הבא: סימן נ"ו בענין זמן השקיעה <<
או"ח ג' סימן נ"ה
אמירת ברכות לאחר אמירת ק"ש על המיטה
בדבר השאלה – אם לאחר שסיים ק"ש על המיטה ואמר ברכת המפיל, אם יכול לברך אם ראה ברק או שמע קול רעם, או "אשר יצר" כשעשה צרכיו. הנה בדין ק"ש על המיטה כתב המחבר (רלט ס"א) "קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני", והוסיף הרמ"א "ויקרא ק"ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים או מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו אלא ישן מיד וכו' ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישון מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה". ובמ"ב כתב שיש שנוהגים להקדים קריאת שמע לברכת המפיל כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה, וכן גם משמע מלשון המחבר דאומר המפיל אחרי ק"ש, ולמעשה המ"ב (סק"ב) ס"ל דמי שאינו חושש שירדם באמצע אמירת ק"ש על המיטה טוב יותר שיאחר ברכת המפיל עד לבסוף. ועוד הוסיף המ"ב דאם לאחר שאמר ק"ש חייב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה דמותר לו לעשות כן אלא שיחזור ויקרא פרשת שמע, אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה לשינה, הרי דלהפסיק אחר הברכה חמיר טפי. ולכן היו מהפוסקים דס"ל דאין לברך הברכות הנ"ל אחרי המפיל. וכן מוסרים בשם מרן החזו"א (אורחות רבינו ח"ג עמ' רכו, הוספות או"ח ח"ב אות לב וכן בדינים והנהגות), ובמק"א ראיתי שכתבו שמקור השמועה היא מדברי מרן הגרח"ק שליט"א בשם החזו"א, ושאלתי למרן שליט"א והשיב לי (סיון תשע"ד) שאינו זוכר אם הדבר הוא בשם מרן החזו"א אבל אכן פשוט לו שאין לברך אשר יצר אחרי ברכת המפיל.
אמנם מרן רבינו זצוק"ל ס"ל דמותר לומר ברכות שנזדמנו לו אחרי ברכת המפיל כמו ברכת הרעם ואשר יצר.
ובביאור המחלוקת נראה דיש לדון אי ברכת המפיל הוה ברכה שנתקנה על השינה וכמו שמשמע בביאור הגר"א (שם) ובמ"ב (בשעה"צ סק"ח) דכשביאר השיטות דס"ל להקדים ברכת המפיל לק"ש כתב "ולא הוי הקר"ש הפסק דקריאת שמע נמי משום שמירה וכו', וגם דיתר הפסוקים כקריאת שמע אריכתא דמיא [הגר"א]".
אמנם יש שכתבו שברכה זו נתקנה על מנהגו של עולם, וידועים דברי החיי אדם (הביאם המ"ב בביה"ל ריש הסימן) "צריך לברך ברכת המפיל ולא חיישינן שלא ישן רק שיזהר שלא ישתה ולא יפסיק אחר הברכה וכו', ואפילו לא ישן כלום לא הוי ברכה לבטלה דיש אומרים דתקנו אותו על מנהגו של עולם כמו ברכת השחר". והנה בברכות השחר (סי' מו ס"ח) כתב הרמ"א "וי"א דאפילו לא נתחייב בהן, מברך אותן, דאין הברכה דווקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם, וכן המנהג". והבה"ל פקפק על דברי החי"א, וטעמו שברכת המפיל שונה והיא איננה על מנהגו של עולם, והראיה מנוסח הברכה "דמברך על עצמו – המפיל חבלי שינה על עיני".
והנה ביקשו להביא עוד ראיה דהמפיל שינה על מנהגו של עולם נתקנה, דהרי אין מברכין בסוכה על שינה בסוכה, מן הטעם דחיישינן שמא לא ירדם וישן, ואילו המפיל מברכין ואין חוששין. וכן כתב בשיורי כה"ג (הגה"ט אות ה) לחלק בין לישב בסוכה וברכת המפיל, "ולא דמי לסוכה דלא מברכין על השינה דשמא לא ישן והוה ברכה לבטלה אבל ברכת המפיל שינה על עיני הוא ברכת הודאה על טבע השינה ההכרחית לקיום". (וע"ע באה"ר), הרי דנחלקו הפוסקים בגדרי ברכת המפיל וכמשנ"ת.
והנה ברשימותי רשום כי מרן רבינו בהשיבו לשאלה זו ציין לדברי התוס' שמהם משמע כי הברכה היא על מנהגו של עולם. ובעוניי נראה דכוונתו לתוספות (ברכות דף יא ע"ב ד"ה שכבר) שכתבו שני תירוצים על השאלה מפני מה אין אנו מברכים על שינה בסוכה, בתירוץ הראשון כתבו דברכת לישב בסוכה על האכילה פוטרת ברכת הסוכה על השינה, ובתירוץ השני כתבו שמכיון שאינו יכול לישן כל שעה שירצה אינו יכול לברך לישב בסוכה שמא לא ישן ותהא ברכה לבטלה, ובחלוקה בין שני תירוצי התוספות כבר ביאר הגר"א (סי' תלב סג) דבזה תלוי הנידון אם צריך להניח פתיתים של חמץ לפני בדיקת חמץ בשביל שלא תהא ברכתו לבטלה אם לא ימצא חמץ, דלתירוץ הראשון שכתבו התוס' שלא מברכים על שינה בסוכה משום שברכה על האכילה פוטרת השינה, מבואר דאם לא כן היה אפשר לברך על השינה ולא חיישינן שמא לא ירדם, וה"ה דבבדיקת חמץ אין חוששים לברכה לבטלה, אבל לפי התירוץ השני בתוספות שהטעם שאין מברכים על השינה כיון שאם לא ירדם הוה ברכה לבטלה, הרי דגם בחמץ אם לא ימצא חמץ תהא ברכתו לבטלה, וא"כ חייב להניח פתיתים.
והוסיף הגר"א "ועוד יש ראי' דא"צ (להניח פתיתין) מברכת המפיל". והיינו דנקט הגר"א דמהא דמברכים על המפיל – הגם שיש צד שלא ירדם, יש להוכיח גם לבדיקת חמץ שאפשר לברך אפי' שיתכן ולא ימצא חמץ.
ונראה דמרן רבינו זצוק"ל ס"ל דלב' תירוצי התוספות ברכת המפיל הוי ברכה על מנהגו של עולם, ואין הכרח לומר דהתירוץ הראשון והשני חולקים ביסוד זה, ורק בענין סוכה סבירא ליה להתוספות דאם אינו ישן הוה ברכת לישב בסוכה לבטלה, דבסוכה הוי ברכת המצוות ולכן אין לברך על שינה שמא לא ירדם, אולם ברכת המפיל דזה הודאה ושבח על השינה וברכה על מנהגו של עולם לא אכפת לן שלא ירדם וכ"כ במהר"ץ חיות שם על דברי התוס' עי"ש. [ולפי מהלך זה בתירוצי התוספות אין ללמוד מברכת המפיל לגבי ברכה בבדיקת חמץ]. ולכן אם לאחר שקרא ק"ש שעל המיטה נתחייב בברכה כגון ששמע רעם או עשה צרכיו יכול לברך ואפי' שכבר אמר המפיל.
והנני להוסיף דבר, שאולי צירפו מרן רבינו זצוק"ל בהוראתו – דהנה כפי שרשום אצלי, התבטא מרן רבינו זצוק"ל בתשובתו בענין ברכת אשר יצר אחרי ברכת המפיל, שאינה ברכה לבטלה אף אם לא ירדם, והוסיף "שאין זו ברכה על השינה אלא בקשה ותפילה הסמוכה לשינה" – ובעוניי לא הבנתי הדמיון שהרי זו ברכה ארוכה שפותחת ומסיימת בברוך (אמנם כבר הבאנו יסוד דומה בדין תפילת הדרך מדברי הפני יהושע דהיא תפילה ותחנונים, ואיננה ברכה רגילה, ומשום כך אין בה דין ספק ברכות להקל, אמנם שם היא נחתמת בשומע תפילה, ויל"ע בזה). אבל דברי מרן רבינו נסמכים על דברי הרמב"ם (ריש פ"ז מהל' תפילה) שכתב "כשתקנו חכמים דברי תפילות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותם בכל יום ואלו הן", והברכה הראשונה שמונה הר"מ היא ברכת המפיל, הרי שברכת המפיל איננה נמנית בין ברכת המצוות או הנהנין או השבח אלא בתוך הלכות תפילה, כברכות השחר, ואם כן אפשר שלזה כיוון רבינו שהיא כתפילה (אלא שתקנוה לומר סמוך לשינה), ולכן אין נחשב הפסקה אם אומר אחריה ברכת אשר יצר.
