הגרנות (עיין רמב"ם הל' תרומות פי"ב הל' יח), ועוד דעד כאן לא נאסר כהן המסייע אלא בכה"ג שמחמת פעילותו הרי הוא מונע, או עלול למנוע נתינה לכהנים אחרים, אבל בנ"ד אלמלא הסכמתם לא יתנו מע"ע בכלל ויגזלו ממון עניים – וכך זכיתי לשמוע ממרן עט"ר שליט"א.
ולמעשה כן נהגו בשנת תשי"ח בישיבת קול תורה, שהמע"ע של משק קיבוץ שעלבים היה בשווי של למעלה מעשר אלף לירות, ולאחר שזיכו את המע"ע לישיבת קול תורה, הישיבה החזירה כמעט את הכל והותירה לעצמה כמה מאות לירות, וטען מרן הגרשז"א זצ"ל שבכך נמנעים מגזל עניים. ושמעתי שואלים היאך מותר להם לגבאי צדקה לעשות סחורה ולמכור בזול ולהחזיר ממונם של עניים והרי בסופו של דבר המתנות ניתנות בערך מועט בהרבה ממעשר עני עפ"י חשבון המעשרות, אלא שהתשובה לכך היא הואיל ובמעשה זה הם דואגים לעניים שבכך יוכלו לקבל במהלך השנה מתנות עניים דבאופן אחר לא יסכימו החנוונים ליתן כלל מעשר לעניים פשיטא דניחא לעניים בכך. והסכים לזה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, דדבר זה נחשב תועלת לעניים דבלא זה לא יגיע לקופת הצדקה ולא כלום. ומותר לגבאי הצדקה לנהוג כן.
וכעת נבאר בקצרה היאך פעולה זו נעשית הלכה למעשה, שהרי צריך להקנות את המתנות לעניים או לגבאי הצדקה, ולאחר מכן גם לעשות קנין בפירות שקונה הסיטונאי בחזרה מהגבאים, שהרי מיד לאחר שהוקבע המעשר עני בצד דרום של הפירות, העניים או שלוחם – אחראי קופת הצדקה יקנו את הפירות, ורק אח"כ יכולים לחזור ולהקנות את הפירות. ולמעשה אי אפשר להגביה את כל הפירות, וכן אין לקנות בקנין חצר, דבקנין חצר צריך שכל הפירות יעמדו בחצר, ושתהא משתמרת לדעת הזוכה (יעוי' חו"מ סי' ר' ס"א בענין זה, ואף לדעת הרמ"א שם שבמכר סגי משתמרת לדעת המקנה, עי"ש בש"ך ס"ק א' ואכמ"ל), לכן נראה שהדרך הפשוטה היא שיקנו את זה בקנין אגב לעניים, ומטלטלין נקנים אגב קרקע אפילו כשמקנה קרקע כל שהוא, וגם לא בעינן צבורין, אלא שצריך המקנה לומר קנה מטלטלין אלו אגב קרקע כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רב סעיף ב). אלא שהסתפקנו למעשה היאך יקנו בעלי הפירות לקרקע שלהם ולצורך כך היה צריך שגם הבעלים וגם העניים או אחראי קופת הצדקה יהיו שם בכדי לבצע את הקנין, ולמעשה, במציאות זה דבר שהוא בלתי אפשרי שיהיו בזמן כל הפרשה – בעלי הפירות, המפריש, העניים/אחראי קופת הצדקה במקום אחד. ולכן הנהגנו – שממנים את המשגיח שליח של הבעלים להקנות המע"ע והוא מקנה קרקע שלו ואגבה מזכה את המטלטלין לעניים כמבואר בהגהות רע"א (חו"מ סי' רב) שהשליח של הבעלים (במקרה דנן הוא המשגיח), יכול להקנות קרקע שלו ואגב זה יזכה את המטלטלין של המשלח. ואף שבחת"ס (או"ח סי' קטז) חלק ע"ז, הורה מרן שליט"א להקל לנהוג כדעת רע"א. לפי"ז אין צריך שיהיו בזמן ההקנאה לא הבעלים ולא העני או אחראי קופת הצדקה. והמשגיח המפריש יכול להקנות קרקע כל שהיא שברשותו ואגב זה להקנות לעניים את הפירות, אלא שצריך שאדם אחר יתן פרוטה עבור השכירות, ותמורת פרוטה זו משכיר המשגיח קרקע כל שהיא ברשותו לעניים למשך שעה, ואגב זה יקנה את הפירות לעניים.
ואכן ב"כשרות למהדרין" הנהגנו שהמשגיח שצריך להקנות את המע"ע מקבל פרוטה ממשגיח אחר הנמצא שם ועבור זה מקנה את הקרקע ואגב זה מקנה לעניים את מתנותיהם. אכן פעמים שאין משגיח או אדם נוסף היכול ליתן פרוטה עבור שכירות הקרקע, ולכן במקומות אלו הנוהג הוא שהעניים/אגודות הצדקה נותנים שק של מטבעות למשגיח, ונותנים לו רשות לקחת עבור שכירות הקרקע בכל פעם שצריך להקנות מעשר עני. וצריך לכתוב זאת בשטר כמבואר במרכבת המשנה (הלכות גירושין פ"ו הל' ג) שע"י כתיבת השטר מועיל אפי' בדבר שלא בא לעולם. לאחר שהעניים או האחראי קנה את הפירות חוזר ומקנה, ואף שאינו נמצא סגי בכך שנותן רשות לבעלים לחזור ולזכות בפירות תמורת תשלום מסוים לעניים.
והנה משנים קדמוניות לא זכיתי להבין, מפני מה חלק מועדי הכשרות המהודרים אינם מקיימים דין נתינה במע"ע, ונתעצמה השאלה כאשר זכיתי עתה (טבת התשע"א) שהפנה תשומת לבי בנו של הגר"מ שטרנבוך שליט"א לתשובת אביו הגאון שליט"א בשו"ת תשובות ח"ג (סי' ש"מ) שכתב לנהוג בענין מעשר עני – בדומה למ"ש כאן, ולוואי וינהגו כן בכל מקום והשי"ת יצילנו מגזל מתנות עניים.
ג. והנה רבים שואלים מה דין קניה בחנויות ובשווקים בהם אין מקפידים על נתינת המעשר עני. ולכתחילה ודאי דאין לקנות פירות בחנויות שאין מקפידים בהם על נתינת המעשר עני, דבהנך מקומות הרי פירות מ"ע מונחים בין הפירות העומדים למכירה. וא"כ כל הרוכש מהם הרי הוא כקונה מגזלן, דמבואר בשו"ע (חו"מ סי' שנו) שאסור לקנות ממנו, דחשיב מסייע לגזלנות. וא"כ אם הדבר ידוע שיש בפירות אלו מ"ע ודאי, שנגזל מבעליו, לכאורה אסור לקנותו.
אמנם יש לעיין כשיש ספק אם הקונה לקח את הפירות שהיו מ"ע או לא, דיתכן דחשיב כתערובת איסור, ויתכן דאפשר בכה"ג להקל, אולם זה אינו מעלה ארוכה באותם המקומות שאין נותנים בהם מע"ע לעניים ובנוסח ההפרשה מחילים הם הפרשת מעשר ראשון ומעשר עני בכל פרי ופרי, כך שבכל פרי הנאכל יש בו חלק שהוא נגזל מעני, ונמצא האוכלם גוזל ודאי מעניים. אך יתכן דכיון דכל דין המ"ע הוא דין של ממונות, א"כ אין דין גזילה בכל מה שהוא אוכל, דתמיד יוכל לומר שישלם להעני את חלקו ממקום אחר, ושמעתי ממרן הגריש"א שליט"א שבמקומות שכך סדר ההפרשה, הקונה ישלם לעני שווי המע"ע שבפירותיו.
עוד יש להזהר דפעמים הרוכש פירות במקומות שלא קיימו בהם מצות נתינה, הוא עצמו הגוזל את העניים, דפעמים רבות לא הורמו הפירות ממקומם לאחר שקראו עליהם שם מעשר עני, לפני שמגביהם הקונה ושם אותם בסלו, וא"כ בהגבהתם הגוזל את העניים, והוי כהא דאי' בקידושין (דף ג ע"ב) שנתן לחבירו לפדות בטלה שאינו שלו, דהפודה הוא נחשב הגזלן, וא"כ הקונה הוא הגוזל. ולפיכך ודאי מן הראוי להקפיד לקנות פירות במקומות שמצות הנתינה במעשר עני מתקיימת כדין.
והי"ת יזכנו "שיתרבו השומרים ויחדל הקושי ויוקבע השער כפי נכיון המעשרות" (כלשון החזו"א שם) ונוכל לקיים נתינת מעשר עני כראוי, אמן.
