הבא: סימן י"ח הפרשת תרו"מ במרכזי שיווק פירות וירקות <<
זרעים סימן י"ז
הפרשת תרומות ומעשרות בחו"ל מפירות א"י
בכמה מאמרים שהופיעו בארה"ב כתב אחד הרבנים שאין להפריש תרו"מ מפירות שהובאו לשם מארץ ישראל, ובא לערער ולקעקע את פסק ההלכה של גדולי ישראל שהורו להפריש תרו"מ מפירות שנגמרה מלאכתן בארץ, ובנוסף למה שכתב לערער על עצם החיוב, הוסיף צירופי ספיקות שעיקרם, א. שמא הפירות המגיעים מהכא להתם הינם מעושרים. ב. שמא הם פטורים מתרו"מ הואיל וגדלו מחוץ לגבולות הארץ. ומכיון שהדברים נתפרסמו ברבים, אמרתי לא עת לחשות ונבאר פסק רבותינו זיע"א ולהבחל"ח.
א. בדין פירות ארץ ישראל שהוציאום לחו"ל בלא לעשרם, שנינו, (בריש פ"ב דחלה), פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבים בחלה, יצאו מכאן לשם, רבי אליעזר מחייב ורבי עקיבא פוטר, ע"כ, והלכה כרבי עקיבא. וכדין חלה – כן הוא דין מעשרות כמו שכתב הרמב"ם, (פ"א מהלכות תרומות הכ"ב) וז"ל, פירות ארץ ישראל שיצאו לחוצה לארץ פטורין מן החלה ומן התרומות ומן המעשרות, שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבין, ובחוצה לה פטורין.
אולם כתב שם המשנה למלך, דמחלוקת זו היא דוקא כאשר חלות החיוב היה בחוץ לארץ, כגון שגלגל העיסה או מירח הכרי בחוץ לארץ, דבזה הוא דפטר רבי עקיבא, משום דאזיל בתר קביעות למעשר, אבל אם גלגל העיסה ומירח הכרי בארץ ישראל, בזה פשיטא דגם אליבא דר"ע אף שיצאו לחוץ לארץ חייבים בחלה ובמעשר מן התורה, דהחיוב שנתחייבו בהיותם בארץ לא פקע מינייהו.
ובאמת כן מבואר נמי מדברי הראב"ד. שכתב שם בביאור פלוגתא דרבי אליעזר ורבי עקיבא, דרבי אליעזר אזיל בתר גמר פרי, ורבי עקיבא אזיל בתר קביעות למעשר. ומבואר דכל מה דפליג רבי עקיבא דפטורין הוא רק כשנתמרחו בחו"ל, אבל כשנתמרחו הפירות בארץ ישראל, הרי גם לר"ע חייבים בתרו"מ, אף אם יצאו אח"כ לחוץ לארץ. ובזה לא נחלקו הרמב"ם והראב"ד שם כלל, וכמו דנראה מדברי הכס"מ שם. אמנם, הראב"ד פליג על הרמב"ם וס"ל דאף פירות שנתמרחו בחו"ל חייבים בתרו"מ מדרבנן, דלא גריעי מפירות שנער ומצרים ועמון ומואב, ועוד שלא יאמרו ראינו פירות הארץ שנאכלים בטבלם. ולהרמב"ם, אם נתמרחו בחוץ לארץ פטורין לגמרי.
ואמנם הב"ח (יו"ד סוף סי' שלא) כתב לחדש בדעת הרמב"ם, שאף אם הוציא פירות אחר גמר מלאכה פטורין מתרו"מ. דילפינן מקרא שנאמר "אשר אני מביא אתכם שמה", שמה אתם חייבין בחוץ לארץ פטורין. אבל מ"מ רוב האחרונים נקטו לדינא כדעת המל"מ, דאם נגמרה מלאכתן בארץ חייבין, ולכן אין להקל לאכלן בלא הפרשת תרו"מ. ועוד דלדעת הראב"ד שם, עכ"פ חייבים אלו הפירות בתרו"מ מדרבנן, ואפילו נגמרה מלאכתן בחו"ל. וראה בזה בשו"ת אחיעזר (ח"ב סימן לט, וח"ד סימן מג) ובמה שהאריך בזה מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל במעדני ארץ (פ"א הכ"ב). וכבר כתב מרן החזו"א (דמאי סימן טו סק"ד) כנגד הרוצים להקל, וז"ל, ופירות המובאין בחו"ל מא"י לית דינא ודיינא דהן חייבין, ואי אפשר להקל משום ספק ספיקא וכו', ושמעתי מצדדין למפטר משום פירות שיצאו לחו"ל פטורין, וזה אינו כלום, שהרי אנו נוהגין היתר בפירות חו"ל שנכנסו לארץ אחר גמר מלאכה, והרי אנו מכריעים בזה שלא נאמר דין פירות חו"ל שנכנסו לארץ אלא בנתמרח בארץ וה"ה איפכא, והלא הדבר פשוט בפי תלתא חמורי עולם הראב"ד והכ"מ והמל"מ, עכ"ל.
למדנו אם כן, דלהלכה פירות שנגמרה מלאכתם והוקבעו למעשר בארץ ישראל, הרי הן חייבין בתרו"מ אף אם אח"כ הוציאום לחו"ל. וא"כ רוב פירות היצוא נגמרה מלאכתן בארץ, וחייבים בתרו"מ, והקונים אותם בחו"ל חייבים להפריש מהם תרו"מ. ומצוה גדולה לפרסם, כי רוב מוחלט של הפירות המיוצאים לחו"ל אינם מעושרים כלל, ואף באותם מקומות כמו בתי אריזה מסוימים שעושים פיקוח כדין על הפרשת תרו"מ הרי הפיקוח הוא דווקא על הפירות המיועדים לשיווק בארץ ולא על הפירות שמיועדים ליצוא.
ובגידולים שאין להם גורן, ואין להם גמר מלאכה שהוא תיקון בגוף הפרי, הרי לדעת המשנה למלך וסייעתו חמיר טפי, דחייבים הם בתרומות ומעשרות אפילו הוציאום לחוץ לארץ לפני גמר מלאכתם. עיין חזו"א מעשרות (סימן ג סקכ"ה), ואכמ"ל.
ב. אמנם בשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן עב) יצא לדון בדבר חדש – שפירות שמירוחם בארץ ישראל היה במטרה להוציאם לחו"ל, פטורים מתרו"מ ודימה זאת לדין לקוח. ובחזו"א שם פליג ע"ז, וכתב דפטור חו"ל שאמרו חכמים היינו משום דמעשה החיוב הנעשה בחו"ל אינו מחייב, לא מירוח ולא גלגול, אבל בלקוח הפטור הוא משום דבעינן ואכלת, ואין לנו אלא מה שנאמר בגמ' ופוסקים, עכ"ל החזו"א. ועיין בתורת הארץ (פ"ה מאות נב ולהלן) מה שהאריך בזה.
[והנה בנוסף לכך, יש להבהיר כי כפי המציאות היום יתכן ואין הקטיף והגמ"מ נעשים לצורך חו"ל בלבד, כי בהרבה המקרים ההחלטה לגבי איזה פירות יצאו לחו"ל, מתקבלת בשלב יותר מאוחר, ואם כן – אפשר דבכה"ג לא דיבר המהרש"ם].
ושמעתי מפי עמוד ההוראה, מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שכן נפסקה ההלכה על ידי גדולי ישראל, ולא יעלה על הדעת לדרוש איזו קולא בזה, ובפרט בארה"ב שבני המדינה דשם קיבלו ע"ע את הוראותיו של מרן בעל האגרות משה זצוק"ל, שפסק בספרו (יו"ד ח"ג סימן קכז) כדעת רוב האחרונים שפסקו כהמל"מ, שאם יצאו הפירות לחו"ל אחר שנתמרחו בארץ, וכן כל פרי אחר שנתחייב בתרו"מ, חייבים בתרו"מ ואיכא איסור טבל. (עיין שם שחילק בין פטור חו"ל לפטור לקוח).
ג. כבר הובא לעיל דברי מרן החזו"א שאי אפשר להקל בפירות אלו מחמת הספק דלמא עשרינהו וכמ"ש (דמאי סי' ח סק"ח), דספק זה אינו ספק, דכבר גזרו חכמים שלא לצרפו לספק ספיקא, שהרי גזרו חכמים על הדמאי. וראה עוד מש"כ בשו"ת למרן הגר"א קוטלר (סימן מ אות ב). ואף את הספק בגבולות ארץ ישראל, אין לצרף לספק כלל דכבר כתב החזו"א (שביעית סימן ג) שאין נחשב לספק, וכן הכריעו גדולי הפוסקים שליט"א, וממילא אין להקל בזה כלל. ובאמת בנידון דידן פשוט דאין להקל כלל, דרוב התוצרת החקלאית הנשלחת לחו"ל לא הופרש ממנה תרו"מ כלל, ורוב הפירות גדלים אצל יהודים בתוך גבולות כיבוש עולי בבל, וודאי כל דפריש מרובא פריש, והרי הפירות בחזקת טבל האסור באכילה עד שיפרישו מהם תרומות ומעשרות כדין.
