(הבא: סימן ס' בענין מילה בתוספת שבת במש"כ בישא יוסף (ח"ג סי' סז <<
או"ח ג' סימן נ"ט
הנחה על גבי כירה חשמלית שתידלק בש"ק
בדבר השאלה כיצד לנהוג בהנחה על כירה בע"ש שתידלק בש"ק. דלכאורה יש צד דיהא מותר להניח קדירה אף שיש בה חשש שמא יחתה, על גבי כירה כבויה שתידלק בשבת קודש, הואיל ובשעת ההנחה אינו מניח על כירה שיש בה אפשרות לחתות, ומאידך גיסא אולי יש להחמיר ולאסור אף להניח קדירה שהיא מבושלת ואין בה חשש שמא יחתה (כגון לדידן קדירה המבושלת בשיעור מאכל ב"ד) ע"ג כירה זו, דמכיון שנדלק בש"ק חשיב כמניח ע"ג האש בש"ק.
ובהקדם שאלה זו, יש לציין כי לפי דעת האגרות משה (או"ח ח"ד, סי' ס) דלא הותרה מערכת אוטומטית בש"ק אלא לצרכי תאורה בלבד הרי ודאי שאוסר להשתמש בשעון בדבר זה בש"ק. וכבר הבאנו בכמה מקומות (עיין ישא יוסף או"ח ח"א סי' מז, וח"ג סי' פו) דרוב רבותינו האחרונים לא אסרו מחמת כן, ואף ממה שנציין לקמן דברי מרן החזו"א אודות שימוש בתנור שנדלק בש"ק מוכח דלא חשש לכך.
והנה בספר מתא דירושלמי (סדר מועד חידושים לפרק ג עמוד יא) מביא הגרמי"ל רוזנבוים מה ששמע מרבו החת"ס זצ"ל "מעשה שעשו אנשי פפד"מ בענין בישול קאפע בשבת שהיו מסדרין עצים דקים זה אצל זה ושמו למטה מערב שבת חבל של גפרית שקורים לונט והחבל הזה היה מהבהבת כל הלילה ובאור יום הגיע אש החבל אצל העצים אזי נדלקו העצים ונתבשל הקפה", היינו דהניחו בערב שבת על דבר שעתיד להידלק בשבת ולבשל, ודמיא ממש לנידו"ד שמניח קדירה בלתי מבושלת על כירה חשמלית שתידלק בשבת בבוקר, וכתב שם להתירא.
וידועים דברי החזו"א (סימן לז ס"ק כא ע"ש) דכל שמניח על תנור מכובה שעתיד להידלק חשיב כמשהה, ובמקו"א (סי' לח סק"ב) כתב, "כשיש לו תנור הניסק ע"י חשמל והכין מע"ש לפתוח החשמל בשעה ידועה וכו', אם הקדירה ע"ג כירה מע"ש באופן האסור כגון בשיל ולא הגיע למאכל ב"ד חייב לסלק את הקדירה, דכל שנמצאת הקדירה בשבת באופן שאסרו חכמים משום שמא יחתה אסור, ואין האיסור תלוי במעשה העמדה של הקדירה אלא במציאות הקדירה על הכירה בשבת".
ויסוד דברי מרן החזו"א הוא – דאיסורי הגזירה של שהייה חזרה והטמנה, אינם בעשית המעשה אלא בחובת האדם למנוע מציאות של איסורים אלו.
ואולי דבר זה תלוי במחלוקת רבותינו המ"ב והחזו"א בנידון זה, דהנה כתב הרמ"א (סו"ס רנג) "כל הדברים שאסרו לעשות מדברים אלו, אסור לומר גם לא"י לעשות, לכן אסור לומר לא"י להחם הקדירה אם נצטנן", כלומר שאף שהדברים אסורים רק מדרבנן אסור לומר לא"י לעשותן. אמנם בביאוה"ל (ד"ה להחם הקדירה) כתב דכיון דקי"ל דשבות דשבות לצורך מצוה שרי לכתחילה (כמבואר בסי' שז סעי' ה) הרי במקרה שיש רק שבות דחזרה "אפשר דהמיקל בזה ע"י א"י אין גוערין בו", וכך שב וכתב בהמשך "מ"מ נראה דיש לסמוך עליו לצורך שבת להקל". וכנגדו כתב החזו"א (סי' לז ס"ק כא) דאין לנטות מדעת האוסרים בזה, מטעמו כי אין הדבר נכלל בגדרי שבות דשבות "דאין האיסור הנתינה, אלא מציאות דבר זה אסרו חכמים, דשורשו שמא יחתה, דהכל בכלל הגזירה אם יעמיד בעצמו או ע"י נכרי, ואפי' העמיד נכרי או קוף חייב להסיר וכמו קדירה בשיל ולא בשיל העומדת מער"ש, משקידש היום חייב להסירה כמש"כ במ"ב (ס"ק י), ה"נ היכי דאסרו חכמים החזרה".
ופשטות דבריו, בדבר קדירה שלהשהותה אסור בער"ש שהיא קדירה דבשיל ולא בשיל, אסור גם להשהותה בער"ש על כירה חשמלית כבויה, אבל קדירה שמותרת בשהיה על כירה תהא מותרת גם בשהיה על כירה כבויה שתדלק בש"ק.
והנה בספר ברית עולם כתב בשם החזו"א שתבשיל שנתבשל כמאכל ב"ד, אפי' לדידן דפסקינן דמותר להשהות בכה"ג בער"ש גם ע"ג כירה שא"ג, הרי אם חום החשמל יבוא בשבת אסור. והאריך לפרש דבריו בספרו אז נדברו (ח"ב סי' טז) וכתב דיש להוכיח כן מלשון החזו"א (סי' לח סוס"ק ג) שכתב "והלכך אף אם העמיד קדירה מער"ש במקום שחום החשמל יבוא בשבת אסור, ואף אם נתבשל כמב"ד מער"ש נראה דאסור להחזיר דחום החשמל חשיב כא"ג". ונקט האז נדברו דהכל קאי אער"ש.
אמנם ניתן לפרש דברי החזו"א שקאי אודות חזרה בשבת עצמה שאף אם השהה בער"ש על קדירה שנתבשל כמב"ד דהא פסקינן כחנניא, אעפ"כ בשבת גופא אסור לבשל ולהחזיר דחשיב תחילת שהיה, אולם בער"ש בכה"ג מותר להשהות, וכן הבין בדעת החזו"א מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, כמבואר בשונה הלכות דבער"ש אסור בכה"ג רק כשלא נתבשל כמב"ד.
והנה מרן רבינו זצוק"ל בקובץ תשובות (ח"ג סי' לט) דן בדבר פלטה חשמלית שפסק החשמל (הגרנרטור) לפעול באמצע השבת ונצטנן ושוב נדלק החשמל, ולמד מרן זצוק"ל דגדר האיסור כמש"כ מרן החזו"א "שאיסור שהיה שאסרו חז"ל הוא לאו דווקא כשהוא מניח את קדירתו באיסור, אלא אף כשמצא קדירתו על הכירה עליו להסירה", ואעפ"כ בכה"ג ס"ל ש"כשהחשמל מתחיל לפעול אין חשש שמא יחתה מכיון שהקדירה כבר מבושלת אלא שנצטננה, ובזה אין גזירת חיתוי", ובהמשך דבריו הביא דברי מרן החזו"א לאסור "להניח על כירה חשמלית קדירה בבשיל ולא בשיל מערב שבת", אך הוא מבאר דשם זה מחמת שנשאר החשש וגזירת חז"ל של שמא יחתה, הרי שבכה"ג בהשהיית קדירה שאין בה גזירת שמא יחתה אין איסור, ולכן לדידן מותר להניח מע"ש ע"ג כירה שנתבשלה כ"צ על תנור שידלק בש"ק, ואף שהוסיף מרן עוד יסוד דבכירה שאינה דלוקה מע"ש ונדלקת בש"ק "לא שייך שם גרופה או קטומה שהרי בע"ש לא היה לה דין כירה כלל שהחשמל מתחיל לפעול רק לאחר זמן" – ומשמע שאף אם יכסה הכירה אין בזה דין גרופה דדין גרופה קיים רק כאשר בערב שבת דולקת כירה והיא גרופה, ולכן יתכן ויהא אוסר להניח על הכירה הזאת בשיל ולא בשיל (אף שהיא מכוסה ואם היתה דלוקה בע"ש היה נחשב כגו"ק). הרי כל זה דווקא כאשר על המאכל יש גזירה שמא יחתה, ובעינן להתירו מדין גרו"ק אולם אם במאכל אין גזירה של שמא יחתה שרי להניחה על כירה שתדלק בש"ק.