הבא: סימן נ' בענין ברכת הגומל בנוסע לזמן קצר לחו"ל <<
או"ח ג' סימן מ"ט
ברכת הגומל לאחר טיסה
בדבר השאלה האם יש לברך ברכת הגומל לאחר טיסה במטוס.
נודע בשערים בשם הגאון הרוגאצ'ובר שביקש להוכיח שאין אומרים תפילת הדרך בטיסה, מהא דאמרינן בחולין (דף קלט ע"ב) לענין מצות שילוח הקן דאמרה תורה "כי יקרא… בדרך", דדרך ים חשיב דרך ואילו המוצא קן בשמים לא אקרי דרך, דבשמים, דרך נשר אקרי, ודרך סתמא לא אקרי. אמנם מנהג רוב העולם לומר תפה"ד בטיסה. אלא דלענין ברכת הגומל יש נידון בפוסקים, אולם גם אלו שנקטו דאין לומר אין זה מטעמא דהרוגאצ'ובר אלא מטעמים אחרים כפי שיבואר להלן.
והנה בברכת הגומל הדין הוא דלאו דוקא הארבעה שחייבים להודות מברכים אותה אלא כל מי שנעשה לו נס, וכמו שכתב הריב"ש (סי' שלז) והובאו דבריו בשו"ע (סי' ריט סעי' ט) "הני ארבעה לאו דוקא דה"ה מי שנעשה לו נס כגון שנפל עליו הכותל או שניצל מדריסת השור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו". והגם שהמחבר הביא דעת יש אומרים שאין מברכים אלא הני ארבעה דוקא, ואף סיים דטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות, הרי כתב המ"ב (ס"ק לב) בשם האחרונים "דהמנהג כסברא ראשונה וכן מסתבר".
ומצאנו בהרבה מרבותינו האחרונים שדנו האם טיסה במטוס הוי בכלל חד מהנך, יש שכתבו דיש לברך משום דחשיב כהולכי מדברות ועוברי ימים דשכיח הזיקא, ויש שכתבו דדוקא כאשר הטיסה חולפת מעל מדבר או ים חשבינן לה כהולכי מדברות ועוברי ימים אולם בטיסה מעל מקום שאינו מדבר או ים אין לברך, ויש שסברו שבכל מקרה אין לברך לאחר טיסה משום דהוי ספק אם חשיב מי שטס במטוס כהולך מדברות ועובר ימים – ולדעתם גם אי אפשר לחייבו מדין מי שנעשה לו נס הואיל וטיסה נחשבת כדבר רגיל.
ובשו"ת אגר"מ (או"ח ב סי' נט) כתב דחייבים לברך משום דלא עדיפי מיורדי הים באניות לענין שכיחות הסכנה, ואף לאותם דס"ל (שיטת הי"א במחבר) דלא נתקנה ברכת הגומל אלא לארבעה החייבים להודות, הרי מטוס הוי ממש כספינה, דאינו הולך על הארץ, ולדעתו מהאי טעמא תיקנו ברכת הגומל בעוברי ימים ולא בהולכי דרכים שהולך בספינה חלוק מהולך ביבשה משום שעצם ההליכה היא סכנה, וגם אם יקרה קלקול בהספינה קשה לינצל, ובזה שווה מטוס לספינה ואולי אף גרע טפי, ומשו"כ אינו מחלק בין אם עוברים מעל ימים או מעל מקום יבשה, ומסיים "ושמעתי שיש שמורים שלא לברך, ואינו כלום אלא צריך לברך".
ובספר ארחות רבינו (ח"א עמוד צא אות קד) מובא בשם מרן החזו"א זצוק"ל דהורה למי שבא מחו"ל לברך ברכת הגומל, ובטיסה פנים ארצית הביא בשם מרן הקהילות יעקב זצוק"ל דהואיל ואינו עובר מעל מדבר או ים, שלא לברך. לעומת זאת מביאים בשם כ"ק האדמו"ר ר"א מבעלזא ומרנן הרב מבריסק והרב מטשעבין זצוק"ל דאין לברך הגומל בשם ומלכות לאחר טיסה. ובביאור הדבר ראיתי שכתב בשו"ת בצל החכמה (ח"א סי' כ) דטיסה איננה נחשבת כהולכי מדברות או כעוברי ימים ולכן כל שלא אירעה סכנה בטיסה אינו מברך (והוסיף עוד טעמים ע"ש). וכתב שם שאמר הטעמים להרב מטשעבין זצ"ל והסכים עמו.
ולדעת מרן רבינו זצוק"ל, בעיקר דינא נקטינן להלכה דמברכים הגומל לאחר טיסה. ולפני שנים רבות שמעתי משמיה דרבינו דאחר כל טיסה, ואפי' קצרה מאד (כגון טיסה ב"הליקופטר" למשך מספר דקות) צריכים לברך. אמנם כשזכיתי לאחר מכן לשאול למרן רבינו ולדון לפניו בענין זה, היתה דעתו דלא יתכן שמי שיעלה לאויר ויטוס דקה אחת יהא חייב בברכת הגומל, הואיל ורק טיסה שיש עליה שם "דרך" מחייבת בהגומל. ונסתפקתי מהי ההגדרה של "דרך", דלכאורה קשה לומר שכוונתו דכל שאין בזה זמן של מהלך פרסה דהיינו שבעים ושתיים דקות אין מברכים, דהרי לענין תפילת הדרך הורה מרן רבינו זצוק"ל כדעת המ"ב (סי' קי ס"ק ל) דלא בעינן זמן של מהלך פרסה אלא די במרחק בפועל של פרסה (ובטיסה, הרי במשך זמן קצר עובר מהלך פרסה, ועי' מש"כ בזה לענין תפה"ד).
אולם לאחר העיון נראה דאכן מסתבר דלדעת רבינו בעינן משך זמן בטיסה, וכמו שאמר שרק טיסה שיש עליה שם דרך מחייבת בהגומל ובעינן זמן טיסה של הילוך פרסה (ע"ב דקות), ולא דמיא לתפילת הדרך שכבר בארנו (שם) דאזיל בזה רבינו כדעת הפנ"י בברכות (דף ל ע"א) דתפלת הדרך עיקרה משום תפילה ולא משום ברכה, ולמד מזה רבינו דבמקום שיש ספק אם צריך לומר תפילת הדרך לא אמרינן בזה ספק ברכות להקל, אלא מברכים גם מספק משום דאין זו ברכה אלא תפילה. ולפ"ז נראה לומר דרק בתפילת הדרך הקל כהמ"ב, אולם לענין הגומל שזה דין ברכה, בזה אמרינן שפיר ספק ברכות להקל ואין לברך אלא אם משך הטיסה היא זמן של מהלך פרסה דהיינו ע"ב דקות.
אמנם לאחר זמן רב זכיתי לשוב ולשאול קדם מרן רבינו זצוק"ל אודות חיוב ברכת הגומל אחרי טיסה והסתפק רבינו אם סגי בטיסה על דרך שאינה על ים או על מדבר – דמכיון שתקנת חז"ל לברך הגומל היתה על יורדי ימים והולכי מדברות הרי רק בטיסה שעברה מעל ים ומעל מדבר יש לברך, דאל"כ אפשר דאין זה בכלל תקנת חז"ל (וכל שהוא בספק – אין מברכים).
