הבא: סימן קס"ד בדיני ד' מינים בשביעית <<
או"ח ג' סימן קס"ג
האם מותר לכתחילה לצאת לטיול כשאינו יודע אם תהי' לו סוכה כשרה לאכול בה
בגמ' (סוכה דף כו ע"א) איתא הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום, וכו', ובביאור האי דינא כתב המ"ב (סי' תרמ ס"ק לט) "דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא וידוע כשאדם דר בביתו בשאר ימות השנה אינו נמנע מלנסוע לאיזה ענין ומניח את ביתו, וכן הוא הדין בסוכה".
ומבואר בגמ' (שם) דהולכי דרכים ביום חייבים בלילה ואילו הולכי דרכים בלילה חייבים ביום, וכתב הרמ"א דאם אינם מוצאים סוכה יוכלו לילך לדרכם אף שלא תהי' להם סוכה לא בלילה ולא ביום, ובגדר הלכה זו של חיוב בזמן שאינם הולכים נחלקו הנו"כ אם הכוונה שחייב לחפש סוכה במקום שמגיע או שמא אף חייב לעשות סוכה בפועל, ועיין בזה בביה"ל (ד"ה הולכי).
והנה בספר עמק ברכה (עמ' צא עניני סוכה אות כא) כתב דמחמת האי מחלוקת נראה לו דיש לאדם למנוע עצמו לילך בדרכים בחג הסוכות במקרה שהולך ביום וישן בלילה, אם אינו סמוך ובטוח שתהיה לו סוכה, מכיון שאפילו אם יחמיר על עצמו לבנות שם סוכה במקום חנייתו "נכנס בחשש איסור מלאכה בחול המועד" דהרי לא הוכרעה ההלכה אם הוא חייב לבנות סוכה, הרי שמצד א' יכנס בחשש דאורייתא של מצות סוכה (אם לא יבנה סוכה), ומאידך אם יבנה סוכה יכנס בחשש מלאכה בחול המועד.
והנה לדבריו – פשוט הוא שאם הוא יוצא לטייל בסוכות ויחזור בטרם לינה או שבמקום הלינה יש לו סוכה שיכול לצאת לטיול.
אולם בתשובות אגרות משה (ח"ג סי' צג) ס"ל דאין לצאת לטיול אם אינו בטוח שיש לו סוכה ושני טעמים לדבר, האחד דהולכי דרכים היינו דוקא כשהולכים לצורך, כמו סחורה וכמו שכתב רש"י (ד"ה הולכי דרכים) "אבל לטיול ולתענוג בעלמא שאין לזה שום צורך אינו כלום" ודימה זה לאדם שישן "הרבה פעמים" בחצר מפני שנהנה מזה, האם יפטר מסוכה (ע"ש). ועוד הוסיף לדמות סוכה לדין ציצית דנענשין על עשה בעידן ריתחא כשמבקש טצדקי למיפטר מהמצוה אף באופן שהיתה לו הנאה בלבישת בגדים הפטורים מן הציצית.
וידוע דמרן רבינו הגרי"ש זצוק"ל ס"ל לחלק בין ענין ציצית לנידון דידן, ולענד"נ דחילוקו פשוט, שהרי בציצית יכול ללבוש בגד שחייב, ויכול ללבוש בגד שאינו חייב, ובהעדיפו בגד שאינו חייב נראה שמפקיע עצמו מחיוב מצוה, אולם בנידון דידן – הרי גדר ישיבת סוכה היא, תשבו כעין תדורו, וגם כשיושב בביתו יוצא ממנו לכל מיני צרכים, וראיתי שמרן רבינו זצוק"ל (בהערות למסכת סוכה) עמד על ענין החילוק שבין ציצית לסוכה.
והנה ידוע מה שכתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער יא, שער האיתון פרק יב) בענין מצות ישיבת סוכה "מחויב האדם ליזהר שלא יצא כל שבעת ימים מהסוכה לביתו כלל וכלל אם לא לדבר הכרחי מאד, ולהמשיל הדבר הזה, אם צריך לשתיה ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית, לומר להביא לו המשקה לסוכה, אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדיבורים של צרכי השתיה וכו', כי אם ישהה מעט יותר מכדי צרכו עובר על מצות עשה של בסוכות תשבו, כפי שמבואר בלשון אבודרהם".
ובאחת הפעמים שנתוועדו יחדיו מרן רבינו זצוק"ל עם מרן הגרשז"א זצוק"ל בחג הסוכות, עסקו בענין דברי היסושה"ע, ותמה מרן הגרש"ז דהרי גדר מצות ישיבת סוכה הוא תשבו כעין תדורו, וגם בעת ישיבת אדם בביתו יוצא הוא לפעמים לכל מיני צרכים, ומאין לקח היסושה"ע חידוש זה, ואמר הגרש"ז במתק לשונו דגם בביתו של כל השנה הרי אם יאמרו למשל לאדם שעל כל רגע שיושב בביתו יקבל שכר גדול פשוט שלא היה יוצא משם אפי' לרגע כמימריה, וא"כ הוא הדין לענין ישיבת סוכה דבכל רגע ורגע שיושב בסוכה הרי מקבל שכר על עשיית המצוה, ולכן לדעת היסוד ושורש העבודה הרי מחמת דין כעין תדורו אסור לו לצאת דגם בביתו בכה"ג היה נשאר בבית, ואינו יוצא. אולם רבינו טען שגדר התשבו כעין תדורו ענינו להחשיב הסוכה כבית בלא המעלה המיוחדת של הסוכה וקיום מצותה, ואם בכגון דא בלא המעלה של הסוכה היה יוצא מביתו הרי חשיב שפיר כעין תדורו.
ומענין לענין באותו ענין דיברו מרנן זצוק"ל אודות היוצאים לטיול בחג הסוכות אי אריך למיעבד הכי, ואכן ברור דאליבא דהיסושה"ע, לא טוב הם עושים, אולם לולא דבריו אמר רבינו דאי אפשר לאסור הדבר, ואילו הגרשז"א הוסיף להביא דברי המג"א (ס"ק יד) דמי ששותה משקה המשלשל בסוכות, חייב בסוכה אעפ"י שמצטער הרבה "דהיה לו לעשותו קודם החג או אחריו, ובדיעבד פטור מסוכה, דהא סכנה הוא לו לישב בסוכה". ושני דברים למדנו מדברי המג"א, האחד דאסור לעשות פעולה שתמנע ממנו לישב בסוכה אם אפשר לעשותה שלא בחג הסוכות, ועוד שהמג"א התיר בדיעבד רק משום סכנה, אולם בלא זה היה חייב בסוכה, וכמדומני דמשום דברי המג"א אמר הגרש"ז דחייב להפסיק הטיול ולישב בסוכה.
ומרן רבינו השיב כנגדו דאכן האחרונים נתקשו בדברי המג"א, ועוד דהעירו דמש"כ המג"א לפוטרו משום הסכנה לאו דוקא הוא, והזכיר רבינו את דברי האגר"מ (או"ח ח"ג סי' צג) הנז' לעיל שמחמיר בטיול שאינו לצורך, אולם הוסיף ואמר שאינו מבין דבריו דא"כ בטלת דין תשבו כעין תדורו (וכמ"ש לעיל).
והנה יש בענין זה מרבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בכתובים (קובץ תשו' ח"ב סי' לז), דנשאל רבינו "האם מותר להכניס א"ע להיתר עוברי דרכים ויהי' פטור מסוכה", ורבינו הביא דברי הירושלמי (קדושין פ"א ה"ז) במה אתה מכבדו מהונך – עושה סוכה לולב שופר תפילין ציצית אם יש לך את חייב בכל אלו ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן, ולאחר מכן כתב שאכן מוטל על האדם להכניס א"ע לידי חיוב מצוה, אולם לא כתב כן מדינא וכהאגר"מ, אלא רק דימה זאת לדברי התוספות בפסחים (קיג ע"ב ד"ה ואין) שלומדים שעל אדם לחזר ולהביא עצמו לידי חובת תפילין כמו מרע"ה שהי' תאב להיכנס לאר"י כדי לקיים מצוות שבה – הרי דלא ס"ל שיש צד איסור בהעדר, אלא רק צד מעלה בקיום, [ויותר, דהרי משה ביקש על עצם קיום המצוות וכאן בנידו"ד שלא בעת הטיול יקיים שפיר המצוה ודו"ק], ואכן לדעת מרן אם יש סיבה שביקש לצאת לטיול דווקא בחול המועד – אינו צריך להחמיר וכמש"נ.
