הבא: סימן קי"ג בדין ספירת העומר בבין השמשות <<
או"ח ג' סימן קי"ב
בטעה והתפלל של שבת ביו"ט
בדבר מי שטעה והתפלל ביו"ט תפילה של שבת והזכיר יו"ט ביעלה ויבוא (כעין תפילה של שבת חוה"מ), אם יצא י"ח או צריך לשוב ולהתפלל תפילת יו"ט.
בשו"ע (סי' רסח סעי' ד) כתב "מי שהתפלל תפילה של חול בשבת וכו' אם הזכיר של שבת בתוך שמונה עשרה, אעפ"י שלא קבע ברכה לשבת יצא", הרי דאף שכל תפילתו היתה של חול בדיעבד די שהזכיר שבת. ובהלכות פסח (סי' תפז סעי' א) כתב דאם חל פסח בשבת צריך לחתום ולומר מקדש השבת וישראל והזמנים, ואם לא הזכיר בחתימה רק שבת כתב במ"ב (סק"ז) דיש דיעות בין האחרונים אם יצא בדיעבד (עי' בה"ל) דלדעת הפר"ח לא יצא כיון דשינה החתימה ממטבע שטבעו חכמים, ויש חולקים. והכריע המ"ב דא"צ לחזור, דאף לדיעה בגמ' דבעינן להוסיף יו"ט בחתימה, היינו לכתחילה, אבל בדיעבד הואיל ופסקינן כדעת ב"ה דבשבת ויו"ט מתפלל שבע, אם הזכיר יו"ט באמצע יצא י"ח.
עוד מבואר בשו"ע דאם ביו"ט שלא חל בשבת סיים מקדש השבת וחזר בו תוכ"ד יצא. וכתב הבה"ט (סק"ג) דהא דיצא י"ח רק כשחזר בו תוכ"ד היינו רק כשלא הזכיר יו"ט באמצע אולם אם הזכיר יו"ט באמצע אפי' חתם בשל שבת יצא. אמנם במ"ב (ס"ק ד) כתב דאם לא חזר תוכ"ד לא יצא ואפי' שהזכיר יו"ט באמצע. ולכאו' יש להתבונן מאי שנא ממתפלל של חול בשבת והזכיר של שבת דיצא י"ח, דמאי אכפת לן שחתם בשל שבת, והרי הזכיר יו"ט בתפילתו.
והעולה מדברי האחרונים (עי' ברכ"י ומחצית השקל) דבתפילת שבת דמעיקר דינא היה ראוי להתפלל שמונה עשרה ברכות רק דחכמים לא הטריחו, ותקנו שבע ברכות, ע"כ אם התפלל תפילת י"ח והזכיר של שבת יצא, אמנם כשחתם בשל שבת ביו"ט אפשר דחשיב משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות.
ומעתה נשוב לנידון דידן. בכף החיים (סי' רסח ס"ק יח) כתב דכמו במתפלל של חול בשבת והזכיר של שבת דיצא י"ח, ה"ה נמי כאשר היה צריך להתפלל של יו"ט ולהזכיר שבת באמצע, והוא התפלל של שבת והזכיר יו"ט רק ביעלה ויבוא בעבודה דיצא י"ח. אולם בחכמת שלמה (סי' תפז סקי"א) כתב דלא יצא, דדוקא כשהתפלל תפילה של חול יצא י"ח אם הזכיר שבת, משום שעשה עכ"פ כתיקון חכמים (וכנ"ל), אבל כאן שלא הזכיר יו"ט בברכה האמצעית אלא רק ביעלה ויבוא בברכת "רצה" לא עשה כתיקון חז"ל כלל.
וכן הורה מרן רבינו זצוק"ל דבכה"ג שהתפלל ביו"ט תפילה של שבת והזכיר יו"ט ביעלה ויבוא לא יצא י"ח וצריך לחזור ולהתפלל תפילת יו"ט.
