הבא: סימן קמ"א בענין שחיטת עופות בתשעת הימים <<
או"ח ג' סימן ק"מ
בענין לבישת בגדים מכובסים בתשעת הימים
מה שבקשת לידע דעת מרן רבינו (שליט"א) זצוק"ל אם האיסור ללבוש בגדים מכובסים בתשעת הימים כולל גם את הבגדים הסמוכים לגוף העשויים לספוג הזיעה כגרביים וכדו'.
הנה כתב השו"ע (סי' תקנא סעי' ג) דנהגו לאסור ללבוש בגדים המכובסים בשבוע שחל בו תשעה באב, והוסיף הרמ"א "ואנו נוהגים להחמיר בכ"ז מתחילת ר"ח עד אחר התענית", והנה בפשטות נראה כוונתם גם לענין הבגדים הסמוכים לגוף דהרי הרמ"א דן אודות היתר לאשה הלובשת לבנים, וזהו בבגד הסמוך לגופה, אמנם לענין אבל מצאנו דדנו האחרונים אם מותר להקל בבגדים אלו, וראה בערוך השולחן (יו"ד סי' שפט סעי' ו) דכתב להקל לאבל תוך שלושים ללבוש כתונת מכובסת וכתב "וכמדומני שעתה אין נזהרין בזה ליתן לאחר ללבוש הכתונת מפני שהרבה אנשים קצים בזה ללבוש כתונת שלבשו אחר, ועוד דבכתונת יש להקל אפי' לריב"א [דאוסר כיבוס בתוך ל'], דאין זה משום תענוג אלא שא"א לילך בכתונת הישנה מפני הזיעה". ובעצם הדבר להתיר במקום שאין לבישת בגדים המכובסים משום תענוג, כבר הביא בפתחי תשובה (שם סק"ב) בשם שו"ת לחמי תודה (סי' ל) [על מש"כ הרמ"א דמותר ללבוש בגדים מכובסים לאחר שבעה רק אחר שילבשם אחר] "דהא דלא התירו אלא לאחר ז', היינו דוקא במחליף לתענוג אבל אם מחליף לצורך כגון שחלוק מלוכלך, או משום ערבוביא, שרי אפי' בחול תוך שבעה על ידי כך, כמו ברחיצה דלא אסור אלא של תענוג".
וא"כ לדבריהם הא דאסרו השו"ע והרמ"א ללבוש בגדים המכובסים בתשעת הימים זהו דוקא בלבישה שהיא לתענוג.
אמנם המעיין שם בשו"ת לחמי תודה יראה דהביא דברי המהר"י קסטרו וכל דבריו נסובים ליישב שיטתו דהתיר רק לאחר שלבשם כבר אדם אחר, ולא נתבררה כונתו של הפתחי תשובה אם ביקש להתיר לבישה שאינה של תענוג בכל גווני או שכונתו במש"כ "על ידי כך" היינו אחר שלבשם אחר [והחי' שאפי' תוך שבעה].
ויצוין כי בספר גשר החיים (פרק כא סי' י אות א) כתב להקל באבל תוך שבעה להחליף הכתונת כשיש בה זיעה (וכבר העירו דהגשר החיים, תמך יתדותיו בדברי הערוך השולחן דקאי שם אאחר ז).
והנה בסוגית הגמ' (מו"ק טו) למדנו דלאבל תוך שבעה יש שני טעמים לאיסור כיבוס, האחד איסור מלאכה, וכמו שלומדת הגמרא, מה חג אסור במלאכה אף אבל אסור במלאכה, והטעם השני נלמד מהאשה התקועית דשם נאמר "לבשי נא בגדי אבל" (ש"ב פ"ד פסוק ב), והיינו דיש בגדים המיוחדים לאבל.
ולענין בגדים הסמוכים לגוף יש לדון דאינם כלל בגזירה דלבישת בגדים המכובסים.
ובשו"ת שלמת חיים (מהדו' קרן רא"ם סי' שיא) שאל "למי שמזיע ברגליו ודרכו להחליף בכל איזה ימים האנפילאות, אם שפיר דמי לעשות כן גם בתשעת הימים או דצריך לדחוק עצמו כל מה שיכול, אמנם יש בזה משום כבוד הבריות" והשיבו דהכל "נידון לפי הענין", והיינו דאין זה לבישה לתענוג.
בשו"ת לחמי תודה (שם) הביא מספר ערך לחבר (למהר"י קסטרו סי' שפט) וז"ל "בדין חלוק המלוכלך נ"ל להתיר אפי' בחול תוך ז ע"כ, עי' תוס' מו"ק (כב ע"ב) ועי' במרדכי", ואחרי שהאריך לתמוה שכל הפוסקים הביאו הענין רק לענין אבילות שלושים, כתב המהר"י בסאן דלכאו' יש מחלוקת בין רש"י לתוס' אם מותר ללבוש בגדים שנתכבסו קודם האבילות, דדעת התוס' דאם כבר לבשם קודם אין זה נחשב בגד מכובס. ובזה אין לחלק בין תוך שלושים לבין תוך שבעה ובנידון דידן, הרי בשו"ת רב פעלים (ח"ד סי' כט שאלה ה) כתב דאף כתונת שמזיעים בה הרבה גם היא אסור להחליפה – אמנם שם לא כתב אודות בגדים הסמוכים לגוף ובכף החיים (תקנא ס"ק צא) תמך יתדותיו בדברי הבן איש חי דאיסור ללבוש הוא אף בגרבים .
אולם דעת מרן רבינו זצוק"ל שבבגדי זיעה הסמוכים לגופו יש מקום להקל (אם לא הכין מקודם) להחליף אותם בתשעת הימים.
