"הבא: סימן ע"ב דין מוקצה ב"כדור <<
או"ח ג' סימן ע"א
לצאת בשבת בניילון ע"ג הכובע
בדבר השאלה, אם מותר לצאת בש"ק בכיסוי ניילון על הכובע – להציל מן הגשמים (במקום שאין עירוב או כשאינו סומך על העירוב).
הנה שאלה זו נחלקת לשני ענינים, האחד האם מותר ללבוש דבר משום אצולי מגשמים, והשני האם חיישינן בכה"ג דלמא שלפי.
ובשו"ע (סי' שא סעיף יד) כתב "דבר שהוא דרך מלבוש אפילו אם אינו לובשו אלא משום אצולי טינוף מותר לצאת בו בשבת", והוסיף ע"ז הרמ"א "ולכן מותר ללבוש בגד מפני הגשמים או כובע על ראשו", ובמ"ב (סקנ"ב) ביאר דברי הרמ"א שאפילו מוסיף ללבוש בגד שאלמלא הגשמים לא הי' הולך בו, כגון בגד גס כשק, כל שהוא דרך מלבוש מותר.
ומעתה יש לדון על נילון שהוא "כובע נילון" העוטף את הכובע התחתון אם חשיב דרך מלבוש וכמו שכתב הב"י (סוף הסימן) להתיר לצאת בכובע גדול ע"ג כובע קטן (וכן פסק הרמ"א), או שאני הכא דהתם דרכו בחול ללבוש כובע גדול ע"ג כובע קטן, וכאן אין הדרך להניח ניילון ע"ג הכובע אלא לאצולי מטינוף, וכמו דלא יצא הזב בכיס שעושה להצילו מזיבתו שלא יטנף בה (סעיף יג), וביאר המ"ב (סקמ"ח) דאע"פ שכן דרך הזב לצאת גם בחול "לא מקרי זה בשם מלבוש דהוא עשוי רק להצילו מטינוף וכל אצולי מטינוף משאוי הוא, אם לא שהוא מלבוש גמור".
ובקריינא דאיגרתא (ח"א סי' קפג ובמהדורה החדשה כרך ב סי' שנא) כתב מרן הסטייפלר זיע"א דמרן החזו"א אסר לצאת בניילון ששמים על הכובע אך לא שמע טעמו. וביאר שם מרן הסטייפלר "אמרתי בעניי דבאמת אותו ניילון אינו כלל בגדר מלבוש של האדם אלא בגדר מלבוש של הכובע, וגם בשעת הגשמים אינו נחשב מלבושו של האדם אלא מכסה ולבוש להכובע", וכן הוא באגר"מ (חאו"ח סי' קח, קי).
ומרן רבינו זצוק"ל פסק, דאם הניילון מקיף ומגן רק על הכובע אסור, אולם אם יעשה באופן כזה שהניילון יקיף ויגן גם על חלק מהראש, אפשר להקל ולצאת בזה (ראה מ"ב סקנ"ג ובאגר"מ הנ"ל). אולם במקומות שיש רה"ר דאורייתא (ואכ"מ להגדיר מקומות אלו), אף שזה חשיב מלבוש, הרי מחמת שבגד זה נוהגים להסירו כאשר מפסיק הגשם, הורה מרן זצוק"ל שיש בזה משום הגזירה של דילמא שלפא ואסור לשים ניילון גם באופן שמגן גם על ראשו. (והגם שכתב הט"ז סק"ו דבאיש לא גזרינן דילמא אתי לאחוי, צ"ל דהיינו בתכשיט, אבל כאן שיש חשש שיורידם מחמת סיבות נוספות שאני).
והנה כידוע רבינו זצוק"ל הקפיד שלא לטלטל ברחובה של עיר גם במקום שהיה עירוב, וכשירדו גשמים היה מנהגו שהיה פורס מגבת על השטריימל שעל ראשו ואוחז שולי המגבת בידו באופן שהגנה גם על ראשו ופניו (ואמנם במגבת הוי טפי הגנה על הגוף).
