הבא: סימן י"ז בענין תפילת שחרית קודם הנץ <<
או"ח ג' סימן ט"ז
בדבר חולה שיש לו צנתר מנקז (קטטר) כיצד יניח תפילין
השאלה בחולה שמחובר לו צנתר מנקז (קטטר) ל"ע כיצד ינהג בהנחת תפילין.
הנה בשו"ת הרמ"א (סי' צח) דן אודות מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו, וא"כ לא יוכל להתפלל לעולם, יש להתיר לעשות לו בגד סביב האבר, והבגדים העליונים יהיו נקיים, ויכנס לביהכנ"ס ויתפלל, ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק, ואח"כ יתפלל (חלק מהתשובה הובאה בדברי המג"א סוף סימן עח). והנה הרמ"א מחלק בין זמן שנוטפים מי רגלים לבין זמן שלא נוטפים, אולם בחיבור לנקז (קטטר) הרי כפי ששמעתי מרופא מומחה יר"ש, כמעט כל החולים אינם מרגישים ביציאת המי רגלים, וההרגש שיש נובע רק מהצטברות שתן אבל בעצם יציאת השתן אין מרגישים.
והיו מן האחרונים שרצו לומר דהואיל ומותר להיכנס בטלית לבית הכסא (כמבואר בשו"ע סי' כא), ובבית כסא עראי מותר להטיל מים אף בתפילין לחלק מן הפוסקים (כמבואר בשו"ע סי' מג), א"כ בכהאי גוונא דעלול להיבטל באופן תמידי מהנחת תפילין (וכמש"כ הרמ"א "לא יוכל להתפלל לעולם"), יש להקל דכל שאין ריח רע יכול להניח תפילין.
והורה מרן רבינו זצוק"ל דאם הוא מרגיש שיוצא השתן מגופו (שזה כאמור במציאות אינו שכיח), באותה שעה לא יניח, ואם יש עליו תפילין יחלוץ אותן, ואם אינו יודע אם בשעה זו יוצא השתן מגופו – יכול להניח תפילין ולומר ד' פרשיות ויחלוץ.
אולם הוסיף שצריך לכסות את שקית הנוזלים (וראיתי שגם בשו"ת אג"מ ח"א סי' כו שהורה לכסות, אמנם בעצם הדברים יעו"ש ואכמ"ל).
