הבא: סימן פ"ב בענין כותב ומוחק בשבת קודש ומחיקת שמות הקודש ממסך מחשב <<
או"ח ג' סימן פ"א
רופא שנטל שכר אי שרי לחזור למקומו בשבת
בענין אם רשאים רופא ונהג שכיר שמסיעו כשיצאו להציל, לשוב למקומם בשבת קודש, אבוא בקצרה.
יעויין במקור הדברים בסוגי' דעירובין (דף מד) דכל היוצאים להציל חוזרין למקומן, ובסוגי' דר"ה (דף כג ע"ב) דהתירו לחכמה ולמי שבא להציל מפני הדליקה לחזור למקומם, וטעם ההיתר הוא כדי שלא להכשילם לעתיד לבוא, שלא ירצו ללכת להציל. ויש כמה נידונים בדברי הפוסקים, הראשון – האם התירו גם מילי דאורייתא או רק מילי דרבנן. והנידון השני – עד כמה קשה להמצילים לשהות במקום ההצלה. ובשו"ע הרב (סי' שכט סעי' ט) כתב דכל ההיתר לשוב למקומם היינו דווקא אם יש פחד לשבות במקום ההצלה, ולפי דבריו ההיתר ליתן אלפים אמה הוא מחמת היתר של התירו סופן משום תחילתן, ואילו ההיתר לשוב למקומם הוא מחמת ספק של פיקו"נ.
אמנם כל הנ"ל אינו נוגע לנידו"ד, מכיון שלדעת רבינו זצוק"ל כל חשש חז"ל היינו דווקא כשהבאים להציל הינם אותם שנדבה רוחם להציל אחיהם, אבל אותם שנשכרו ומקבלים תמורה בעבורה לא התירו סופן משום תחילתן.
ובאתי בשורות אלו להוציא מליבן של אותם האומרים כי דבר זה הינו חומרא יתירה של מרן רבינו זצוק"ל ולא היא, כי כבר קדמו בכך בביה"ל (סי' תקכו ס"ו ד"ה וחוזרים) דכתב "ודע עוד דיש להסתפק במקומות שהביה"ק הוא רחוק מאד, עד שאין שום אדם מלוה עד ביה"ק בשום פעם, רק יש אנשים מחברא קדישא שקבועים תדיר לשאת המת שם ובאים על שכרם, אם התירו בדידהו לחזור ואי שייך בהו טעמא כדי שלא תכשילם שהרי הם שכורים והולכים בשביל שכרם". הרי שגם הביה"ל נקט סברא זו.
ולכן לדעת מרן רבינו זצוק"ל אין מקום לרופא שכיר או לשכיר אחר בצוות ההצלה לשוב למקומן, אפילו בנסיעה עם גוי.
אמנם כל הנ"ל הינו ההוראה לאותם שיצאו להציל, אבל אם מתברר למורה ההוראה כי בגלל זה יש חשש (ואולי ודאי) שהעוסקים בפקו"נ בשכר לא יבואו לעבודתם שאני, וכמעשה שהיה במחלקת טיפול נמרץ שהאחיות סירבו לבוא למשמרתם בש"ק אם לא ידאגו להם לשוב לביתם והתיר רבינו זצוק"ל להנהלת בית החולים להחזירם ע"י נהג גוי.