הבא: סימן קי"ב בטעה והתפלל של שבת ביו"ט <<
או"ח ג' סימן קי"א
בא' שאכל מצה ושכח לברך על אכילת מצה
בא' שבירך המוציא קודם אכילת הכזית מצה בליל הסדר ושכח לברך על אכילת מצה והתחיל לאכול, ונסתפק אם יכול לברך באמצע אכילת הכזית "על אכילת מצה" וחשיב שפיר עובר לעשייתן, או דהפסיד הברכה.
בשו"ת ישא יוסף (או"ח ב' סי' קטו) נידונה שאלה זו, בדבר אחד ששכח לברך על אכילת מצה ונזכר קודם כורך מה יעשה, יעוין שם. ונידונינו כאן הוא אם אפשר לברך בתוך כדי אכילת הכזית.
והנה מצאנו כמה נידונים לענין עובר לעשייתן אי יכול לברך במקום שעדיין לא נגמרה המצוה, כמו בנטל ידיו ולא בירך קודם הניגוב שיכול לברך (עי' או"ח סי' קנח סעי' יא ברמ"א ובמ"ב ס"ק מ"ב ובה"ל ד"ה מברך אח"כ). ולענין נטילת לולב כתבו התוס' (סוכה דף מא) דאפי' שנפיק משהגביהו, יכול עדין לברך, דחשיב עובר לעשייתן משום המצוה לנענע בהודו, ומשום המנהג דאנשי ירושלים שאוחזין הלולב בידיהם כל היום.
ולשון הרמב"ם (פי"א מהלכות ברכות ה"ה) "העושה מצוה ולא בירך, אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה, ואם דבר שעבר הוא אינו מברך", וכגון ציצית, תפילין וסוכה שמקיים מצוה גם לאחר שנתעטף בציצית והניח תפילין וישב בסוכה.
ובנידו"ד ראיתי ממחברי זמנינו שרצו לומר דאפי' אם אכל כבר כזית מצה יכול לברך, וטעמם ונימוקם מהא דכתבו האחרונים (עי' אבני נזר סי' תמח) דבלילה הראשון יש מצוה באכילת מצה יותר מכזית, והביא האבנ"ז ראי' מהא דרבא הוה שתי חמרא כולי מעלי יומי דפסחא כי היכי דניכול מצה טפי לאורתא, היינו שרצה לאכול מצה "טפי" דגם בזה יש קיום מצוה, ויש שבקשו להוכיח כן מלשון הרמב"ם (ריש פ"ו מחמץ ומצה) שכתב "מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר וכו' ומשאכל כזית יצא י"ח", וא"כ גם לאחר אכילת כזית חשיב שפיר עובר לעשייתן.
ומאידך יש שנקטו צד דאפי' שאכל רק חצי כזית, ושכח לברך קודם האכילה, ונזכר קודם החצי כזית השני, דאין זה נחשב עובר לעשייתן, משום דבאכילת החצי השני רק גומר את המצוה, ולא מצינו ברכה על חצי מצוה, ובכל הני המקרים דהבאנו דמברכים לאחר העשייה הרי מברכים על מעשה המצוה בשלימות, וכגון, בישיבת סוכה דבאכילת כל כזית חייב לברך ומקיים מצוה, וגם בנטילת לולב שמברך קודם הנענועים, יש בנענועים מעשה מצוה בשלימות, משא"כ כאן אכילת החצי כזית השני אינו מצוה אלא רק בצירוף החצי כזית הראשון. ועי' מה שכ' בביאור הגר"א לשו"ע (יו"ד רסה ס"ק יז) על מה דכתב שם הרמ"א דכשחוזרין על ציצין המעכבין את המילה, צריך לחזור ולברך כל הברכות, וכתב הגר"א הטעם "דהוא כאילו לא מל" ומשמע לכאו' דאם היה נחשב עכ"פ תחילת מילה, לא היו מברכים על סיום המילה, ויש עוד הרבה לפלפל בזה.
ולמעשה הורה רבינו זצוק"ל דקודם שגמר לאכול כזית יכול לברך, ושפיר מיקרי עובר לעשייתן, ולאחר שגמר אכילת כזית כבר קיים מצוותו ואינו מברך. אמנם יעויין מש"כ בישא יוסף (שם) דהרוצה יכול להתלות באותם מרבותינו דס"ל דיכול לברך לפני קיום מצוות כורך או אפיקומן עי"ש.