הבא: סימן קט"ו בגדר מלאכות שנאסרו בימי הספירה משקיעת החמה <<
או"ח ג' סימן קי"ד
בדין נשים בספה"ע ובקטן שהגדיל
א. ידוע מה שדנו האחרונים בקטן שהגדיל בימי ספירת העומר אם יכול להמשיך ולספור בברכה לשיטת הבה"ג (הלכות מנחות קלג ע"ב, והביאו גם התוס' במנחות דף סו ע"א ד"ה זכר) דסובר שמי ששכח לספור יום אחד אינו ממשיך לספור. והיינו דלשיטתו מצות ספירת העומר מצוה אחת היא, וכפי שהביא המ"ב (סי' תפט ס"ק לז) לבאר לגבי מי שהחסיר יום "דספירת שבע שבתות תמימות בעינן והא ליכא דהא חסר חד יומא", ואם כן קטן שבחלק מהימים לא הי' בר חיובא יתכן ולא יוכל להמשיך לספור. והאחרונים דנו אם הקטן פטור לגמרי ורק אביו מחוייב מצד חינוך או שהקטן חייב בספירה מדרבנן, וגם אם הוא חייב מדרבנן הרי יתכן שאחרי שהגדיל הוי חיובו מן התורה, ואין ימי הספירה מדרבנן מועילים להיות ספירה אחת עם הימים שנתחייב בהם מן התורה. אולם מאידך גיסא הרי יש מהראשונים שס"ל דספירת העומר בזה"ז מדרבנן ואם כן לצד זה ודאי שיכול להמשיך לספור, ויעויין מה שהאריכו בזה בפרמ"ג (תפט א"א סק"ט) ובשו"ת אבנ"ז (ח"ב סי' תקלט) ובציונים לתורה (כלל יב) ובמנ"ח (מצו' שו) ובשו"ת כתב סופר (או"ח סי' צט) וע"ע מה שכתבנו בזה לענין קטן שהגדיל בחנוכה. והלכה למעשה הורה רבינו זצוק"ל דרשאי להמשיך ולספור בברכה.
אולם צריך להדגיש דאין בהוראה זו הכרעה לענין כל הנידונים אודות קיום מצוות בגדלותו שהתחיל בקטנותו, הואיל ושאני ספירת העומר דלדעת רוב הראשונים חיובה מדרבנן (עיין מ"ש בשו"ת ישא יוסף ח"א סי' צה) ואם כן גם כשהגדיל חיובו מדרבנן.
והגם שיש מקום לדון שחיוב דרבנן של חינוך קיל מחיוב דרבנן דספירת העומר, ואולי גם חשיב תרי דרבנן, הרי אעפ"כ ספה"ע שאני, דהרי רוב הראשונים פליגי על הבה"ג וכמש"כ התוס' שם "ותימה גדולה הוא ולא יתכן", וכן הביא הטור בשם רב האי גאון ורבינו יונה דג"כ פליגי וסברי דאף שדילג יום אחד, מברך ביום שלמחרתו.
ובביאור שיטת החולקים על הבה"ג מצאנו שלשה מהלכים כפי שביארם בביה"ל (ד"ה סופר). הראשון, מש"כ הרי"צ גאות בשם רב האי דדין "תמימות" מתקיים בספירת השבועות, שמקיים שבעה שבועות תמימות תהיינה. והשני, שאפשר לתקן החסרון "תמימות" ע"י זה שביום שנזכר יספור שתי ספירות ויאמר אתמול הי' כך בעומר והיום כך, והטעם השלישי שהוא נראה טעם החולקים על הבה"ג, דלדעתם כל יום הוא מצוה בפני עצמה, ודין "תמימות" המבואר בגמ' (מנחות שם) היינו שיספרו בערב, ואין דין שיהיו הימים מעכבים זה את זה.
ואכן, דעת רוב הפוסקים שאף אם החסיר יום אחד יכול להמשיך לספור בברכה (וראה עוד בדבר אברהם ח"א סי' לד), ולכן הגם שלהלכה פסק השו"ע כהבה"ג דאם שכח יום א' שוב אינו מברך בשאר הימים, הרי בקטן שבירך כל הימים חזי לאיצטרופי שיטת החולקים על הבה"ג ולכן יכול להמשיך ולברך. אמנם יעויין במורה באצבע להחיד"א (סי' ז אות ריז) שכתב דבשכח יום א' ולא ספר לא בלילה ולא ביום, "היו כל הברכות מלילות שעברו לבטלה וביטל מ"ע" – הרי דכתב בסכינא חריפא דבכה"ג מתברר שכל הימים הראשונים נפלו, אבל זה דווקא אליבא דהבה"ג, יעו"ש.
ב. והנה במג"א (שם סק"א) כתב "נשים פטורות מספירה דהוה מ"ע שהז"ג, ומיהו כבר שווי' עלייהו חובה", והיינו דס"ל דנשים מברכות, אולם במ"ב כתב בשם ספר שולחן שלמה (קיצורי דינים לשולחן ערוך או"ח להגרש"ז מירקש אבדק"ק מיר שכתב בסי' תפט סעיף ג) "ונ"ל דעכ"פ לא יברכו דהא בודאי יטעו ביום א' ולא יודעין הדין", אמנם בקובץ תשובות (ח"ג סי' פג) מובא מש"כ רבינו זצוק"ל וז"ל "דעת רוב הפוסקים הוא שאף אם החסיר יום אחד יכול להמשיך לספור בברכה, אלא מחשש ברכות החמירו לספור באופן הנ"ל, וכן המנהג לספור בלי ברכה, ולכן בנשים שהם פטורות מעצם הדין לא נהגו לספור בברכה משום האי טעמא – שמסתמא ישכחו באחד מן הימים, אבל פשוט דבבר חיובא היודע שבאמצע יהא מוכרח להפסיק, ע"ז אין מנהג, ובודאי עליו לספור בברכה". הרי דס"ל לרבינו דמעיקר דינא גם בשכח יום א' היה יכול לברך בשאר ימים ורק משום חומרא דברכות נהגו לא לברך, וע"כ בא' שצריך לעבור ניתוח ויודע בודאי שלא יוכל לספור בא' מן הימים סבר רבינו דעליו להתחיל ולספור בברכה ד"ע"ז אין מנהג", (ומסתבר דלהמורה באצבע הנ"ל בכה"ג יספור בלא ברכה).
ולמעשה גם לענין נשים – היתה דעת רבינו דנשים דידן שמבינות את ענין ספה"ע ומסודרות בסדר יומם (ואולי אף מחמת הטעם שמתפללות ערבית) מברכות על ספירת העומר, ונראה דכונת השולחן שלמה שהביא המ"ב הוא שיטעו במספר הימים ואז הוי באמת ברכה לבטלה, אולם לא חשש שישכחו לגמרי יום אחד, ואין זה סתירה לדברי רבינו – ולכן כיום שלא שכיח שיטעו הנשים ביום הספירה דמצוי בכל בית לוחות הספירה נהגו נשים דידן לברך.
ומכאן חיזוק למה שכתבנו לעיל דכל שכן בקטן שספר כדין שיכול להמשיך ולספור בברכה משהגדיל, דכל המנהג שלא להמשיך לספור בברכה הוא דווקא בכה"ג ששכח, בהא נהגינן כמנהג שאין ממשיכין בברכה, אבל מי שלא הפסיק הספירה הגם שספר עד כה בתורת קטן ממשיך לספור.
וזאת התורה העולה לדעת מרן,
א. לדעת רוב הפוסקים גם מי שלא ספר יום אחד היה יכול לברך ביום למחרת אולם המנהג אינו כן, ומי שלא ספר יום אחד אינו סופר למחרת בברכה.
ב. מי שיודע שיפסיד יום אחד מלספור ספה"ע יכול להתחיל ולברך עד אותו יום.
ג. קטן שהגדיל אם לא דילג יום מהספירה ממשיך לספור בברכה.
ד. נשים דידן רשאיות לברך על ספירת העומר וכדעת המג"א.
ה. אף קטנה שהגיעה לעול מצוות (י"ב שנה) וספרה כל יום עד יום הולדתה רשאית להמשיך לספור בברכה.
