הבא: סימן צ"ו בענין הגעלה במי דוד שמש <<
או"ח ג' סימן צ"ה
האם מותר למכור חמץ ביום י"ג בניסן כדי להיפטר מבדיקה, ומה הדין לגבי המשך שהייה בבית?
נשאלתי כמה פעמים מתושבי שכונתינו המבקשים שלא לשהות בביתם כל ימי הפסח, ורוצים גם לפטור עצמם מבדיקה ע"י שימכרו את הבית לגוי, ומבקשים להדר למוכרו ביום י"ג בניסן, ושאלו אי שפיר עבדי אם ימשיכו לדור בביתם עד למחרת ביום י"ד. ועוד יש לדון אי יש חסרון בזה שמפקיעים עצמם מחובת בדיקה.
הנה המשנה ברורה (סו"ס תלו) מביא מחלוקת הפוסקים אם מחויבים לבדוק החמץ בליל י"ד בניסן באותן המקומות שבדעתו למכור למחרת לגוי, דלדעת המקו"ח והחי"א חייבים לבודקן, ולדעת הבנין עולם (סי' כ) והחת"ס (סי' קלא) א"צ לבודקן, וכ"כ בא"א (בוטשאטש). ובטעמי המחייבים הביא המ"ב שני טעמים, האחד, הואיל והמקומות הללו בזמן בדיקת חמץ בליל י"ד עדיין לא נמכרו לגוי חלה עליהם חובת בדיקה, ועוד כתב דאפי' אם נמכרו, עדיין לא החזיק בהם הנכרי וגם המפתח הוא ברשות בעה"ב. הרי דלסברא זו אפי' אם מכר מקומות אלו בליל י"ד, מכיון שהנכרי עדיין לא החזיק במקום וגם לא קיבל המפתח מהיהודי – שבזמנם היו נותנים המפתח של המקומות המכורים לנכרי – חל עליו עדיין חיוב בדיקה.
ועי' בסי' תלז (סעי' א) דנקט השו"ע בענין בית שהושכר בי"ג לצורך י"ד כדעת הר"ן והרה"מ דאין השוכר מתחייב בבדיקה אלא א"כ חל קנין השכירות לפני כניסת ליל י"ד וגם קיבל אז המפתח, והביא המ"ב (סק"ב) את דעת התוס' דהכל תליא בקבלת המפתח, הרי דאם בליל י"ד לא נעשה קנין שכירות ולא נמסר המפתח, לכו"ע חיוב הבדיקה הוא על המשכיר, ועפי"ז מובן מה שכ' המ"ב דאף במקומות שעתיד למכור למחר לנכרי, כל שעדיין לא נעשה קנין ולא נמסר המפתח חובת הבדיקה היא על הבעה"ב. ובמקו"ח כתב טעם נוסף לחיוב הבדיקה על המקומות שימכרו למחר, משום דחיישינן לפשיעה שישכח למכור, ועוד מי יימר שימצא מחר גוי שיקנה את החמץ. ואלו הסוברים שא"צ בדיקה ס"ל דכמו דאין חוששין לפשיעה בחמץ שמשאיר לצורך הביעור ביום י"ד, כך לא חיישינן גם כאן שיפשע ולא ימכור את החמץ שבדעתו למכור, וכמו"כ לחשש השני ליכא למיחש דכבר רגילים להכין גוי מזמן קודם.
ובמסקנא כתב במ"ב בסו"ד, "אף דאין למחות ביד המקילים, המוכר ביום י"ג שפיר עדיף טפי".
והנה על אף שהמ"ב הזכיר ענין "מכירת י"ג" לא היה דבר זה נפוץ בישראל, והיו מגדולי ישראל שלא בדקו מקומות אף שנמכרו בי"ד, כמו שהובא בארחות רבנו (ח"ב עמ' עט) שכך נהג מרן החזו"א זצוק"ל, אכן הגר"ח מוואלז'ין הורה שצריך לבדוק המקומות שדעתו למכור (כפי שנז' בסוף ספר תוספת מעש"ר אות קכא בשם "שאילתות מאת רבינו הגה"ק ר"ח מוואלז'ין" זצוק"ל וראה עוד שו"ת דברי נחמיה סי' לה).
והנה לפני כמה עשרות שנים התחילו בכמה בתי דינים וקהילות להנהיג מכירת י"ג לאותם מקומות שלא מעונינים לבודקם בכדי שיהיו פטורים מבדיקה אליבא דכו"ע וכדכתב המ"ב, ושמעתי מרבינו זצוק"ל דאכן אלו המבקשים להיפטר מבדיקה לכתחילה ראוי לעשות כן שימכרו המקומות הללו במכירת י"ג.
אלא דבנידון השאלה באלו המבקשים לצאת מביתם לכל ימי הפסח ולמכור כולו לגוי כדי ליפטר מבדיקת חמץ, יש כאמור לדון בשתי שאלות, האחת, האם רשאים להמשיך ולדור בביתם ביום י"ד גם לאחר שמכרוהו לגוי כדי ליפטר מבדיקת חמץ, או דמכיון דאין יוצאים מביתם הוה גריעותא במכירה, והשאלה השני' דיש לדון בה היא האם בכלל שפיר עבדי שמוכרים כל ביתם לגוי ומפקיעים עצמם לגמרי מהמצוה של בדיקה.
והנה לענין השאלה הראשונה אכן יש מהפוסקים שמורים דמכיון דמבקשים מהגוי רשות להיכנס מדי פעם למקומות המכורים, וכפי שרגילים לציין בשטר המכירה (ראה גם אגר"מ או"ח ח"א סי' קנ), הרי דגם כשמכר ביום י"ג וממשיך לשהות בבית עד למחרת ביום י"ד שפיר הוה מתנאי המכירה ואין בזה חסרון.
אמנם ממרן רבינו זצוק"ל שמעתי דאם מוכר ביתו ביום י"ג וממשיך להשתמש בו לאחר המכירה כאדם העושה בתוך שלו, מיחזי כחוכא ואיטלולא שנראה שאין כוונתו רצינית והוי פקפוק על עצם המכירה, וע"כ אלו המבקשים ליפטור ביתם מבדיקה ע"י מכירת י"ג צריכים לצאת מביתם ביום י"ג לפני השקיעה שהוא זמן חלות המכירה. (או במקומות שהמכירה נעשית יותר מוקדם – ואינם מוכנים לעשות קנינים שיחולו יותר מאוחר כדי שלא יהא כלתה קנינו שו"ע חו"מ סי' קצה סה ואכמ"ל). ואכן יש מהם שמוכרים ומשכירים כל המקומות המסומנים, ואף חדרים שאין להם צורך בהם בסוף יום י"ג (עד לעזיבת הדירה ביום י"ד) והם משאירים חדר אחד שאינו נמכר בי"ג ובו הם משתמשים ואותו אף בודקים.
וצריך להוסיף, שאכן כמדומני כמעט בכל שטרות המכירה הגוי מסכים (או אינו מוחה) אם יצטרך הישראל להיכנס באופן ארעי – אבל כאמור לדעת מרן רבינו זצוק"ל למכור בי"ג ולהשאר בדירה כבעלים זה מיחזי כחוכא ואיטלולא.
ולענין השאלה השני' אי אריך למיעבד הכי שמפקיעים עצמם ממצות בדיקה, הנה דבר זה תלוי בשאלה מהי מצות "תשביתו" ואיך נקטינן כלפי הדינים היוצאים מחובת תשביתו, כלומר, דיש לחקור האם מצות תשביתו היא בשוא"ת דהיינו שמוטל עליו לדאוג שלא יהיה ברשותו חמץ, או דהוה בקום ועשה שחייב לבער בפועל את החמץ, וגם לצד זה יש להסתפק אי הוה מצוה חיובית או מצוה קיומית (וכבר האריכו בזה האחרונים עי' מנ"ח מצו' ט ובשו"ת חלקת יואב סי' כ).
ולכאורה חקירה זו תליא בפלוגתת הראשונים בדין ישראל היוצא מבית אינו יהודי תוך שלושים יום והולך בשיירה ולא יכנס לבית אחר בימי הפסח, דלדעת הראבי"ה הגם שהוא מפקיר את החמץ הנשאר בבית האינו יהודי מכיון שהוא תוך ל' קודם לפסח "מצוה עליו לקיים מצות בדיקה קודם שיצא מהבית בעוד שהחמץ שלו כיון שלא יקיים מצוה זו במקום אחר" (לשון הנו"כ בסי' תלו סעי' ג ובכללם המ"ב ס"ק כז), והחולקים ס"ל (כמבואר במ"ב שם) דאין חובת ביעור אלא למי שיש לו חמץ, ואינו חובת גברא, ולכן אין עליו חובת בדיקה כלל.
ולפ"ז אותם היוצאים מביתם למשך ימי הפסח ומשכירים כל ביתם לגוי, והולכים למקום שלא יתחייבו בו בבדיקה (ואפי' יבואו לשם קודם ליל י"ד) כגון ההולך לבית חמיו, הרי דלדעת הראבי"ה מפקיע עצמו ממצות בדיקה.
ואמר בזה רבינו זצוק"ל דהיות והמ"ב כתב דנחלקו האחרונים כיצד פסקינן במחלוקת זו, הרי שיש לחוש לשיטה זו, וראוי לשכור בבית שהוא מתארח בו מקום שיהיה ברשותו מליל בדיקת חמץ, שיוכל לקיים במקום זה מצות בדיקה.