הבא: סימן ק"ד בענין אכילת מצה שלושים יום קודם הפסח <<
או"ח ג' סימן ק"ג
עניני ערב פסח שחל להיות בשבת
במענה לכמה שאלות שנשאלו אודות ער"פ שחל להיות בשבת כיצד לקיים סעודה שלישית בשבת זו באותם מקומות שלא מתאפשר להם לאכול הסעודה השלישית לפני סוף זמן אכילת חמץ.
הנה בנידו"ד של אכילת מצה בער"פ והמסתעף, כבר עסקנו באריכות בישא יוסף (ח"א סי' צ), ושם גם נדפסת תשובת מרן רבינו זצוק"ל אודות מצה שנאפתה שלא לשמה. ולהלן נביא כמה הוראות מעשיות שהורה רבינו מרן זצוק"ל בשנה שחל בה ער"פ בש"ק.
א. הורה מרן זיע"א שאין לאכול מצה עשירה בערב פסח ואפי' לצורך סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת, ולא התיר גם בבתי מלון (וכדעת הגר"א בסי' תמד, כפי שהביא בשעה"צ ריש הסימן).
ב. והגם שאסר מצה עשירה התיר לאכול קניידלע"ך (פירורי מצה מבושלים) שברכתם בורא מ"מ בערב פסח שחל בשבת, ולא חשיב שאוכל מצה (ראה במ"ב סי' תמד, סק"ח וראה עוד מ"ב סי' תעא סק"כ).
ג. עוד הוסיף רבינו זצוק"ל שמעיקר הדין אפשר לטגן מצה שלמה בשמן עמוק באופן שיחשב בישול, ובכך יפקע ממנה איסור אכילת מצה בער"פ, ומאידך ישאר עליה תורת לחם ויוצא בזה י"ח סעודה שלישית לכתחילה. וכמדומני שבמצה מבושלת במים החמיר, והקל רק במטוגנת בשמן עמוק, הגם שבמ"ב (סי' תעא סק"כ) התיר אף במבושלת במים. והנה בשעה"צ (סק"כ) הביא דהפרמ"ג הסתפק במצה מטוגנת (א"א סק"ח), ובחיי אדם (כלל קכט סי"ג) החשיבו כבישול (ועיין מ"ב סימן רצ"א סקכ"ה), ומחמת ספיקו דהפרמ"ג הורה רבינו לבשלו בשמן עמוק דחשיב בישול ולא טיגון, דמה לי בישול במים ומה לי בישול בשמן, (ועיין בית יצחק יור"ד סי' קיט אות יג וקצוה"ש קכד בדה"ש סקנ"ד). וכמו שידועה דעת מרן רבינו זצוק"ל שמותר להניח בש"ק שקדי מרק בכלי שני הואיל ונתבררה המציאות כי הם מבושלים בשמן עמוק, והוה בישול אחר בישול ולא אחר טיגון. אמנם מה שכתבנו שמן דווקא – כי סבר רבינו דבשמן שהוא מי פירות – אף לדעת הגר"א (הנז' לעיל) דמצדד שלדעת הרמב"ם אסור לאכול מצה מבושלת בער"פ, וסיים המ"ב (בשעה"צ שם) "ומשמע שם שדעתו נוטה לשיטה זו" – אפשר דבכה"ג שלא בושלה במים אלא בשמן אפשר להקל.
ד. והנה יש שנוהגים ליטול ידים ולאכול פת לפני סוף זמן אכילת חמץ וממשיכים סעודתם עם תבשילים הכשרים לפסח לאחר זמן האיסור. ושאלו לרבינו זצ"ל האם יחשב זה כמשכו ידיהם מן הפת ויצטרכו לברך על המאכלים את הברכה הראוי' להם, ואמר רבינו שמכיון שמחמת הסעודה עצמה לא היו מושכים ידיהם מן הפת ומפסיקים רק מחמת איסור אכילה, הרי דאין זה כמשכו ידיהם מן הפת וחשיב שפיר דברים הבאים מחמת הסעודה.
ה. לגבי קטניות בער"פ שחל בשבת עיין מ"ש לעיל (סי' צח אות ו) בדין קטניות.
