הבא: סימן כ"ד הוראת מרן רבינו שליט"א בדבר הפרשת תרומות ומעשרות ממוצרים שבהשגחה מהודרת <<
זרעים סימן כ"ג
הפרשה משלו על של חברו
הפרשת תרו"מ ע"י משגיח כשרות יכולה להתקיים כאשר המשגיח מתמנה לשליח ע"י הבעלים. והיות ובזמנינו רבים מבעלי המפעלים והחנויות אינם שומרים תו"מ (ר"ל), קיים קושי במינוי המשגיח לשליח מכמה סיבות כפי שהארכנו בכמה מקומות [עי' סי' כב, כה ועוד]. וגם אם מינוי השליחות נעשה כדין הרי כבר העיר מרן הגרשז"א זצוק"ל שהבעלים סבור שמינוי השליחות מתיחס רק לאחוז אחד מהתוצרת (ולא למע"ר ולמע"ש) ועוד שאלות כפי שבארנו בהרחבה. והנה כת"ר מציע להפריש מפירות של המשגיח שיוקנו לו כדת וכדין ואז נינצל מחסרונות אלו.
הנה ידוע כמה חרדו גדולי ישראל מיום שהתחדש הישוב בארה"ק להציל אחב"י לבל יכשלו מאיסור טבל. והיו מגדולי ישראל שלשם כך אף עשו פעולות שהיו עליהם עוררים. לדוגמא, הגאון רבי דוד בהר"ן זצ"ל רצה לתקן את הטבל על ידי הפרשה מכל הנשר הנופל בשדות (שהיו יותר מאחוז אחד), ואכן עד לפני כמה שנים היו רבנים ת"ח ברחבי הארץ שהמשיכו להפריש עפ"י הנוסח שלו עד שנתקבלה הוראתם של גדולי הפוסקים שליט"א להפסיק את ההפרשה בצורה זו (וכמדומני שכך הוא המצב כעת). וכמו שהאריך לבאר החסרונות בדרך זו מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בקונטרס "לאפרושי מאיסורא" הנדפס במעדני ארץ שביעית (ע"ש במה שכתב הגרא"ז מלצר זצ"ל).
גם כשהחלו לתקן הפרשה בשווקים היו כאלו שאחרי שהפרישו את התרומת מעשר היו מבטלים את התרומה באחד ומאה. אמנם כבר כתב מרן החזו"א (דמאי סימן טז ס"ק יד) שאין לקיים מנהג זה בישראל. וכעת כת"ר מציע שהמשגיח יפריש תרו"מ או חלה מפירות שלו על פירותיו של – בעל המפעל או החנות – כך שלא יזדקקו למינוי שליחות כלל. כלומר עפ"י הצעתך המשגיח הממונה על הפרשת חלה יטול מעיסת חיוב שלו כל שהוא (או כזית) על כל מוצרי המאפה שצריכים להפריש, ובתרו"מ יטול כשיעור תרומה גדולה ותרומת מעשר ויפריש ויתקן על של בעה"ב, ואת המע"ר והמע"ש או המע"ע יקבע בפירותיו של בעה"ב.
אקדים ואומר, כי הצעתך אכן היתה אחת מן ההצעות שכבר הוצעו בעבר ראה בשו"ת שארית ישראל (סי' סו ואילך) אולם לא ניתן לקיימה בהפרשת תרומות ומעשרות אלא בהפרשת חלה בלבד וכפי שיבואר להלן.
כאמור האפשרות לתקן תרומות ומעשרות וחלה של גידולים ומוצרים שאינם שלו הינה מחמת היותו שליח, כדאיתא בב"מ (דף כב ע"א), אתם גם אתם לרבות שלוחכם, מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, וכעין זה בקידושין (דף מא ע"ב) ועוד.
אולם בהמשך הסוגיא בקידושין (דף מב ע"א) איתא, א"ר גידל אמר רב מנין שזכין לאדם שלא בפניו שנא' ונשיא אחד נשיא אחד, כלומר דאין צורך במינוי שליח. ועל פי זה ניתן היה לומר שהתורם כריו של חבירו תרומתו תרומה מדין זכין. אולם בנדרים (דף לו ע"ב) איתא, איבעיא להו התורם משלו על של חבירו מי אמרינן כיון דזכות הוא לו, לא צריך דעת, או דילמא מצוה דילי' היא וניחא ליה למיעבדי', ובעיא דלא איפשיטא היא. אמנם להלכה פסקו הרמב"ם (פ"ד מהל' תרו"מ ה"ב) והמחבר (יו"ד סי' שלא סעיף ל) דהתורם משלו על של חבירו תרומתו תרומה, ועיין בכס"מ ובלח"מ שם במקור פסק הרמב"ם ואכ"מ. [ובטעם הדבר ביאר הש"ך בנקוה"כ (סי' שה) בהערה על דברי הט"ז (סקי"א) דאי קיום המצוה ע"י הבעלים גופא אין זה נחשב לחוב. והט"ז שם כתב דהטעם הוא דאף דבר שיש בו קצת חוב כל שיש בו יותר צד זכות חשיב זכות].
והנה הרשב"א בחידושיו לנדרים שם הק' וז"ל ק"ל והא שליחות לאו מדין דניחא ליה או לא ניחא ליה אלא גזירת הכתוב היא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, ותדע שהרי האומר לחברו צא ותרום לי והלך ומצאו תרום למאן דאמר חזקה אין שליח עושה שליחותו אמרינן בריש פ"ק דחולין (יב ע"א) שאינו תרום דדלמא איניש אחר שמע והלך ותרם ורחמנא אמר אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, ואע"ג דהתם ניחא ליה שתקנו את כריו. וי"ל דתורם משלו על חברו שאני, דלא בעי שלוחו לדעתו אלא בתורם משל בעל הכרי על בעל הכרי, אבל בתורם משלו על בעל הכרי כיון שאינו של בעל הכרי לא בעינן שליחותו ממש ואין הדבר תלוי אלא אי זכות לו וזכין לו לאדם שלא בפניו או לאו זכות לו דמצוה דנפשיה עדיף ליה כנ"ל, עכ"ל. וכבר שקלו ודנו האחרונים בביאור דבריו, עיין עונג יו"ט (יור"ד סי' קז),. וראה בתשובת זכרון יהונתן (אהע"ז סי' ב) שהאריך לבאר (אות כב ואילך) דברי הרשב"א וכתב שאעפ"י שאי אפשר לתקן טבלו של חברו שלא מדעתו – אעפ"כ במפריש משלו על של חברו מועיל, דיש הבדל בין זכות גמורה לבין זכות שאינה מוחלטת כמו "דהיכא שהתרומה הוא של בעל הכרי לא מהני זכיה כיון שאין זה זכות גמור מאחר דהוא אינו יודע דעתו של בעה"ב אם רצונו להפריש בעין יפה", משא"כ אם התורם משלו נותן התרומה מפירות שלו א"צ לדעתו של בעל הכרי ומועילה הפרשתו, ע"ש באורך. והנה במהלך זה לכאורה מבוארים דברי הרשב"א רק אם נאמר דזכיה אינה מטעם שליחות (ראה בזכרון יהונתן הנ"ל אות יח ואילך) ומשום כך כשמפריש משלו על של בעה"ב, א"צ לדין שליחות ודעת בעה"ב, ותרומתו תרומה משום דזכין לאדם. אך לשיטת התוס' בכ"מ בש"ס וכן בנדרים שם (ד"ה מי אמרינן), דזכיה מטעם שליחות, אכתי קשה, היאך יכול להפריש מטעם זכין הרי בשליח בעינן לדעתכם.
והנה בכתובות (דף יא ע"א) הקשו התוס' היאך מגיירין את הקטן מדין זכין, הרי זכי' מטעם שליחות ואין שליחות לקטן. וכתב הגרעק"א בישוב קושית התוס', דמה דקיי"ל דאין שליחות לקטן, לאו משום דקליש כוחו דקטן אלא משום דמעשה קטן אינו כלום והעשי' שע"י שליח לית ביה ממש, מיהו זה דווקא במקום דצריך דעתו כגון בתרומה (משום דיתכן ורוצה להפטר במועט) וקטן אינו יכול לעשות שליח, אבל במקום דאין צריך דעתו לעשיית השליח גם לקטן יש שליח. ולפי"ז מבוארים דברי הזכרון יהונתן גם אליבא דהתוס' דכל מה דבעי בשליחות לדעתכם ה"ז משום חסרון במעשה מינוי השליחות, דיתכן ולא ניחא ליה בהפרשת אחר, אבל בזכין – כשהוא מפריש מפירות שלו על של חבירו, הרי אנן סהדי שרוצה שחבירו יהא שלוחו כלשון רש"י בגיטין (דף ט ע"ב ד"ה יחזור) ומשום כך אין חסרון של לדעתכם. עוד אפ"ל בישוב קושי' זו, דגם למ"ד דזכיה מטעם שליחות אעפ"כ אינו כשליחות ממש דבשליחות הרי מעשה השליח כיד המשלח ובכה"ג בעינן לדעתכם ואין קטן יכול למנות שליח, אבל בזכין פעולת השליח מועילה לאותו שזכין עבורו אולם אין זה כידו ממש, ומשום כך לא בעינן לדעתכם ודו"ק. וע"ע בלקח טוב (סימן א) ובקהלות יעקב כתובות (סימן ב) ובמ"ש הזכרון יהונתן (בס"ק כ"ה) בביאור שיטת התוספות.
ולהלכה נקטינן דהתורם משלו על של חבירו תרומתו תרומה מדין זכין דבכהאי גוונא אנן סהדי שניחא ליה במאי דעביד חברי', ואעפ"י שבשו"ת צמח צדק (יו"ד סי' רכב) כתב דלשי' התוספות איבעית הגמ' בנדרים לא איפשטא ע"ש, הלכה רווחת דתרומתו תרומה וכפסק השו"ע (וראה מ"ש המהרש"א אלפנדרי בח"ג סי' יח ד"ה אמנם).
והנה בנידון הצעת כת"ר הרי אותם שמפרישים משלו על של חבירו בחלה ובתרו"מ חפצים לזכות אותם אחב"י שאינם מפרישים בכלל, ובכה"ג נראה דגם לדעת התוספות לא שייכא איבעי' הגמ', דעד כאן לא נסתפקה הגמרא בהפרשה משלו על של חברו, כשדעת חברו להפריש, ואפשר דניח"ל לקיים מצוה בעצמו ולא ניח"ל לזכות ע"י אדם אחר, אבל אם מפריש לאדם שאין בדעתו להפריש כלל לא שייך לומר שניח"ל לקיים המצוה בממוניה דהרי אינו מפריש כלל, ולכו"ע יכול להפריש משלו על של חברו לזכות אותם שאינם מפרישים כלל. [אמנם לאידך גיסא יש מקום לדון שההפרשה אינה זכות בשבילו כלל ועיקר שהרי אינו זקוק לה אם לא שנאמר שחשיב זכות מכיון שצריך הכשר ואכמ"ל].
והנה להלכה הורו רבותינו גדולי הפוסקים שליט"א דהפרשת חלה אפשר ליטול עיסה שלו ולהפריש ממנה על של חברו, ושפיר מועילה ההפרשה מדין זכין לאדם גם לשיטת התוס' [ולענין סדר הפרשת חלה בכה"ג עיין בתשובת ארץ צבי (סימן מז), שביאר אופן ההפרשה. ועי' בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' נט). וע"ע בקונ' פרי עץ חיים (טלז תשל"ט) במ"ש הגרי"א הענקין]. אולם בהפרשת תרומות ומעשרות גם אם יהיו ברשות המשגיח פירות בכמות השווה ליותר מאחוז אחד מפירותיו של בעה"ב, כדי שיקבע בהם את התרו"ג והתרו"מ, הרי את שאר המעשרות – המע"ר והמע"ש או העני יצטרך לקבוע מקומם בפירותיו של בעה"ב והרי א"א להפריש תרו"מ מפירותיו של חברו מיניה וביה, שלא מדעתו. יתכן והיה מקום לדון שתחשב קביעת המעשרות בפירות בעל הכרי זכין מאדם, אולם בזה מצאנו מחלוקת באחרונים. ועי' בקצוה"ח (סי' רמג סק"ז סק"ח) ובבאר יצחק (סי' א באורך), ובחזו"א (אה"ע סי' מט סק"ד) ועוד אחרונים.
ואף אם ננקוט דבכה"ג אמרינן זכין, אף שמפריש משאינו שלו, וכמו שמצאנו בהפרשת חלה שמועילה ההפרשה בשל חברו גם בהעדר מינוי שליחות בחשש הפסד וכמבואר (בת"ה סי' קפה וברמ"א ביו"ד סי' שכח ס"ג). כל זה בזמנים כתיקונם ששייך לומר דאנן סהדי שרוצה הבעה"ב בהפרשה. אבל לדאבונינו בנידון דידן שהבעלים אינו שומר תורה ומצוות וודאי שא"א לומר שניח"ל.
אמנם עדין יש לדון בכה"ג שמפריש משלו הת"ג ותרומת מעשר, ורק קובע את מקום המעשר בשל הבעלים, ונהגו היום שלא נותנים המעשר ראשון ללוי כמ"ש בחזו"א (שביעית ס"ה סקי"ב), א"כ אפשר דניח"ל בהפרשה. אולם אף זה אינו, דהקביעות מקום למעשר צריכה להיות בגמירות דעת שזה שייך ללוי, לא מבעי לפוסקים שהנתינה מכלל מצות הפרשה, דהקביעות מקום צריכה להיות ע"מ לתת ללוי, עיין בקנאת סופרים (סי' קח ) ובשו"מ (ח"א סי' תלג) ור"ע באפיקי ים (ח"ב סי' יב) ובשו"ת שארית ישראל (סי' נט). אך גם אם הנתינה אינה בכלל מצות ההפרשה כבר כתב מרן הגרש"ז אויערבך (שליט"א) זצוק"ל בקונטרס לאפרושי מאיסורא ובכרם ציון הלכות פסוקות (פרק לז לד) דפשוט, שבשעת ההפרשה חייב המפריש לדעת דזהו ממון הלוים (אלא שאינו נותן ללוי), וודאי שא"א לומר שהבעלים שאינו שומר תו"מ ניחא ליה לקבוע עשירית מיבולם כממון הלוי, וראה בחזו"א דמאי (סימן ט סקכ"א ובסימן סקי"ז), ובכרם ציון הל' פסוקות (פרק יז הע ב) להגרצ"פ פרנק. ועוד יש להעיר דגם אם אין נותנים ללוי מעש"ר (וכדעת החזו"א הנ"ל), הרי אם יתפוס הלוי מעשר ראשון אפשר דבזה"ז לא נפקיע מידו דהמוציא מחברו ע"ה (ויש להאריך בזה, ואכ"מ), ובמקום שהבעלים החשודים על הפרשת תרו"מ ודאי לא ניח"ל בקביעות המעשר בפירותיהם דאפשר ויפסידו פירותיהם. והנה אתה ביקשת לתקן באופן מיוחד את הפרשת תרומות ומעשרות בעניני מרור לפסח, ובזה עליך לדעת שודאי לא יועיל קביעת מעשר בלא שליחות, דמנהג ועדי הכשרות המהדרין ליתן המעשר ראשון ללוי (מדין לכם) וודאי שבהפרשת אחוז אחד מפירות המשגיח אין בזה תיקון. והרוצה לתקן הפרשת תרו"מ בדרך של מפריש משלו על של חבירו צריך לקבוע ולתת כל התרו"מ בפירותיו שלו.
