הבא: סימן י"ט עוד בענין הנ"ל <<
זרעים סימן י"ח
הפרשת תרו"מ במרכזי שיווק פירות וירקות
בדבר דנהגינן בדרך כלל ב"כשרות למהדרין" להפריש תרו"מ בבתי האריזה מתוצרת של כל משק ומשק בפני עצמו, ולכתחילה אין תורמין ומעשרים מתוצרת משק זה על של חבירו. אמנם כשנתערבו הפירות, ואין אפשרות לזהות מנין מגיע כל פרי, מפרישים מן התערובת, ואין חוששין שמא מפרישין מן הפטור על החיוב. ויל"ע האם אמנם מוטלת החובה להקפיד שלא להפריש מתוצרת משק אחד על תוצרת משק אחר.
הנה כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות מעשר הי"א), דהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה. ומקורו מהא דאיתא בדמאי, (פ"ה מ"ח), הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה אע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, ע"כ. וברדב"ז שם תמה מאי חידושא איכא בזה. וכתב דלא חיישינן שמא אחד מכר לו מפירות של השנה שעברה ואחד מהשנה הזאת, ואע"פ שהמוכר ודאי עבד איסורא בזה שמכר את הטבל, מ"מ לא חיישינן שמא אין כל הפירות מגידולי שנה אחת, דסתמא משנה אחת הן. ומבואר דמה דשרי לעשר מזה על זה, הוא משום דמסתמא הן משנה אחת, ולפ"ז במקום שהדבר ברור שיש תערובת של פטור וחיוב, או של דרגות חיוב שונות, או של פירות משנים אחרות, אין מעשרין מזה על זה.
אמנם במעדני ארץ (פ"ב הי"ג), נטה מרן הגרשז"א זצוק"ל לומר דאף בדברים שאינם נבללים, אפשר להפריש מזה על זה כשנתערבו, והוכיח כן מדברי המהרי"ט (ח"א סימן יח). ובסברת הדבר כתב שם במעדנ"א דבתערובת חולין וטבל, שאין ידוע איזה פרי טבל ואיזה חולין, חלה חובת הפרשה חדשה על כל התערובת, והיינו על כל פרי ופרי שבה. ובאמת לפי דבריו יתכן דזו כונת המשנה ללמדנו, שאם נתערבו לו פירות שלקחן מב' מקומות מפריש מזה על זה, דכל התערובת דינה כטבל, ודו"ק. ולדבריו אפשר להקל להפריש מתוך התערובת אפילו כשהדבר ידוע בבירור שמעורבים בתוכה גם פירות פטורים או מדרגות חיוב שונות.
להאמור, הרי אם התוצרת החקלאית מקורה ממשקי הערבה, ודאי רצוי לעשר מפירות כל משק בנפרד, דאין ראוי להפריש מפירות הערבה הדרומית דמסתבר טפי דדינה כחו"ל – על פירות הערבה הצפונית. אכן בגבול הצפון, מעיקר הדין אפשר להפריש ממקומות הצפוניים לכזיב על מקומות הדרומיים לה, וכמו שהכריע החזו"א, עפ"י שיטת הכפו"פ דבין כזיב לנהר בחזקת חיוב, ואפשר להפריש מפירות הארץ עד כזיב על פירות שמכזיב ולהלן. ואף ניתן להפריש מתוצרת שנגמרה מלאכתה (מירוח) ע"י נכרים על תוצרת שנגמרה מלאכתה בידי ישראל, עיין חזו"א שביעית (סימן א סס"ק כא).
ובאופן שהפירות מעורבים, ואין ידוע האם מקורם במשק אחד או מכמה משקים, כבר כתב החזו"א, שביעית (סימן ג ס"ק ל"ה אות ד), דבסתם פירות הולכין אחר הרוב, דעל הרוב הן מין אחד ומיעוט הוא שיזדמן תערובת חיוב ופטור, ואין צריך לעשר כל קלח מיניה וביה, עיי"ש. ובאמת אם נבוא לחוש שמא מפרישים מפירות חו"ל על פירות הארץ, אין די בהפרשה מפירות כל משק בפנ"ע, דיתכן שהגבול עובר באמצע שטח הגידול של המשק, ומקצת פירותיהם מן הארץ ומקצתם מחוצה לה. אכן מדינא ודאי אפשר להפריש מן התערובת לתקנה מיניה וביה, וראה מה שהאריך בזה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סימן קט).
ואם נתערבו פירות מתוצרת שני משקים חילוניים, ודאי אין חשש ואפשר להפריש מזה על זה, דהרי ודאי משניהם לא הופרשו תרו"מ. והנה יש ועד כשרות הנוהג לקבוע את המע"ש, מע"ע והמע"ר בכל פרי ופרי בפנ"ע. וכנראה רצו בזה לתקן את הפרשתם שלא תהי' בחשש מן הפטור על החיוב, דבאופן זה הינם מפרישים מכל פרי בפנ"ע. אמנם בתקנתם יש גם קילקול, דכל הרוכש מפירותיהם בשנות מעשר עני, (אם לא עשו הסדר נתינת מע"ע כמבואר לקמן סי' כו) נמצא גוזל את העניים, שהרי בכל פרי ופרי יש חלק של מעשר עני. ולפיכך נראה דעדיף שלא לעשות כן, אלא לכתחילה יפריש מפירות כל משק בנפרד, ובנתערבו יכול להפריש מן התערובת כדין.
