או"ח ג סימן ק"כ

הבא: סימן קכ"א העברת דירה, נגינה ורחצה בים בימי ספירת העומר <<

או"ח ג' סימן ק"כ

תספורת לבעל תשובה בימי הספירה

בחודש אייר תשנ"ה (כשזכינו אז לשמוע מפי מרן רבינו זצוק"ל הרבה הוראות בעניני ספירת העומר), בא לרבינו מרן זצוק"ל שליח ממרן הגרח"ק שליט"א ושאלתו בפיו בדבר בעל תשובה בתחילת דרכו שהיה מגודל שיער, ונסתפק מרן הגרח"ק האם לומר לו להסתפר בימי ספירת העומר. ודן הגרח"ק להיתירא ממה שכ' הבה"ל (סי' תצג ד"ה נוהגים בשם הפרמ"ג) "מ"מ אותם המותרים להסתפר בחוה"מ כבסימן תקלא, יש לומר דגם בספירה שרי, דלא עדיף מחוה"מ". וא' מן המותרים לגלח במועד מבואר ברמ"א בשם תרוה"ד דהוא "מי שהמיר לדת כותי וחזר בתשובה ודרכו לגלח" וביאר המ"ב דנוהגים הבע"ת להתגלח משום דעבודת גילולים דמי למת ומצורע שטעון גילוח, והוסיף דאפי' שהיה יכול להתגלח קודם המועד שרי משום דהמנהג דאין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה.  (ואף שאין חוזר בזמנינו "ממה שהמיר לדת כותי", אלא מהיותו מומר שאינו מקיים רח"ל מצוות ד', שוה דינו לגילוח) ע"כ תורף הדברים.

והנה לכאו' יש מקום לעיין בזה בשתי נקודות, האחת עצם דברי הבה"ל שכל מי שהתירו לו לגלח במועד התירו לו גם בספירה אינו ברור, דהא ההיתר לגלח במועד הוא מחמת כבוד המועד, ואכן אנו מוצאים גילוח שהותר במועד כמו היוצא מבית האסורים ואינו מותר באבילות, ולכאורה ה"ה בספירה, וכבר הקשה כן באגר"מ (או"ח ב סי' צו), עי"ש.

ועוד דהב"י כתב דכל דברי התרוה"ד היינו למנהג אשכנז דמצריכים לבעלי תשובה גילוח, ובלא זה אין מצרפים אותם לכל דבר שבקדושה, "אבל אנן דלא נהגינן להצריך לבעלי תשובה גילוח כלל, פשיטא דאין מגלחין במועד".

אמנם מרן רבינו זצוק"ל קיבל את דברי הגרח"ק משום דגילוח זה הוה דבר מצוה, שאין הדבר הגון שיהיו שומרי תו"מ מגדלים שערותיהן, (ואפילו איסור מדין יש כאן, ראה להלן) ואפשר להתיר בימי הספירה משו"כ. אבל אמר רבינו שלמעשה לא יתירו לו, דמכיון דקאיירינן בבעל תשובה שהינו בתחילת דרכו, ולא היה ברור כי הוא יציב ואיתן בדעתו, הרי דיש לחשוש שיחזור לסורו ואין זה בכלל דבר מצוה שצריך מחמתו להזדקק להתיר לו.

אבל כאשר הוברר לרבינו דהמדובר הוא ברעמת שיער גדולה המכונה "קוקו" התיר לו להתספר מכיון שחשש שבאופן זה יקשה עליו להתקרב ולהתערב בין ציבור יראי ד'. ויתכן דגם חשש שדבר זה הוא בכלל חוקות העכו"ם, עי' שו"ע (יו"ד סי' קעח סעי' א) בענין איסור לגדל ציצית ראשו.

והורה רבינו שיהיה מיקל בתער. וטעם הדבר כמו במי שתכפוהו אביליו, שהלכה פסוקה היא (יו"ד סי' שצ סעי"ג) שמיקל בתער, ולא במספריים. ולבסוף בהאי עובדא אחרי שהתברר כי הבע"ת עדין מגלח זקנו בימי הספירה אמר רבינו שיכול להשתמש במספריים להוריד ציצית ראשו.