הבא: סימן ק' בענין אפית מצות ע"י קטן ואי סמכינן אחזקה דרבא <<
או"ח ג' סימן צ"ט
בענין שהייה באפית מצות
לעומד על משמרת הכשרות במאפית מצות.
מה שבקשת לברר דעת רבינו (שליט"א) זצוק"ל עד כמה יש להקפיד שלא להשהות הבצק ללא עסק.
כתב השו"ע (סי' תנט סעי' ב) "לא יניחו העיסה בלא עסק ואפי' רגע אחד, וכל זמן שמתעסקים בו אפילו כל היום אינו מחמיץ, ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל הוי חמץ וכו' ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידים אם יניחוהו בלא עסק מיד יחמיץ". וכפי שכבר דברנו ידוע לכל העוסקים במלאכת אפיית המצות דאחת המלאכות הקשות היא להקפיד שלא יהיו שהיות בזמן הלישה והעריכה עד שמכניסים המצה לתנור, ובעיקר המכשול מצוי לאחר שגמרו לעבד הבצק ע"י ה"פינערס" ומעבירים הבצק לשולחן כדי לחלקו לעורכים שפעמים אין העובד המחלק את הבצק מקפיד שלא להשהות את הבצק בלא עסק, וכן כשמעבירים את הבצק לשולחן ה"מנקרים" שפעמים שוהה הבצק על השולחן, וכן לאחר מכן פעמים המצה מונחת על שולחן המנקרים עד שנכנסת לתנור. ואכתוב לך בזה מה ששמעתי מרבינו עד כמה יש להקפיד בזה ומה כונת השו"ע שכתב "מיד" יחמיץ.
הנה בזמן שמנקרים המצה כבר הזהיר המ"ב (בס"ק יח) וכתב "ולפ"ז (דכתב השו"ע מיד יחמיץ) צריך ליזהר מאד לאחר שערכו ורידדו המצה ומניחים אותה לפני המנקר, שינקר אותה מיד, וגם אחר הניקור יראו לרדותה תיכף לתנור כיון דלאחר שנתעסקו בה מחמצת מיד שמסלקין את הידים ממנו והעולם אין נזהרין בזה כ"כ, ואפשר דמיד דקאמר המחבר לאו דוקא אלא ר"ל שיעור מועט, ומ"מ לכתחילה בודאי יש ליזהר מלהניחה כך אפי' רגע אחד".
ובחזו"א (סי' קכא ס"ק טז) כתב דאין צריך להקפיד שלא יהיה אפי' הפסק כלשהוא.
ושמעתי בזה מרבינו (שליט"א) זצוק"ל "דמיד" דכתב השו"ע היינו כחצי דקה, ואם שהתה המצה על שולחן המנקרים משך זמן של פחות מחצי דקה אין לחוש (ובדיעבד הבנתי מרבינו דאפשר להקל עד דקה).
אולם אף קודם לכן יש דין "מיד" – בזמן שגמרו לעבד הבצק. ומצוי שנכשלים בזה בשהיות, ויש להזהיר שלא יניחו הבצק ללא עסק עד שמעבירים אותו לשולחן העורכים, וגם בשולחן יש להזהיר את העומדים בראש השולחן שלא יניחו הבצק ללא עסק. [ובעיקר יש לשים לב שלא יתעסקו רק בחלק מהעיסה אלא חייבים לעסוק בכל העיסה (ראה מ"ב ס"ק יב) וכן שיהא "עיסוק ממש" ולא רק להעביר ידיו על העיסה דזה גרע טפי (שם ס"ק כב)].
אולם בזה שמעתי מרבינו דעד זמן של דקה אין לאסור אפי' למהדרין. ושמעתי ממנו תוספת שנדמה לי שזה טעמו להקפיד יותר על שיהוי זמן לאחר הרידוד בשולחן המנקרים לבין זמן שהיה בחלוקת הבצק בשולחן העורכים. דהרי ברוב המקומות תחילת עיבוד הבצק נעשה במוטות ברזל שאינם מתחממים ואינם מחממים את הבצק משא"כ ברידוד הבצק ע"י העורכים שידיהם נוגעות בבצק כל זמן העריכה ולכן אחרי הרידוד חיישינן טפי לתהליך חימוץ, וכמדומני שהיתה סברא אצל מרן רבינו זצוק"ל שדברי המחבר להחמיר "מיד" אחרי "הפינערס" דווקא כשעיבדו ביד, אמנם יש טוענים שדווקא במקומות שרגילים גם כיום לעבד בידים קיל טפי אולם למעשה, מרבינו זצוק"ל שמעתי להחמיר אחרי העריכה והרידוד לכתחילה על חצי דקה, ובראש השולחן – עד דקה שלמה.
