הבא: סימן מ' בענין כלי חד פעמי לנט"י ולקידוש <<
או"ח ג' סימן ל"ט
מקום תליית הפרוכת בארון קודש
בדבר שאלתך בביכ"נ אחד, שעשו ארון קודש חדש, ועל דלתותיו פיתוחי עץ שיש בהם משום נוי ותוספת יופי לארון הקודש, ועל כן ביקשו הגבאים לתלות את הפרוכת בתוך הארון, כדי שלא תסתיר את יופי הארון, אי אריך למיעבד הכי.
הנה במחזיק ברכה להחיד"א (סי' קנד) ציין לדברי הזרע אמת (או"ח סי' כו) דדן בכגון דא, "אם מותר לשנות המנהג, לפי שרוצים לעשות ארון קודש יפה ולהקימו ולהניח בלתי פרוכת, לפי שהוא יפה בלא פרוכת טפי מבפרוכת", והשיב הזרע אמת "דלא אריך למיעבד הכי, לפי שמנהג הפרוכת נראה שאינו לנוי בעלמא אלא לצניעות יתירה, ע"ש והבדילה הפרוכת וכו', וגם ע"ד כיסוי כלי הקודש, וכן נראה מדברי תרוה"ד (סי' סח) דכתב דהפרוכת שלפני הארון הוא תלוי שם לצניעות, עי"ש וכו', ע"כ לא טוב לענ"ד לשנות מנהג זה דהוא מיוסד בטעם, והוא פשוט בכל ישראל".
ואכן כך הוא המנהג ברוב קהילות ישראל, וכן עולה מדברי המחבר והרמ"א (שם), דכתב המחבר (בסעי' ג) "וילון שתולים לפני ההיכל יש בהן קדושה וצריך לגונזן", וביארו הנו"כ ובכללם המ"ב (ס"ק יא) דוילון היינו פרוכת. והרמ"א כתב (בסעי' ו) "פרוכת שאנחנו תולים לפני ארון אין לה קדושת ארון אלא קדושת בית הכנסת", הרי דלדעת שניהם היו תולים הוילון לפני הארון.
ודאתינא להכא יש לציין דהנו"כ כתבו דהמחבר והרמ"א לא פליגי אלא דדברי המחבר קאי על "מנהג התלמוד שהיו לפעמים מניחים הס"ת עליה או שהיו מכסים בה הס"ת, אבל האידנא דלא נהגינן הכי הוי ליה רק תשמיש דתשמיש, וזהו שהגיה הרמ"א לקמן בסעי' ו בהגה"ה". ומקור הדברים לחלק כן הוא מסוגית הגמ' (מגילה כו ע"ב הובאה בב"י שם) "כיון דחזינן דעייפי ליה ומנחי ס"ת עלוויה מיהו תשמיש קדושה הוא ואסור". והנה הגם דהמחבר והרמ"א ס"ל דתולים הפרוכת לפני הארון הרי רבותינו הראשונים בסוגיא (מגילה כו ע"ב) נחלקו היכן היו תולים את הפרוכת, דלדעת רש"י הניחוה מבפנים, ולדעת התוס' (ד"ה מריש) היו פורשין אותה סביב הארון מבחוץ, וכ"כ הרשב"א (בסוגיא שם) והר"ן (דף ח ע"ב מדפי הרי"ף). ותמכו יתידותם בפסוק (במדבר ד, ה) "ופרשו עליו בגד תכלת מלמעלה", וכן מהא דאיתא בסוטה (דף לט ע"ב) "אין שליח ציבור רשאי להפשיט את התיבה בציבור", ומשמע שהיתה עליו פרוכת. [ועי"ש ברש"י דפירש לשיטתו שס"ל שהפרוכת מבפנים בענין אחר]. ועוד הביאו ראי' מדברי הירושלמי "כילא דעל ארונא כארונא" – הרי דהכיסוי היה על הארון.
ובהיותי בזה אכתוב מה שיש לעיין, דלכאורה יש לומר כמה טעמים לפרישת הפרוכת על ארון הקודש, האחד משום צניעות, וכמו שהביא הזרע אמת המקור לזה מהפסוק והבדילה הפרוכת וכו' (שמות כו, לג), וגם מהפסוק המוזכר בדברי הרשב"א והר"ן להוכיח שפורשים הפרוכת מבחוץ, וגם ממה שכתוב שם בהמשך הפרשה (פסוק כ) "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש", נראה דענינו משום צניעות, ואולי לזה כוון הזרע אמת בכותבו "וגם ע"ד כיסוי כלי הקודש". ואפשר לומר טעם נוסף, דהפרוכת באה להבדיל בין הקודש לבין מה שמחוצה לו. והיה מקום לדון דלדעת רש"י שהפרוכת היא מבפנים מסתבר טפי לומר דהטעם הוא משום הבדלה דאי משום צניעות הרי סגי בארון עצמו, ולשאר הראשונים יתכן לומר דהוא משום צניעות של הארון קודש עצמו וכפי שדימה זה הזרע אמת לכלי הקודש. ואולי יש טעם נוסף שנלמד ממה שאנו מסירים את הפרוכת בתשעה באב (כמבואר בדרכי משה (סי' תקנ"ט וברמ"א שם) "כתוב במנהגים ומסירים הפרוכת מלפני הארון על שם "בצע אמרתו" וכן הוא המנהג", ומשמע דענין הפרוכת הוא כמין בגד והוא לנוי וכבוד, ונראה דאף מכאן ניתן להוכיח דהפרוכת תלויה על הארון מבחוץ שהרי אם לא כן לא יהא ניכר הסרתו.
מ"מ מבואר דפרוכת לארון קודש הוה דינא דגמרא כמבואר מהראשונים, ואין צריך לפנים דאסור להניח ארון קודש בלי פרוכת. אמנם היו קהילות דנהגו כדעת רש"י לתלות הפרוכת מבפנים כמש"כ בשו"ת הב"ח (סו"ס יז) "כך הוא המנהג בקצת ארצות כפי ששמענו", וכידוע מצויים בכמה מקומות כאן בארץ הקודש ארונות קודש שהביאום מאיטליה שהפרוכת תלויה מבפנים.
וכאשר זכיתי לשאול בענין זה את מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל השיב שאין לשנות לעשות פרוכת מבפנים אלא לעשותה כפי המנהג מבחוץ, דאף שיש כמה קהילות שנהגו כן בחוץ לארץ, בארץ הקודש שהמנהג שהפרוכת פרושה מחוץ לארון הקודש, אין לתלותה מבפנים – גם אם הכונה היא לכבוד התורה כדי להראות יופי ונוי הארון, או כדי לשמר את הפרוכת מפגעי הזמן, והוסיף רבנו דשינוי מהמנהג בענין זה עלול להביא "לרעיונות של רפורמה" (זוהי הלשון הרשומה אצלי).
ויצוין עוד שכששאלתי שאלה זו (כנראה בשנת תשלח-לט) סיפר רבינו כי נשאל בכגון דא לגבי ארונות הקודש בכותל המערבי שביקשו לתלות הפרוכת מבפנים, והשיב להם שאין לשנות המנהג ויש לתלות הפרוכת מבחוץ.
