הבא: סימן קע"ג בענין נטילת ד' מינים במתנה ע"מ להחזיר <<
או"ח ג' סימן קע"ב
בענין ד' מינים שגדלו בחצר משותפת
בנידון שאלתו אם אפשר לצאת י"ח בערבה שגדלה בחצר בית משותף, ולכאו' שאלה זו נוגעת לכל הד' מינים, אולם נראה בס"ד שיתכן ועץ ערבה שונה משאר המינים.
הנה אם נטע את העץ שלא ברשות כל השותפים, הרי לכאו' כל הגידולים שייכים לכלל בעלי הקרקע השותפים בבנין, וכדמוכח בדינא דשטף נהר זיתיו ושתלן בשדה חברו המבואר בשו"ע (חו"מ סי' קסח סעי' א), ואינו נחשב כשותף בשדה שיש לו חלק בה שאז דינו כיורד ברשות, וכמו שביאר מרן רבינו זצוק"ל בקובץ תשובות (ח"א סי' סה) דרק אם נוטע לטובת כל השותפים חשיב יורד ברשות, אבל אם כוונתו "לצורך עצמו ולטובתו בדינו" הרי הוה כיורד שלא ברשות והאילן שייך לכל השותפין, (מחוץ למה שמגיע לו חלקו כיורד שלא ברשות). ולכן נראה ברור שיכול הנוטע לקחת רק חלקו לפי חשבון, ואם לקח יותר מבלי הסכמת שאר השותפים יש בזה גם חסרון "לכם".
אמנם יש שדנו בכה"ג שהעץ עומד בחלק החצר שנגיש רק לשכן מסוים, דאליבא דרש"י (ב"מ קיח עב) שכתב לענין מה דאיתא בגמ' שתי גינות זו ע"ג זו והירק בינתיים, דרק במה שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול הוה שלו, ופי' שם רש"י דבמה שלא יכול לפשוט ידו וליטול אינו שלו, משום ד"אפקורי מפקר להו לגביה, שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חברו וללקט", דה"ה הכא בכה"ג ששאר השותפים בושים ליכנס לחלק שנגיש רק לא' מהן יש לדון שמפקירים חלקם לגביו.
ועוד יש מקום לדון שאם הנוטע מטפל בעץ ומשקהו וכדו', ושאר השכנים לא מיחו בידו, אולי שתיקתם הוה כהסכמה. ומאידך גיסא י"ל דהיות ובעינן "לכם" לא די במה שמוחלים לו, אם לא הקנו לו חלקם.
וכשזכינו לשאול קמיה מרן רבינו זצוק"ל היתה דעתו דדייר בבית משותף יכול ליקח לעצמו מערבה הנטועה בחצר המשותפת ולצאת בה י"ח הד' מינים, ובתנאי שנוטל כפי חלקו בנכס. ולדוגמא, אם ישנם עשרים דיירים שגודל דירתם שוה רשאי ליטול חמשה אחוזים מהערבות.
ושוב נשאל רבינו (סיון תשנט) האם השכן שמגדל ומטפל בעץ רשאי ליטול ערבות יתר על חלקו בשותפות חלף עבודתו בטירחתו בגידול העץ, והשיב רבינו דאכן יכול לקחת יותר חלף עבודתו. ומדבריו אנו למדים דרבינו לא ס"ל שיכול ליטול כל הערבות מהעץ דלא אמרינן דמכיון שהוא טורח כל השכנים מוחלים לו ומקנים לו את כל הערבות, אלא מגיע לו רק כשכר עבודתו.
ועוד הוסיף רבינו שלא ישער את עבודתו בצימצום אלא יפחית מערכה, כדי שלא יבוא לטעות באומד שמחמתה יטול יותר מכדי המגיע לו ויהיה בזה גם חסרון ב"לכם".
ולכאורה יש לדון דאם עבודתו בעי שומא, הרי הבא לחלוק שלא מדעת חברו צריך לחלוק בפני ג' כמבואר בחו"מ (סי' קעו סעי' יח). ואה"נ כשחולקים הערבות והוא נוטל שיעור הערבות כפי חלקו ברכוש המשותף אפשר דלא בעי שומא, הואיל ואין הפרש במחיר בין ערבה לערבה והוה כדין חלוקת מטבעות שהן שווין שאין צריך לחלוק בפני ג' [ואמנם חכם א' מחכמי ביהמ"ד ה"ה הרה"ג ר"ש ורנר שליט"א העיר דגם בערבות יש חילוק בין ערבות עם לבלוב לכאלו שבלי לבלוב, אלא דיתכן ואין ברור שיש בזה חילוק במחיר, וכפי שידוע שהיו גדולי עולם שנטלו לכתחילה ערבות ללא לבלוב כמ"ש בארחות רבינו (ח"ב עמוד רנג)], אבל כשנוטל שכר העבודה, לכאו' צריך הסכמה לזה. ומכאן משמע שרבינו ס"ל דאם יעריך שכר עבודתו בשיעור הנמוך ביותר אינו צריך לעשותו בפני ג'.
ולאור הנ"ל יש לעיין בדבר שלא זכיתי לשמוע ממרן רבינו זצוק"ל, שחלוק יהא דין ערבה משאר המינים אתרוג, לולב והדסים, שאין שווה מחיר כל אתרוג באותו עץ, וכן לולב וכן בהדסים, וא"כ בעי שומא גם כשלוקח חלקו מהפירות ולא נוטל שכרו. ולכן יתכן שבשאר המינים א"א ליטול מעץ שגדל בחצר המשותפת ללא שיחלקו בשומא נכונה עפ"י דין – אמנם דבר זה לא זכיתי לשמוע ממרן רבינו.
